בפרשת שלח מסופר שעם ישראל ביקש לשלוח מרגלים לבדוק את טיב הארץ, אף על פי שהקדוש ברוך הוא כבר הבטיח שהיא טובה ורחבה. המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, ובעקבות זאת אותו דור לא זכה להיכנס אליה.
ההסבר המוצע הוא שקיימות שתי דרכים לבחון את טיב הארץ, וכך גם את טיב החיים בכלל: מבט אלוקי, אמיתי ורחב, ומבט אנושי מצומצם וצר. המרגלים לא הצליחו להתרומם מעבר לראייתם האישית והמוגבלת, ולכן מצאו בארץ רק פגמים וחסרונות. הלקח הנגזר מכך הוא שגם כאשר אדם בוחן את חייו ואת העולם, כדאי לו לשאול אם הוא מסתכל עליהם רק מנקודת המבט הצרה שלו, או שהוא מנסה להתחבר גם לראייה רחבה ואמיתית יותר. ייתכן שהרבה מהחסרונות שאנחנו מוצאים בחיים נובעים דווקא מכך שהראייה שלנו עדיין לא התחברה לראייה האמיתית.
