האם אפשר לשנות רגשות רק באמצעות הרצון, ללא שום פעולה נוספת?
ראשית, הנחת היסוד של השאלה היא שהרגשות הם תוצאה של סיבות. כלומר, אם אדם מרגיש את רגשותיו באופן אקראי, אז ברור שהרצון להיות שמח לא יכול ליצור את המצב של שמחה – שכן אם האדם יהיה שמח או לא, זהו תהליך אקראי לחלוטין. לכן, ההנחה שמובלעת בשאלה היא שתהליך היווצרות הרגשות הוא תהליך סיבתי.
השאלה היא: האם עצם הרצון להיות במצב רגשי מסוים מספיק לבדו כדי לגרום לאדם להרגיש את אותו מצב רגשי, או שמא הרצון כשלעצמו אינו מספיק, ויש צורך בפעולה נוספת?
כדי לנסות להשיב על כך, יש לברר תחילה: מה הם רגשות? במה הם תלויים? והאם הרצון לחוות רגש מסוים משפיע על אותם דברים שעליהם תלויים הרגשות?
רגשות הם מצבים נפשיים של בני אדם – אהבה, שמחה, פחד, דיכאון וכדומה. במאמר זה נתמקד, לשם הדוגמה, ברגש השמחה. השאלה שלנו תהיה: האם אדם יכול להרגיש שמחה רק מתוך הרצון להיות שמח, מבלי שיעשה כל פעולה נוספת?
כעת נברר: במה תלויה תחושת השמחה? שמחה, כך נראה, תלויה בהתאמה (מתאם) בין הרצון של האדם לבין המציאות – כאשר מה שהוא רוצה שיקרה אכן קורה, אז הוא מרגיש שמחה. אם כן, שמחה תלויה בשני גורמים: הרצון ו-צורת המציאות. ואם הרצון להיות שמח משפיע על לפחות אחד משני הגורמים הללו, ייתכן שאפשר להיות שמח רק מכוח הרצון, מבלי לבצע פעולה כלשהי. אולם אם הרצון לשמוח אינו משפיע לא על הרצון (כלומר אינו משנה את מה שאנו רוצים), ולא על המציאות (כלומר אינו משנה את מה שקורה בפועל), אז לא ניתן להיות שמח רק מתוך הרצון לשמוח.
נביא דוגמה: אדם שמכים אותו, ורוצה להיות שמח. הוא יוכל לשמוח אם יצליח:
לרצות את המצב שבו הוא חוטף מכות (כלומר לשנות את עמדתו כלפי המציאות). ולשנות את המציאות עצמה כך שלא יחטוף מכות.
כל עוד הוא ממשיך לקבל מכות ואינו רוצה בכך – הוא לא יוכל להיות שמח. לכן, אם הרצון לשמוח משנה את רצון האדם כך שירצה את מה שקורה, או משנה את המציאות כך שתתאים לרצון – אז אפשר להיות שמח רק מתוך הרצון. אך אם שני השינויים הללו אינם נובעים מהרצון לשמוח – אז הרצון כשלעצמו אינו מספיק.
לכן יש לשאול: האם הרצון להיות שמח גורם לאדם לרצות את מה שקורה? או גורם למציאות להתאים את עצמה לרצון?
במילים אחרות:
במה תלוי שאדם ירצה את מה שקורה?
במה תלוי שהמציאות תתאים לרצונו?
התשובה הפשוטה היא: בשניהם מעורבים גורמים רבים, ולא רק עצם הרצון לשמוח.
אפשר להעלות אפשרות תיאורטית: אולי יש שלושה דברים נפרדים ועצמאיים – המציאות, הרצון ביחס למציאות, ו-תחושת השמחה. ואם תחושת השמחה היא תופעה העומדת בפני עצמה, שאינה תלויה במציאות או ברצון, ייתכן שעצם הרצון להיות שמח יגרום לשמחה להופיע – בלי כל תלות בדבר אחר. כלומר, אם השמחה אינה תוצר של התאמה בין המציאות לרצון אלא תופעה עצמאית, אולי אז הרצון לבד יספיק.
אבל אם נניח שכל אחת מהצורות (הרצון, המציאות, והרגש) עומדת לגמרי בפני עצמה, אז גם הרצון להיות שמח לא יהיה קשור כלל לחוויית השמחה עצמה – שהרי כל אחד מהם נפרד מהשני לחלוטין.
