יחסי הורים וילדים: סליחה ואשמה
ילדים שמשנים ממסורת אבותיהם ומרגישים “לא בסדר” – כיצד יכולים להתמודד?
איך אפשר להכיל רגשות אשמה כאשר איני מקבל את העובדה שאיני אוכל אצל הוריי?
יש מי שאמר שהסיבה לכך שהוא מרגיש לא בנוח ומרגיש “לא בסדר” היא מפני שאינו בטוח ב־100% בדרך שלו. לטענתו, אילו היה בטוח בדרך שלו ב־100%, לא היה מרגיש אי־נוחות או רגשות אשמה. כלומר, אילו היה בטוח ב־100% שהאוכל של הוריו אינו כשר, לא היה מרגיש אי־נוחות ולא היה חש רגשות אשמה.
תשובה זו נכונה באופן חלקי, אך היא טעונה ליבון ודיוק.
תשובה זו נכונה רק אם אכן הבעיה נובעת מכך שהוא אינו בטוח בדרכו. אולם אם הוא בטוח בדרכו ב־100%, ובכל זאת ממשיך להרגיש אי־נוחות ואשמה, ברור שאין בכך פתרון. אדם יכול להיות בטוח לחלוטין בדרכו ועדיין לחוש קושי.
בעיה נוספת בגישה זו היא השאלה האם בכלל אפשר להיות בטוח ב־100% בדרך מסוימת.
נוסף על כך, מה יעשה מי שאינו בטוח בדרכו ואינו מסוגל להגיע לוודאות מלאה? האם משמעות הדבר שאין לו אפשרות להתמודד עם הבעיה? אם כן, פתרון זה אינו נותן מענה לאדם כזה.
מעבר לכך, גם אם אדם בטוח בדרכו, ייתכן שהבעיה נובעת מגורמים נוספים. ייתכן שהוודאות בדרכו אינה מספיקה, משום שישנם גורמים אחרים היוצרים את תחושת האשמה, וביחס אליהם הוא אינו בטוח.
יש גם קושי בעצם השימוש במושג “100%”. בפועל, רוב בני האדם אינם בטוחים ב־100% גם בדברים שהם מאמינים בהם. לכן, להציע לאדם להגיע לוודאות מוחלטת הוא פעמים רבות פתרון שאינו מעשי.
בקיצור, ישנם מצבים שבהם התחזקות הביטחון בדרך אכן תפתור את הבעיה, אך אין בכך מענה כולל לכל סוגי הקשיים העלולים להתעורר במצבים כאלה.
עם זאת, קיימים גם הסברים ופתרונות נוספים לשאלה מדוע אדם מרגיש “לא בסדר” מפני שאינו אוכל את האוכל של הוריו מטעמי כשרות.
נשאל אותו: מה בדיוק גורם לך להרגיש לא בנוח כאשר אינך אוכל אצל הוריך? האם כל מאכל שאינך אוכל אצלם גורם לך לתחושת אי־נוחות?
קרוב לוודאי שתשובתו תהיה: “לא. רק המאכלים שאיני אוכל מטעמי כשרות גורמים לי להרגיש אשמה ואי־נוחות.”
אם כן, מדוע דווקא ההימנעות מאכילת מאכלי הוריו מטעמי כשרות יוצרת אצלו רגשות אשמה, תחושת אי־נוחות והרגשה שהוא אינו מעניק להוריו יחס ראוי?
נמצא שהבעיה מתעוררת דווקא כאשר הוא נמנע מלאכול מטעמי כשרות. לעומת זאת, אילו היה נמנע מלאכול מפני שהמאכל אינו בריא עבורו באופן אישי, לא היה מרגיש “לא בסדר” ולא היה חש רגשות אשמה. רגשות האשמה מתעוררים דווקא משום שהוא נמנע מלאכול מפני שלדעתו האוכל אינו כשר.
העניין הוא שכאשר אדם נמנע מלאכול מטעמי כשרות, מבחינתו משמעות הדבר היא שהאוכל של הוריו אינו ראוי, משום שהוא אסור באכילה. מבחינתו, האוכל שאמו הכינה אינו כשר, לכן הוא אסור באכילה. מכאן הוא עלול להסיק, במודע או שלא במודע, שלא רק האוכל אינו טוב, אלא שגם הדרך של הוריו אינה נכונה מבחינה הלכתית, בעוד שדרכו שלו היא הנכונה. מכאן קצרה הדרך לתחושה שהוא שופט את הוריו, ואת מסורתם לשלילה, ומזלזל באמונתם ובדרך שבה חינכו אותו.
