בחירה חופשית – אם אין בחירה חופשית, האם זה טוב או רע?
שאלה זו לעיתים מוצגת בצורה של שיח: “איך אתה חי עם זה שאין לך בחירה? זה פשוט מוציא אותי מדעתי. רק לחשוב על זה שאין לי בחירה עושה לי רע, ולכן אני מקווה שאם אחשוב שאין לי בחירה, אוכל להאמין בזה.”
במבט ראשון, אכן נראה שחשיבה על כך שאין בחירה חופשית תעשה רע, כי רע הוא כאשר יש רצון ואין יכולת לממש אותו. חוסר בחירה חופשית ניתן להגדיר כחוסר יכולת למלא את הרצון. אם כך, לפי ההגדרה הזו, חוסר בחירה חופשית בהכרח יעשה רע. אם יש לאדם רצון למשהו ואין לו יכולת לממשו, אזי בהכרח יהיה רע לו. כל מי שיתחיל לחשוב שאין לו בחירה חופשית ירגיש רע יותר, וככל שיחשוב יותר על הרצונות שהוא לא יכול לממש, כך הרע ילך ויגדל.
למשל, אם אדם שוכב במיטה ולא יכול לזוז ממנה, יהיה לו רע יותר. הבחירה החופשית שלו מצטמצמת, והיכולת שלו לממש את רצונותיו קטנה. אם הוא רוצה לקום, ללכת, ולעשות פעולות מסוימות, אך לא יכול לממש את רצונותיו, אזי יהיה לו יותר רע מבעבר, כי עכשיו יש יותר רצונות שלא יוכל לממש אותם.
אפשר לומר שיש אינטרס להאמין שיש לנו בחירה חופשית, כי אם נחשוב שאין לנו בחירה, יהיה לנו רע יותר. לפי מה שביארנו, החשש הזה מוצדק לחלוטין: אם נבין שאין לנו בחירה, כל רצון שלא נוכל לממש יגביר את תחושת הרע. כלומר, אם נשאל אנשים אם הם מעדיפים לחשוב שיש להם בחירה או אין להם, התשובה ברורה – הם מעדיפים לחשוב שיש להם בחירה, כי אחרת זה עשוי להוביל לרע.
אלא מה? כל מה שנאמר עד כה הוא אמת, אך לא כל האמת. ישנן שתי סיבות לכך. ראשית, ניתן להבין את המושג “בחירה חופשית” באופן שונה, כך שחוסר בחירה חופשית לא בהכרח יעשה רע. שנית, גם אם נישאר בהגדרה של “בחירה חופשית” כפי שהצגנו קודם, ייתכן שגם במצב של חוסר בחירה חופשית לא יהיה בהכרח יותר רע, ונבאר את הסיבה לכך.
אכן, נכון שבתחילה, כשמתחילים לחשוב שאין לנו בחירה חופשית, זה מרגיש רע. אבל עם הזמן, מתחילים להתרגל למצב החדש ולהתאים את הרצונות ליכולת החדשה. כך, המצב מתאזן, כאשר היכולת מצטמצמת, גם הרצונות מצטמצמים. לאט, לאט, ההרגשה הרעה לא תהיה יותר חמורה ממה שהייתה לפני שמתחילים לחשוב שאין בחירה.
ניתן לראות את הביטוי של רעיון זה במצב הרגיל של החיים: בילדות, אנחנו רוצים רצונות לא ריאליים, אך ככל שמתבגרים ומבינים שאין ביכולתנו לממש אותם, הם נעלמים ואנחנו מפסיקים לרצות אותם. בסופו של דבר, החוסר בחירה לא גורם לנו רע. גם אם נגלה שאין לנו בחירה חופשית, נוותר הרצונות שלא נוכל לממש, ולא נרגיש רע מהם.
הסיבה השנייה לכך שלא יהיה רע אם נחשוב שאין לנו בחירה חופשית, היא שניתן להבין את חוסר הבחירה החופשית בצורה רחבה ומעמיקה יותר. חוסר בחירה חופשית לא רק אומר שאין לנו יכולת לממש את הרצונות, אלא גם שאין לנו שליטה על הרצונות עצמם. הרצונות נכפים עלינו, ואין לנו שליטה עליהם. מצב זה יוצר חוסר הזדהות עם הרצונות שלנו, כי אם נבין שהרצונות לא נוצרו מבחירה חופשית אלא נכפו עלינו, לא יעניין אותנו אם הם מתממשים או לא. זה כמו שלא אכפת לנו אם רצון של אדם אחר לא מתממש, כי הוא לא אנחנו.
כאשר נבין שהרצונות שלנו לא נעשו מבחירה חופשית אלא נכפו עלינו, נוכל להתייחס אליהם כאילו הם רצונות של אדם זר. במצב כזה, לא יהיה לנו אכפת אם הם מתממשים או לא, וממילא לא נרגיש רע אם הם לא יתממשו. כשנבין שאין לנו שליטה על הרצונות, לא נרגיש רע מאי־מילוי הרצונות, כי נבין שהם לא שלנו.
לסיכום, אם נבין ש”בחירה חופשית” מתייחסת ליכולת לממש את הרצון, אז בתחילה, כשנחשוב שאין לנו בחירה, נרגיש רע כי אנחנו מבינים שמוגבלים במילוי הרצונות. אך עם הזמן, הרצונות יתאזנו עם היכולת החדשה, והמצב יחזור לקדמותו.
אם נבין שאין בחירה חופשית, המשמעות היא שאין לנו חופש רצון, כלומר הרצון נכפה עלינו. ברגע שנבין שאין לנו שליטה על הרצונות, נוכל להתייחס אליהם כאל רצונות זרים, ולא נרגיש רע אם הם לא יתממשו.
