האם הרעיון שלפיו יש שליטה על הפעולות אך אין שליטה על המחשבות הוא נכון?
התשובה תלויה בשאלה מי אחראי על הפעולות. אם המחשבות הן האחראיות על הפעולות, ועל המחשבות אין שליטה, ואם המחשבות מחייבות את הפעולות – אזי בהכרח שגם על הפעולות אין שליטה, בדיוק כפי שאין שליטה על המחשבות, שהרי הפעולות הן תוצר של המחשבות.
יש מחשבה ויש פעולה, והפעולה היא תוצר של המחשבה. השאלה היא: האם יש דבר נוסף מעבר למחשבה ולפעולה, או שאין?
אם אין דבר נוסף מלבד מחשבה ופעולה, ואם המחשבה קודמת לפעולה – הרי שהפעולה נעשית מכוח המחשבה בלבד, ולא על ידי גורם אחר. במילים אחרות: אם יש רק מחשבה ופעולה, והמחשבה מחייבת את הפעולה, והמחשבה אינה בשליטה – אז גם הפעולה אינה בשליטה.
אלא שאולי יש גורם נוסף: הרצון.
אם כן, כאשר אדם טוען שיש בחירה על הפעולה אך אין בחירה על המחשבה, יש לשאול אותו: מדוע אתה סבור שאין בחירה על המחשבה? ומדוע אתה סבור שיש בחירה על הפעולה? בשלב זה הוא עשוי להסתבך בהסבריו, שכן בסופו של דבר נראה כי או שיש בחירה על הכול – או שאין בחירה כלל.
נניח שיש מחשבה ויש פעולה, ונניח שהמחשבה מחויבת. האם יש עוד גורם?
אפשר לומר שיש גם רצון. כלומר: יש מחשבה ורצון, ושניהם יחד גורמים לפעולה. מחשבה לבדה אינה מחייבת פעולה ללא רצון.
לפי זה ניתן לטעון: גם אם המחשבה מחויבת, ייתכן שהרצון אינו מחויב, ולכן יש שליטה על הפעולה דרך שליטה על הרצון.
לדוגמה: אדם חושב לאכול וגם רוצה לאכול – ואף על פי כן ייתכן שלא יאכל. מדוע? משום שהמחשבה מחויבת, אך הרצון אינו מחויב. לכן הפעולה אינה מחויבת, ויש בה בחירה.
אולם תשובה זו אינה מספקת, משום שגם הרצון הוא סוג של מחשבה. ואם אין שליטה על המחשבה – הרי שגם על הרצון אין שליטה, וממילא גם על הפעולה אין שליטה.
נשאל: האם פעולה היא דבר נפרד ממחשבה?
לכאורה כן – הליכה לאכול היא פעולה. אך כיצד אנו יודעים שביצענו פעולה? באמצעות המחשבה. המחשבה היא שמודיעה לנו על הפעולה. לכן ניתן לומר שגם פעולות הן במובן מסוים מחשבות.
לפי נקודת מבט זו, הכול הוא מחשבה – ואין דבר מחוץ למחשבה.
מכאן עולה שהמסקנה תלויה בהגדרות:
אם נגדיר שהכול מחשבה – נקבל תשובה אחת.
אם נגדיר שיש הבדל בין מחשבה לפעולה – נקבל תשובה אחרת.
אם נגדיר שרצון הוא מחשבה – נקבל תשובה אחת.
ואם נגדיר שרצון אינו מחשבה – נקבל תשובה אחרת.
בקיצור: התשובה תלויה בהגדרות.
כאשר אדם אומר שאין שליטה על המחשבה אך יש שליטה על הפעולה, יש לשאול אותו:
האם פעולה היא מחשבה? האם רצון הוא מחשבה?
אם יאמר שרצון אינו מחשבה – יוכל לטעון שיש שליטה על הפעולה דרך הרצון. אך אם יאמר שרצון הוא מחשבה – יצטרך להודות שגם על הפעולה אין שליטה.
השאלה העמוקה יותר היא: האם מחשבה ורצון מחייבים פעולה, או שמא ייתכן שהם קיימים אך אינם מחייבים פעולה?
שאלה זו היא למעשה שאלה כללית: האם סיבה מחייבת תוצאה או לא?
אלא שבדיון במאמר זה אנו יוצאים מנקודת הנחה שבאופן כללי קיים מצב שבו סיבה כן מחייבת פעולה, ורק מבקשים לברר האם יש לפעולה סיבה, והאם אותה סיבה היא מן הסיבות המחייבות את התוצאה.
אך כאן מתחדדת שאלה נוספת: האם יש גורמים נוספים לפעולה מעבר למחשבה ולרצון? האם יש, למשל, צורך בהסכמה פנימית של האדם לרצון? האם אדם יכול להתנגד לרצון שעולה בו?
כדי לברר זאת, יש לעבור משאלה עקרונית לשאלה מעשית:
מה גורם בפועל לפעולה?
במקום לדון ישירות בשאלה האם יש בחירה על הפעולה או על המחשבה, יש לחקור מהם הגורמים לפעולה, ורק לאחר מכן לבדוק האם גורמים אלו מחויבים או נתונים לשליטה.
לכאורה, ניתן לומר בפשטות שהרצון הוא הגורם לפעולה: “רוצה – עושה, לא רוצה – לא עושה”.
אך בפועל אנו רואים שלא תמיד כך. יש דברים שאדם רוצה ואינו עושה.
האם ייתכן שאדם פועל בניגוד לרצונו?
כאשר אדם אינו אוכל עוגה מטעמי בריאות, אין זה שהוא פועל נגד רצונו – אלא שהוא פועל לפי רצון עמוק יותר, להיות בריא. לכן ניתן לומר שאדם תמיד פועל לפי רצונו – אך לעיתים יש בו רצונות מנוגדים.
אז מה נעשה במקרים שבהם אדם רוצה אך נמנע מלעשות, או אינו מממש את רצונו? כלומר, למרות שברור לנו שהוא רוצה – אף על פי כן הוא לא פועל. לכן עלינו לומר שהדבר תלוי גם ביכולת, בנוסף לרצון. כלומר, כאשר יש רצון ויכולת – הפעולה מתבצעת. אך רצון לבדו אינו מספיק; יש צורך גם ביכולת.
לכן נראה שהגורמים לפעולה הם לפחות שניים: רצון ויכולת.
אם יש רצון, ואין רצון נגדי, ויש גם יכולת – נראה שהפעולה מתחייבת.
אך עולה שאלה נוספת: האם אדם יכול לשנות את רצונותיו?
ייתכן שיש לאדם רצון אחד, אך הוא בוחר רצון אחר. לדוגמה: הוא רוצה לאכול גלידה, אך בוחר ברצון לשמור על בריאותו.
מכאן עולה הבחנה בין סוגי רצונות:
רצון חזק, שנחווה כמחייב פעולה.
רצון חלש, שאינו נחווה כמחייב פעולה.
אך יש לזכור: זוהי תחושה סובייקטיבית בלבד, ולא בהכרח משקפת את המציאות האמיתית.
לכן, בכל מקרה של פעולה, יש לשאול:
מה גרם לפעולה?
אם נראה שהרצון גרם לה – יש לשאול מדוע אנו סבורים כך.
ואם נראה שלא – יש לשאול מדוע אנו סבורים אחרת.
בסופו של דבר, בירור השאלה האם יש בחירה חופשית על הפעולה ועל המחשבה תלוי בבירור עמוק יותר של:
מהם הגורמים לפעולה ומה טיב הקשר ביניהם.