לכן, כל עוד אתה מפרש את ההימנעות שלך כאמירה שהאוכל שלהם אינו כשר, ומשם ממשיך למסקנה שמשמעות הדבר היא שהם עצמם “לא טובים”, ובו בזמן אינך רוצה לחשוב על הוריך באופן שלילי – תמשיך להרגיש אי־נוחות בכל פעם שתימנע מלאכול אצלם מטעמי כשרות.
ההימנעות מאכילת האוכל של הוריך מטעמי כשרות גורמת לך לחוש שאתה שופט אותם באופן שלילי, ובמקביל אינך רוצה לשפוט אותם כך. המתח שבין שני הדברים הוא שיוצר את תחושת אי־הנוחות ואת רגשות האשמה.
לאחר שאיתרנו את שורש הבעיה, אפשר להציע כמה דרכי התמודדות.
הפתרון הראשון הוא להבין שהאוכל אינו כשר עבורך, אך הוא כשר עבורם. העובדה שאתה נמנע מלאכול אינה אומרת שהם נוהגים שלא כשורה. מבחינתם, הם פועלים בהתאם לדרכם, ולכן הם בסדר גמור. רק מבחינתך, המחויב לדרך הלכתית אחרת, המאכל אינו כשר. אם תאמץ הסתכלות זו, הדבר יהיה דומה לאדם הנמנע ממאכל מסוים מפני שהוא מקפיד על דיאטה או על תזונה מיוחדת מסיבות בריאותיות. במקרה כזה, איש אינו מסיק שמי שאוכל את אותו מאכל נוהג שלא כשורה. מבט כזה מפחית באופן משמעותי את השיפוטיות השלילית כלפי ההורים, וממילא גם את תחושת האשמה.
הפתרון השני הוא לקבל את העובדה ש”אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”. לפי גישה זו, גם אם אתה סבור שבנקודה מסוימת הוריך טועים, אין בכך כדי לשלול את מעלתם. כשם שכל אדם, גם הצדיק ביותר, עלול לטעות בתחום מסוים, כך גם כאן. בדרך זו עדיין קיימת מידה מסוימת של שיפוטיות, אך היא אינה יוצרת קושי פנימי, משום שאתה מקבל את העובדה שגם אנשים טובים וראויים אינם מושלמים.
נקודה כללית נוספת היא לבחון כיצד, לדעתך, הוריך תופסים את העובדה שאינך אוכל אצלם. האם הם אכן נפגעים? האם רגשות האשמה שלך נובעים מכך שאתה סבור שהם חושבים שאתה מזלזל בהם? אם זו אכן הסיבה, כדאי לנסות להסביר להם בעדינות שההימנעות אינה נובעת מזלזול או מדחייתם, אלא ממחויבות לדרך הלכתית שבה בחרת, ושאין בכך שלילה של מסורתם או של כבודם.
לסיכום
אדם שאינו אוכל אצל הוריו מטעמי כשרות ומרגיש בשל כך אי־נוחות ורגשות אשמה, ומבקש להשתחרר מתחושות אלו, צריך בראש ובראשונה לאתר את הגורם המדויק לקושי.
ייתכן שהקושי נובע מחוסר ביטחון בדרכו, וייתכן שהוא נובע מתחושת חוסר כבוד כלפי ההורים, או מסיבה אחרת. לכל גורם יש דרך התמודדות המתאימה לו. אם מקור הבעיה הוא חוסר ביטחון בדרך, יש לחזק את הביטחון. אם מקור הבעיה היא התחושה שאי־האכילה מבטאת זלזול בהורים, יש להבין שאין בהימנעות מטעמי כשרות משום חוסר כבוד כלפיהם. אפשר גם להתמודד עם הקושי באמצעות קבלת העובדה שלעתים קיימת ביקורת מוצדקת כלפי ההורים, גם אם היא כרוכה במידה מסוימת של אי־נוחות, שכן נאמר: “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ“. חז”ל למדו מפסוק זה שכאשר יש התנגשות בין כבוד הורים לבין מצוות ה’, כבוד שמיים קודם, וכבוד שמיים הוא גם הכבוד האמיתי להורים.
