מי לא מוטרד מהמלחמה עם איראן? שלושה סוגי אנשים שלא מוטרדים מהמלחמה – למה הם לא דואגים?
עכשיו יש מלחמה עם איראן וכולם מרוכזים במלחמה הזאת – מה יהיה, איך היא תגמר ומתי, מה יהיו תוצאותיה. יש כאלה שלא מוטרדים כי אין שום השלכות למלחמה הזאת ולתוצאותיה על החיים שלהם, כי הם חושבים שהמלחמה ותוצאתה, מה שלא יהיו, לא משפיעות על החיים שלהם. זה לא משנה אם זה נכו או לא נכון, אבל זה מה שהם חושבים, ולכן זה לא משפיע עליהם.
אבל יש כאלה שלא מוטרדים מהמלחמה כי יש להם צרות גדולות יותר מהמלחמה. כלומר, המלחמה ותוצאותיה והשלכותיה משפיעות על החיים שלהם בצורה משמעותית, אבל יש דבר אחר נוסף שהוא צרה גדולה יותר שמטרידה אותם הרבה יותר מהמלחמה. סכנותיה וסיכוייה של המלחמה לא משפיעים עליהם כי הם שקועים לגמרי בצרה הגדולה יותר של בעיות קיומיות של החיים, ולכן הם בכלל לא מוטרדים מהמלחמה. אני מדגיש, לא מפני שהמלחמה לא משפיעה עליהם, אלא שיש להם בעיה הרבה יותר גדולה מהמלחמה, שהיא מטרידה אותם יותר מהמלחמה.
גם מבין אלה שלא מוטרדים מהמלחמה בגלל הצרות הגדולות יותר ישנם כמה סוגים. סוג של אנשים שלא מוטרדים מהמלחמה בגלל שבמהלך החיים שלהם נקלעו למצב קשה ובעייתי מאוד, כגון חולים קשים שחייהם בסכנה גדולה וסבלם עצום ואדיר מהמחלה, או בעלי חוב עצום שלא יודעים איך לצאת מהחוב, שלא יכולים להירדם מהמטרד של החוב הגדול שרובץ עליהם. כמותם יש אנשים הנתקלים בבעיות חיים קשות, עד כדי כך קשה להם לשאת אותם, עד שהשפעות הטובות והרעות של המלחמה לא משפיעות עליהם – כי צרות גדולות משכיחות צרות קטנות מיהם.
אבל יש סוג אחר של אנשים שהצרה שלהם היא עצם הקיום. הם מוטרדים מעצם הקיום, לא בגלל שחסר להם ממון, בריאות או חיים, אלא מעצם החיים עצמם, תכליתם ומשמעותם. זה מסב להם צרה כל כך גדולה, עד כדי שמשכיחה מהם את הצרות הקטנות יותר, ובכללן המלחמה.
אחת הצרות הגדולות הקיומיות היא הצרה של חיסרון תמידי מהחיים, חוסר שביעות רצון מהחיים. לא משנה מה יש או אין – תמיד יש חיסרון. למשל התסכול התמידי למה הם רוצים את מה שהם רוצים, התסכול התמידי למה הם לא יכולים להיות שבעי רצון. כמו שנאמר במדרש על “וגם הנפש לא תמלא”: “מַשָּׁל לְמַה דָּבָר דּוֹמֶה – לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת מֶלֶךְ – אִם יָבִיא לָהּ כָּל מַה שֶּׁבַּעוֹלָם, אֵינָם חֲשֻׁבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת-מֶלֶךְ, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ, אִלְּא הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעַדְנֵי עוֹלָם, אֵין כְּלוּם לָהּ, כִּי הִיא מִן הַעֲלוֹיֹנִים” (קהלת רבה ו ו).
וכן בסיפורי מעשיות – מַעֲשֶׂה בַּאַבְדַּת בַּת-מֶלֶךְ, שֶׁהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הַמְשׁוֹרְרִים שִׁבְּחוּ וְשִׂמְחוּ בַּשָּׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמַּלְכָּה וְהֶעֱמִידוּ לָהּ כִּסֵּא, וְהִיא בַּת-מֶלֶךְ הַנַּ”ל, וְהוּא (הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת) רָאָהָ וְהִכִּירָהּ. אַחַר-כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה וְרָאֲתָה אֶחָד שֶׁשּׁוֹכֵב בַּזָּוִית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ, וְעָמְדָה מִכִּסְאָהּ וְהָלְכָה לְשָׁם וְנָגְעָה בּוֹ וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: הַאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי? וְהֵשִׁיב לָהּ: “הֵן, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ; אַתְּ הִיא הַבַּת-מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָּה וְשָׁאַל אוֹתָהּ: הָאֵיךְ בָּאת לְכָאן? וְהֵשִׁיבָה: בַּאֲשֶׁר שֶׁאָבִי הַמֶּלֶךְ נִזְרַק מִפִּיו דִּבּוּר הַנַּ”ל, וְכָאן, הַמָּקוֹם הַזֶּה, הוּא לֹא טוֹב” (מעשה בת המלך).
וכן במעשה שבעה קבצנים: “כִּי כָּל הַקוֹלוֹת כֻּלָּם בָּאִים מִן הַחֶסְרוֹנוֹת, כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד צוֹעֵק עַל חֶסְרוֹנוֹ. וְאַף כָּל הַשִּׂמְחוֹת שֶׁבַּעוֹלָם, כֻּלָּן הֵן רַק בַּשֵּׁל הַחִסְרוֹן, שֶׁשָּׁמֵחַ עַל הַחִסְרוֹן שֶׁהָיָה חָסֵר לו וְנִתְמַלֵּא” (מעשה שבעה קבצנים).
לסיכום, שלושה סוגי אנשים לא מוטרדים מהמלחמה: מי שחושב שהמלחמה לא משפיעה על חייו כלל, מי שנקלע בחיים לצרות גדולות שיכולות להשכיח ממנו את צרת המלחמה, ומי שעצם החיים עצמם, חוסר פשרם וכולי, מהווים לו צרה גדולה יותר מאשר צרת המלחמה.
