אמונה, חולי וסבל – האם יש רפואה למחלות ולסבל הבאים מנפילת האמונה?
בליקוטי מוהר”ן, חלק ב, תורה ה, כותב רבי נחמן מברסלב שמחלות וסבל באים מנפילת האמונה והם בבחינת “מכות מופלאות”, שאין מועילים להם לא רפואות, לא תפילה ולא זכות אבות:
“עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת” (ליקוטי מוהר”ן, חלק ב, תורה ה).
אולם דבריו מעוררים שאלה: הרי אנו רואים אנשים חסרי אמונה המתרפאים באמצעות תרופות. כיצד הדבר מתיישב עם דבריו של רבי נחמן, שלפיהם מחלות הבאות מנפילת האמונה אינן מתרפאות באמצעות רפואות?
אפשר להציע כמה דרכים להבנת הדברים.
האם כל המחלות נובעות מנפילת האמונה?
ראשית, יש לשאול אם רבי נחמן טוען שכל המחלות נובעות מנפילת האמונה, או שרק מחלות מסוימות נגרמות ממנה. אם רק מחלות מסוימות באות מנפילת האמונה, יש לברר באילו מחלות מדובר.
ייתכן שהמחלות שאנו רואים כי אנשים מתרפאים מהן באמצעות תרופות אינן המחלות הנובעות מנפילת האמונה. לפי הסבר זה, אין סתירה בין המציאות הנראית לעינינו לבין דבריו של רבי נחמן: התרופות מועילות למחלות מסוימות, אך לא לאותן “מכות מופלאות” שבאו בעקבות נפילת האמונה.
האם האמונה יכולה להשתקם בפנימיותו של האדם?
אפשרות שנייה היא שגם אם רבי נחמן התכוון למחלות שאנו רואים כי הן מתרפאות באמצעות תרופות, ייתכן שהאנשים שהתרפאו השלימו את אמונתם בפנימיותם.
ייתכן שנפילת האמונה ותקומתה הן תהליכים פנימיים שאינם ניכרים כלפי חוץ. אדם עשוי להיראות חסר אמונה, אך בפנימיותו אמונתו שבה והתחזקה. לכן ייתכן שאנשים שהתרפאו ממחלות אשר באו מנפילת האמונה, נרפאו בעקבות תקומת אמונתם הפנימית, אף שהדבר לא היה ניכר בהתנהגותם החיצונית.
האם מי שנראה שהתרפא אכן התרפא?
אפשרות שלישית היא שאנו טועים כאשר אנו חושבים שאנשים מסוימים התרפאו. ייתכן שהם לא נרפאו באמת, אלא רק נדמה לנו שהתרפאו.
ייתכן שהסימנים החיצוניים של המחלה נעלמו או נחלשו, אך שורש המחלה או הסבל עדיין קיים. במקרה כזה, מה שנראה לנו כרפואה מלאה אינו בהכרח רפואה אמיתית.
האם התרופות הן שגרמו לרפואה?
אפשרות רביעית היא שאנו צודקים בכך שהאדם התרפא, אך טועים כאשר אנו מייחסים את רפואתו לתרופות. ייתכן שהרפואה באה מגורם אחר, ואילו לנו נדמה שהיא נגרמה באמצעות התרופות.
רעיון דומה מופיע במשל המקל והזאב, שסיפר רבי נחמן בעניין המפורסמים של שקר. לעיתים אדם מייחס לעצמו תוצאה מסוימת, אף שבפועל היא נגרמה בידי גורם אחר לחלוטין:
“בְּעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו, שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא, וְאַחַר כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ, אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זֹאת. אָמַר מָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ. בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב, וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרֹג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל. כָּךְ הוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ”ל. כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכֹּל בִּתְפִלָּתָם, וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכֹּל עַל־יָדָם. וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זֹאת, וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ”ל. כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל רַק עַל־יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכֹּל וְכוּ'” (חיי מוהר”ן, סימן תנה).
לפי משל זה, העובדה שאירוע מסוים התרחש לאחר פעולה כלשהי אינה מוכיחה בהכרח שהפעולה היא שגרמה לו. כשם שהאדם שבמשל חשב כי הרג את הזאב במקלו, בשעה שהזאב נהרג מירייתו של אדם אחר, כך ייתכן שאנו מייחסים את הרפואה לתרופות, אף שבפועל היא נגרמה מגורם אחר.
מה נדרש לברר?
כדי להבין את דבריו של רבי נחמן, צריך לברר כמה שאלות יסוד:
מהי אמונה? מהי נפילת האמונה? כיצד נפילת האמונה גורמת למחלות ולסבל? אילו מחלות בדיוק נגרמות ממנה? למה התכוון רבי נחמן במילה “רפואות”? ומהי משמעות הקביעה שאין למחלות האלה רפואה באמצעות תרופות?
כמו כן, יש לברר כיצד ומדוע אין התרופות מועילות למחלות אלו, והאם הכוונה היא שאינן מועילות כלל, או שאינן יכולות לרפא את שורש המחלה כל עוד נפילת האמונה לא תוקנה.
סיכום
אפשר להציע כמה הסברים לדבריו של רבי נחמן: ייתכן שלא כל המחלות נובעות מנפילת האמונה. ייתכן שהחולים שנרפאו שיקמו את אמונתם בפנימיותם. ייתכן שרפואתם לא הייתה מלאה. וייתכן שהם אכן נרפאו, אך לא התרופות הן שריפאו אותם.
עם זאת, כל ההסברים האלה עדיין דורשים בירור. אפשר שהרעיון הזה עמוק מאוד, “עמוק עמוק, מי ימצאנו”, ואפשר שהוא דבר הבל ורעות רוח.
השופט ישפוט, המרשיע ירשיע, המצדיק יצדיק, הדן לכף זכות ידון לכף זכות והדן לכף חובה ידון לכף חובה. אולם האמת אינה זזה ממקומה מפני הצדיק או מפני הרשע.
