אדם עשוי להרגיש משועבד כאשר אומרים לו מה לעשות.
לעיתים הוא מגיב לכך דווקא בסירוב, מתוך רצון לברוח מתחושת השעבוד.
אך לא פעם, גם כאשר הוא מסרב, מתוך רצונו שלא לעשות את מה שנאמר לו,
הוא עדיין ממשיך להרגיש משועבד.
כלומר, בשני המצבים הוא חווה שעבוד:
כאשר הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא מרגיש משועבד לציווי;
וכאשר הוא מסרב, הוא מרגיש משועבד לרצון שלו עצמו שלא לציית.
בקיצור,
או שהוא משועבד לרצון של האחר,
או שהוא משועבד לרצון שלו שלא להיות משועבד לאחר.
שעבוד אחד הוא לרצות ולעשות את רצונו של מי שאומר לו מה לעשות.
שעבוד שני הוא לרצון שאומר לו שאסור לו לרצות או לעשות את מה שנאמר לו.
במילים אחרות,
כוח שעבוד אחד דוחף אותו לציית,
וכוח שעבוד שני דוחף אותו לא לציית.
כך או כך, הוא חווה שעבוד.
השאלה היא:
אם אדם עושה את רצונו כדי לא להיות משועבד לאחרים, מדוע הוא עדיין מרגיש משועבד?
ואם עשיית רצונו היא שעבוד, האם כאשר רצונו אינו מתמלא הוא הופך לחופשי? כיצד ומדוע?
תשובה אפשרית
כאשר אדם עושה כרצונו ועדיין מרגיש משועבד,
ייתכן שהוא חווה את עצם הרצון ככוח הכופה עליו.
בדרך כלל האדם מזדהה עם חלק מרצונותיו בלבד, באופן סלקטיבי.
אך אם אדם היה חווה ניכור כלפי כל רצונותיו,
כלומר אינו מזדהה עם אף רצון,
אז הרצון כולו היה הופך עבורו לדבר זר, שאינו שייך לו.
במצב כזה, גם אם רצון מסוים מתמלא או אינו מתמלא,
לא תהיה לכך משמעות רגשית.
לכן, ניתן לומר שתחושת השעבוד לרצון
נובע מחוסר הזדהות עם הרצון באופן חלקי ומפוצל,
ולא מניכור מוחלט ממנו.
בירור נוסף
כדי להבין זאת לעומק, יש לשאול:
מהי הסיבה לכך שאדם מרגיש משועבד כאשר הוא עושה את רצונו?
והאם מאותה סיבה עצמה הוא אמור להרגיש חופשי כאשר רצונו אינו מתמלא?
התשובה תלויה במשמעות תחושת השעבוד.
אם תחושת השעבוד היא כלפי רצון מסוים בלבד,
ולא כלפי עצם מושג הרצון,
אז כאשר הרצון אינו מתמלא האדם לא ירגיש חופש, אלא דווקא שעבוד ואי נחת.
אך אם תחושת השעבוד היא כלפי עצם קיומו של הרצון,
כלומר כלפי כל רצון באשר הוא,
אז אין הזדהות עם הרצון מלכתחילה.
במצב כזה, גם כאשר הרצון מתמלא וגם כאשר אינו מתמלא,
לא אמורה להיות תחושת שעבוד משמעותית.
חופש מוחלט לכאורה
אם כך, אדם שאינו מייחס חשיבות לרצונותיו
עשוי להיות חופשי גם כאשר רצונו מתמלא וגם כאשר אינו מתמלא,
משום שאין לו הזדהות מחייבת עם רצון כלשהו.
אך אם הוא עדיין מרגיש שעבוד כלפי הרצון שלא לציית לאחרים,
סימן שהוא כן מזדהה עם רצון מסוים.
שהרי אילו לא הזדהה עם שום רצון,
לא היה חווה שעבוד כלל, כי לא היה אכפת לו כלל מרצונותיו.
סיכום
שעבוד לרצון מסוים מתקיים כאשר אדם מזדהה עם חלק מרצונותיו,
ובמקביל אינו מזדהה עם אחרים.
ייתכן גם מצב שבו אדם מתחיל לחוש שעבוד כלפי כל רצונותיו.
במצב כזה, הגבול בין שעבוד לחופש מיטשטש.
ניתן לומר אז כי שניהם מתקיימים בו זמנית, או שניהם מתבטלים.
ברגע שאין רצון שמוגדר כמחייב,
גם החלוקה בין שעבוד לחופש מאבדת את משמעותה.
במצב כזה, כאשר רצונו מתמלא הוא עשוי לחוות שעבוד,
וכאשר הוא פועל לפי רצון אחר הוא עשוי לחוות חופש,
משום שאין עוד נקודת יחוס קבועה שמגדירה מהו שעבוד ומהו חופש.
