תכלית החיים ומשמעותם – למה באנו לעולם?
ברצוני להציע נקודת מבט מסוימת על שאלה שאנשים רבים שואלים: למה באנו לעולם? מהי תכלית החיים ומהי משמעותם? אנשים שואלים את השאלה הזאת ומחפשים תשובה שתסביר להם מדוע הם קיימים ומהי המטרה שלשמה באו לעולם.
האם השאלה עצמה בעלת משמעות?
אחת מדרכי ההתמודדות עם השאלה הזאת היא להתייחס אליה כאל שאלה של שיגעון, כלומר כאל שאלה חסרת פשר וחסרת משמעות.
נניח שהעלה שעל העץ היה שואל את עצמו: “למה אנחנו, העלים, באנו לעולם?” או שגרגיר אבק המונח בבית היה שואל: “למה אנחנו, גרגירי האבק, באנו לעולם?”
מה היינו חושבים על השאלות שלהם?
כנראה היינו משיבים להם: איזו שאלה זאת, “למה באנו לעולם?” העולם מתגלגל כפי שהוא מתגלגל. במקום מסוים ובזמן מסוים בתוך היקום האין־סופי יש עלה, ובמקום מסוים ובזמן מסוים יש גם את גרגיר האבק הזה.
העלה וגרגיר האבק הם תוצאות של התגלגלות המציאות. המציאות התגלגלה בצורה מסוימת, ובתוך התגלגלותה נוצר העלה ונוצר גרגיר האבק. הם נמצאים במקום ובזמן שבהם הם נמצאים מפני שכך התגלגלה המציאות.
כך אפשר לומר גם עלינו. אנחנו נמצאים במקום מסוים ובזמן מסוים, עם מחשבות מסוימות ועם אמונות מסוימות. כשם שהעלה נמצא במקום שבו הוא נמצא וכשם שגרגיר האבק נמצא במקום שבו הוא נמצא, כך גם אנחנו נמצאים במציאות הזאת.
כפי שאנו מבינים שהעלה אינו אמור לשאול מדוע הוא בא לעולם, וכפי שלגרגיר החול לא מפריע מדוע הוא בא לעולם, כך אפשר לומר גם ביחס לאדם. ביחס למציאות האין־סופית הקיימת, האדם קטן יותר מעלה שעל העץ ופחות מגרגיר חול.
לכן, מנקודת המבט הזאת, השאלה “למה באנו לעולם?” היא שאלה מטופשת לחלוטין, חסרת פשר וחסרת משמעות.
אלא מה? אותה מציאות הנותנת לעלה את צורתו ולגרגיר האבק את צורתו נותנת גם לאדם את צורתו. חלק מצורת האדם הוא שיש לו מחשבות, אמונות ושאלות. אחת מן המחשבות שנוצרו אצל האדם היא השאלה למה הוא בא לעולם.
לכן עצם העובדה שהאדם שואל למה הוא בא לעולם היא חלק מהתגלגלותה של המציאות. המציאות יצרה אדם המסוגל לשאול את השאלה הזאת, ולכן הוא שואל אותה. אולם אין מכאן הוכחה שהשאלה עצמה בעלת משמעות או שיש עליה תשובה כלשהי.
במובן הזה, השאלה למה באנו לעולם יכולה להיות שאלה חסרת משמעות לחלוטין וסתמית לגמרי. היא קיימת מפני שהאדם נוצר בצורה המאפשרת לו לשאול אותה, ולא בהכרח מפני שקיימת מאחוריה תשובה.
האם קיימת תשובה שבאמת תספק אותנו?
נקודה נוספת שיש להתבונן בה היא שאין תשובה שבאמת יכולה לספק מענה מלא לשאלה למה באנו לעולם.
איזו תשובה יכולה באמת לספק אותנו? מה זה משנה למה באנו לעולם? נניח שנמצא את התשובה המדויקת לשאלה הזאת. כיצד בדיוק הידיעה הזאת אמורה לעזור לנו?
נניח שהתשובה היא שהשד הביא אותנו לעולם כדי להתעלל בנו. עכשיו אנחנו יודעים למה באנו לעולם: באנו לעולם כדי שהשד יתעלל בנו. האם התשובה הזאת עזרה לנו במשהו? האם בעקבותיה קיבלנו משמעות, נחמה או תכלית?
