כנות וחוסר כנות – האם קיים חוסר כנות לא מודע?
כנות היא יושר, אמתיות; לא צביעות, לא מניפולטיביות.
האם אדם שנשאל “האם עכשיו יום או לילה?” – והאמת היא שעכשיו יום – עונה: “עכשיו לילה”, אבל הוא בטוח שעכשיו לילה? אם כן, פיו וליבו שווים, אף שהדבר מנוגד לאמת. האם הוא נחשב כמי שאינו נוהג בכנות?
ניתן לומר עליו שהוא כן נוהג בכנות, שכן מבחינתו, עכשיו זה לילה. הוא מאמין בכך, ולפיכך פיו וליבו שווים – הוא נוהג בכנות. הוא ייחשב כמי שלוקה בחוסר כנות רק אם הוא חושב בליבו שעכשיו יום, אך בפיו אומר שעכשיו לילה. במקרה כזה, נאמר עליו שאין פיו וליבו שווים – זוהי חוסר כנות.
אם נקבל את ההגדרה הזו לכנות וחוסר כנות – שמבוססת על התאמה בין מה שהאדם מאמין בליבו ובין מה שהוא מביע – הרי שהמסקנה היא: כנות או חוסר כנות קיימות רק מתוך מודעות. כלומר, חוסר כנות תיתכן רק כאשר האדם מודע לפער בין מה שהוא מאמין ובין מה שהוא אומר.
אבל מה אם קיימת גם חוסר כנות לא מודעת?
אם כן – גם כאשר פיו וליבו שווים, ייתכן שהוא לוקה בחוסר כנות. כלומר, ייתכן שהאדם אינו מודע לכך שהוא אינו ישר עם עצמו. הוא אינו יודע שהוא נוהג בחוסר כנות – אך למעשה, הוא כן נוהג כך.
ולעיתים, האדם מגלה זאת. בדיעבד, הוא מבין שהוא לא היה כנה עם עצמו בנושא מסוים. ולעיתים – הוא לעולם לא יגלה זאת. חוסר הכנות לא מודעת מלווה את חייו לכל אורכם, מבלי שיבחין בה.
דוגמה: הילד שנפל
ילד נופל, אך לא קורה לו דבר. אם ההורים מסתכלים עליו, הוא מתחיל לבכות ולצרוח. אם ההורים אינם מסתכלים עליו – הוא קם בעצמו וממשיך כרגיל. במקרה כזה, ניתן לומר שהוא לוקה בחוסר כנות לא מודעת: הוא חושב שקרה לו משהו, והבכי – מבחינתו – אמיתי. אך האמת היא שהבכי מדומה. ההוכחה לכך: כשאין קהל, אין בכי.
דוגמה: סתירה בין עמדות קוטביות
במחלוקות חריפות בנוגע לעובדות, ברור שרק צד אחד יכול להיות צודק. כלומר, הצד השני מחזיק באמונה שאינה נכונה – וייתכן שאינו מודע לכך. חוסר כנות לא מודעת בא לידי ביטוי גם כאן.
כך גם בדברי פוליטיקאים: הבטחות סותרות ניתנות, וכל צד בציבור מאמין להבטחה אחרת. אחת ההבטחות – לפחות – תתברר ככזו שלא הייתה אמיתית.
או למשל: אנשים שמאמינים בדת, אך נוהגים בניגוד לה – ובכל זאת משוכנעים שהם מכבדים אותה. או אנשים שדוגלים בדמוקרטיה, אך נוהגים בצורה שאינה דמוקרטית, ובטוחים שהם פועלים למען הדמוקרטיה.
ראיה מספר הכוזרי
בספר הכוזרי, כאשר שמע מלך כוזר את סיפור מעלותיה של ארץ ישראל – כמה השתוקקו האבות להיות בה, כמה רצו גדולי ישראל לעלות אליה – אמר החבר:
“אם כן, הלא אתה עובר על מצוות התורה אם אינך עולה. אתה אומר: ‘רחם על ציון כי היא בית חיינו’, ואתה לא עולה. אפילו לו הייתה לארץ רק המעלה ששרתה בה שכינה – מעלה זו בלבד די בה שיתאווה אדם לעלות אליה. אם כן, מדוע אינך עולה? מדוע אתם, כל בני ישראל, לא עולים היום? האם אין זו צביעות – להתפלל לארץ ישראל, ולהשתחוות לנוכח כיוונה – אך לא לעלות אליה?”
והחבר השיב:
“אכן, אכן – הצדק עמך. מצאת מקום חרפתי.”
דברים אלו מצביעים על חוסר כנות לא מודעת – שהופכת לגלויה כאשר מאירים עליה באור נכון.
סיכום ביניים
אם לאדם אין אמיתות לא מודעות – כלומר, אין אמת שהוא אינו יודע אותה – אז הוא אדם כנה. אך אם קיימת בו אמת שהוא אינו מודע לה, והאמת הזו סותרת את האמיתות שהוא מחזיק בהן – אז הוא לוקה בחוסר כנות לא מודעת.
כך גם לגבינו עצמנו – אם קיימת בנו אמת שאנחנו לא מודעים לה, הסותרת את האמיתות שלנו – הרי שאנו לוקים בחוסר כנות לא מודעת.
ואם מישהו אוחז באמת מסוימת, ואנו מסופקים האם קיימת בו אמת לא מודעת שסותרת אותה – נאמר שהוא מצוי בספק חוסר כנות, מבחינתנו.
האם סתירה בין אמת לרגש מצביעה על חוסר כנות?
לא בהכרח. ייתכן שמדובר בשתי אמיתות מודעות הסותרות זו את זו. לדוגמה, אדם מאמין שתזונה בריאה חשובה, אך מתפתה למאכל מזיק. הוא מצוי בהתנגשות בין שתי אמיתות – ואין בכך חוסר כנות לא מודעת.
מקרה נוסף: מדריך בריאות
אם אדם לקח מדריך בריאות מאתר מסוים ומסרב לשמוע מומחים שטוענים שהמדריך שגוי – האם הוא חי בחוסר כנות?
אם הוא מודע לכך שיש דעות אחרות, אך בוחר להתעלם מהן – ייתכן שהוא מצוי בחוסר כנות מודעת. אך אם הוא כלל אינו מודע לכך שקיימות דעות אחרות טובות יותר, והוא בטוח שאין מדריך טוב יותר – אז הוא לוקה בחוסר כנות לא מודעת.
בקיצור, הכול תלוי במידע שהוא מחזיק, ובמידת המודעות שלו לסתירות האפשריות בו.
מדדי כנות
יש שני מדדים:
מדד סובייקטיבי: האם קיימת סתירה בין מה שהאדם מאמין בליבו ובין מה שהוא מביע?
מדד אובייקטיבי: האם מה שהוא מאמין תואם את האמת האובייקטיבית?
המאמר עסק בעיקר במדד הסובייקטיבי – הסתירה בין עמדות פנימיות של האדם.
לסיכום
אם אנו סבורים שאדם מחזיק באמיתות שאין ביניהן עקביות – והוא מודע לכך – נאמר שהוא לוקה בחוסר כנות מודעת.
אם הוא אינו מודע לכך – נאמר שהוא לוקה בחוסר כנות לא מודעת.
וכך נבחין:
אם קיימת סתירה בין אמיתות שהוא מאמין בהן – והוא מודע לסתירה – מדובר בחוסר כנות מודעת.
אם קיימת סתירה – אך הוא אינו מודע לה – מדובר בחוסר כנות לא מודעת.
ואם אמיתותיו תואמות את האמת האובייקטיבית – הרי שהוא אדם כן וישר.
