מהו היחס הנכון לזהות הלאומית?
הזהות הלאומית היא נושא מעמיק, שיש סביבו דעות שונות ומגוונות. האם יש לאדם זהות לאומית? אם כן, מהי זהות לאומית נכונה ומהי זהות לאומית לא נכונה? במאמר זה ננסה להציג שתי גישות שונות לזהות לאומית ואבקש להסביר את הגישה שנראית לי נכונה.
מהו לאום ומהי זהות לאומית?
לאום הוא קבוצת אנשים גדולה, שיש להם מכנים משותפים כמו ארץ, שפה, ערכים, דת, מוצא אתני ועוד. על בסיס מכנים אלו, הם מגדירים את עצמם כלאום. לכל לאום יש מאפיינים שמייחדים אותו, חלקם דומים בין לאומים שונים וחלקם נבדלים באופן משמעותי. יש לאומים שיש להם הבדל קטן אחד בין הלאומים השונים, וישנם לאומים עם הבדל גדול. עם זאת, בכל הלאומים יש דברים משותפים לכלל הלאומים.
האם יש לאדם זהות לאומית?
אם אדם משתייך לקבוצה עם מכנים משותפים, הרי שיש לו זהות לאומית שמבוססת על אותם מאפיינים משותפים. לפעמים מדובר במאפיינים מאוד חשובים, ולפעמים במאפיינים שהם פחות מהותיים. העיקר הוא שיהיה משהו משותף בין חברי הלאום, שיהיה לו ערך כלשהו עבורם.
הגישות השונות ללאומיות
יש גישות ליברליות קיצוניות שמאמינות כי מושג הלאומיות הוא הבניה תרבותית שלילית, שמונעת חופש ושוויון בין בני אדם. לפי גישה זו, לכל אדם יש זהות פרטית בלבד, וכל זהות לאומית היא הלבשה לא טבעית שמוטלת עליו. מאמינים כי יש להתנער מכל זהות לאומית ולהתנגד לה ככל שניתן, משום שהיא סותרת את ערך האחווה, השוויון והחירות בין בני האדם.
מנגד, יש גישות לאומניות ופשיסטיות קיצוניות, שממקמות את המדינה והלאום מעל כל פרט אחר. על פי גישות אלה, כל האזרחים הם חלק מהלאום ויש להקדיש את כל מהותם – הפיזית והרוחנית – למען הלאום. במדינה פשיסטית, הלאום הוא הערך העליון, וכל דבר אחר צריך להתיישר לפי הערך הזה.
הלאום היהודי וגישות דתיות
גם ביהדות ישנן גישות שונות כלפי הלאומיות היהודית. יש זרמים הרואים בלאום היהודי כ”לאום אלוהי”, כאשר מדינת ישראל נתפסת כ”יסוד כסא ה'” בעולם. לפי גישה זו, כל היהודים הם עבדים של הלאום היהודי, וההתגלות האלוהית עוברת אך ורק דרך הלאום היהודי.
מצד שני, יש גישות דתיות אחרות שלא רואות ערך אלוהי ללאומיות, ואף שוללות את הרעיון הלאומי. הקיצוניים ביותר מביניהם, כמו החוג של נטורי קרתא, אף משתפים פעולה עם אויבי מדינת ישראל ומסייעים להם במאבקם נגד הישות היהודית.
הבעיה בהפיכת הלאומיות לפולחן ולאליליות
כפי שאנו רואים, יש בעיה בשתי הגישות הללו: גם בשיטה הדתית, שבה הלאומיות הופכת לפולחן ולאלילות דתית, וגם בגישות החילוניות שמתנגדות לכל ערך של לאומיות. אם נייחס ללאומיות יתר על המידה או נשלול אותה לחלוטין, אנו למעשה לא מכבדים את הזהות האנושית המורכבת של האדם.
הגישה המאוזנת
הגישה שנראית לי נכונה היא הגישה שמכירה בזהות הלאומית כחלק חשוב מהזהות האנושית, אך לא הופכת אותה לערך עליון או לפולחן ואליליות. הזהות האנושית מורכבת ממספר רכיבים: זהות אינדיבידואלית, זהות משפחתית, זהות שבטית, זהות לאומית, זהות אוניברסלית וזהות אלוהית. כל אחד מהרכיבים הללו חשוב, אך לא כל אחד מהם הוא בעל ערך מוחלט. החלק האלוהי הוא המרכיב היסודי ביותר בזהותו של האדם, ואחריו יכולים להימצא רכיבים אחרים, כגון הלאומיות.
סיכום
הגישה הנכונה אינה רואה בלאומיות ערך מוחלט, אך גם אינה שוללת את משמעותה. הזהות הלאומית היא חלק ממכלול רחב יותר של זהויות הבונות את האדם. עלינו להעניק לכל רכיב בחיים את המשקל הראוי לו, מתוך הבנה שהאדם מורכב מכמה שכבות זהות, וכל אחת מהן חשובה בדרכה.