אפשר להציע תשובה אחרת: באנו לעולם מפני שאלוהים רוצה שנהיה עבדים שלו. גם כאן אפשר לשאול: מה עזרה לנו התשובה הזאת? כיצד הידיעה שאלוהים רוצה שנהיה עבדים שלו פותרת את בעיית חוסר המשמעות?
אפשר להציע תשובה נוספת: באנו לעולם מפני שאלוהים רוצה להפוך אותנו לאלוהים. גם במקרה הזה קיבלנו לכאורה תשובה לשאלה למה באנו לעולם, אבל עדיין לא ברור כיצד התשובה הזאת עוזרת לנו.
אפשר לומר שבאנו לעולם בגלל דבר מסוים, בשביל מטרה מסוימת או כדי להגיע למצב מסוים. אולם כיצד הידיעה הזאת אמורה להעניק לחיינו משמעות ותכלית? כיצד היא אמורה להוציא אותנו מתחושת חוסר המשמעות?
לא ברור כיצד אחת מן התשובות האלה, או כל תשובה אחרת, יכולה לספק לאדם מענה שלם ולתת לו נחמה מלאה מן הריקנות, מחוסר המשמעות ומחוסר התכלית שמהם הוא סובל.
כל תשובה מעבירה את השאלה הלאה
שום תשובה אינה יכולה לספק אותנו לחלוטין, מפני שהמוח יכול תמיד להמשיך ולשאול שאלות על כל משמעות ועל כל תכלית שנמצא.
גם לאחר שתימצא תשובה לשאלה למה באנו לעולם, אפשר יהיה לשאול מדוע באנו לעולם דווקא בשביל אותה תכלית. אפשר לשאול מהי התכלית של אותה תכלית, ומדוע היא נחוצה.
לכן התשובות אינן פותרות באמת את השאלה. הן רק מעבירות אותה לסיבה שנמצאה. במקום לשאול למה באנו לעולם, נשאל מדוע קיימת הסיבה שבגללה באנו לעולם.
נמצא אפוא שהשאלה נשארת במקומה. רק הדבר שעליו היא נשאלת משתנה. בתחילה שאלנו מהי הסיבה לקיומנו, ולאחר שקיבלנו תשובה אנו שואלים מהי הסיבה של אותה סיבה.
האם ידיעת התכלית תשנה את החיים?
ישנה בעיה נוספת: גם אם תימצא תשובה אולטימטיבית שאין אפשרות להשיב עליה או לשאול עליה שאלה נוספת, עדיין לא ברור כיצד היא תועיל לאדם באמת.
בסופו של דבר, הדברים שמפריעים לאדם בחיי היום־יום ימשיכו להפריע לו. הוא עדיין אינו רוצה שיהיה לו רע, הוא עדיין רוצה שיהיה לו טוב והוא עדיין מפחד למות.
העובדה שאומרים לו שהוא בא לעולם בגלל סיבה מסוימת אינה משנה באמת ובתמים את העובדות המרות שהוא חווה בחייו. הוא עדיין סובל כאשר רע לו, עדיין רוצה להרגיש טוב ועדיין מפחד מן המוות.
אפשר לומר לאדם שהמשמעות של חייו היא כזאת או אחרת, אבל בסופו של דבר הקשיים שלו יישארו. הידיעה שהוא בא לעולם בגלל X או בגלל Y אינה מבטלת את הכאב, את הפחד ואת הקשיים שבחייו.
לכן גם תשובה מוחלטת לשאלת תכלית החיים אינה בהכרח מועילה לאדם. ייתכן שהיא תסביר לו מדוע בא לעולם, אך היא לא תשנה את העובדה שהוא רוצה שיהיה לו טוב, אינו רוצה שיהיה לו רע ומפחד למות.
השאלה הנכונה יותר
לכן השאלה הנכונה יותר היא כיצד אנחנו יכולים להפוך את החיים שלנו לטובים יותר.
במקום להתמקד רק בשאלה למה באנו לעולם, ראוי להתמקד בשאלה מדוע בכלל מפריע לנו שאיננו יודעים למה באנו לעולם.
מה אנחנו מבקשים להשיג באמצעות התשובה? איזו בעיה אנחנו מנסים לפתור כאשר אנחנו מחפשים את תכלית החיים? האם הבעיה האמיתית היא שאין לנו תשובה לשאלה, או שהבעיה היא שאיננו מרוצים מן החיים שלנו?
ייתכן שהאדם מחפש תשובה לשאלת תכלית החיים מפני שהוא מרגיש ריקנות קיומית. הוא מקווה שאם ידע למה בא לעולם, הריקנות תיעלם וחייו יהפכו לטובים יותר.
אבל אם גם לאחר שיקבל תשובה הקשיים שלו יישארו, הרי שהתשובה אינה פותרת את הבעיה האמיתית. היא רק מספקת הסבר לסיבה שבגללה הוא בא לעולם, בלי להפוך את חייו לטובים יותר.
לכן חשוב יותר לבדוק מה מפריע לנו בחיים עצמם וכיצד אנחנו יכולים להפוך אותם לטובים יותר.
האם בעלי התשובות חיים טוב יותר?
גם המציאות מלמדת שלא די בתשובה לשאלה למה באנו לעולם.
יש אנשים החושבים שיש להם תשובה ברורה לשאלה הזאת. הם חושבים שהם יודעים מדוע באו לעולם, מהי תכלית חייהם ומהי משמעות קיומם.
לעומתם יש אנשים שאין להם תשובה לשאלה למה באנו לעולם.
האם האנשים החושבים שיש להם תשובה חיים באמת חיים טובים יותר מאלה שאין להם תשובה?
עינינו רואות שלא בהכרח. אנשים החושבים שיש להם תשובה לשאלה למה באנו לעולם אינם חיים בהכרח חיים טובים יותר מאלה שאין להם תשובה.
גם מי שמאמין שהוא יודע מהי תכלית חייו עלול לסבול מן הקשיים, מן הפחדים ומן הריקנות שמהם סובל מי שאינו יודע מהי תכלית חייו.
מכאן שעצם ידיעת התשובה אינה מבטיחה לאדם חיים טובים יותר. לכן אין הכרח שמציאת תשובה לשאלה למה באנו לעולם תפתור את בעיית הריקנות הקיומית.
לסיכום
השאלה “למה באנו לעולם?” והתשובות הרבות שניתנו לה ושעוד יינתנו בעתיד הן בעייתיות, מפני שהן אינן מעניקות בהכרח מענה הולם.
ראשית, אפשר להתייחס אל השאלה עצמה כאל שאלה חסרת משמעות. כשם שהעלה שעל העץ וגרגיר האבק אינם זקוקים להסבר מיוחד לכך שבאו לעולם, כך גם האדם הוא חלק מהתגלגלותה של המציאות.
חלק מצורתו של האדם הוא היכולת לשאול למה בא לעולם, אך עצם קיומה של השאלה אינו מוכיח שיש לה משמעות או תשובה.
שנית, כל תשובה שניתנת אינה בהכרח פותרת את השאלה, אלא רק מעבירה אותה אל הסיבה שנמצאה. לאחר שנדע מהי תכלית החיים, נוכל לשאול מהי תכליתה של אותה תכלית ומדוע היא קיימת.
שלישית, גם אם תימצא תשובה אולטימטיבית שאין אפשרות לשאול עליה שאלה נוספת, היא עדיין לא בהכרח תועיל לאדם. הוא ימשיך לרצות שיהיה לו טוב, לא לרצות שיהיה לו רע ולפחד מן המוות.
גם עינינו רואות שאנשים החושבים שיש להם תשובה לשאלה למה באנו לעולם אינם חיים בהכרח חיים טובים יותר מאלה שאין להם תשובה.
לכן העיקר הוא להתמקד בשאלה מדוע בכלל מפריעה לנו שאלת תכלית החיים, ומה אנחנו מנסים לפתור באמצעותה.
במקום לעסוק בשאלות שהתשובות עליהן מובילות למבוי סתום ואינן פותרות באמת את בעיית הריקנות הקיומית, עדיף לבדוק כיצד אנחנו יכולים להפוך את החיים שלנו לטובים יותר.
