אחדות מוחלטת: בין היעדר ידיעה, ביטול ההבחנה וטבעו של ה”טוב”
מהי אחדות? מה משמעות המצב של “לא לדעת כלום”? כמה סוגים של “אי-ידיעה” קיימים, והאם אחדות היא בהכרח מצב חיובי וטוב?
חלק א’: סוגים של “לא לדעת כלום” – מאי-ידיעה יחסית לאי-ידיעה מוחלטת
האם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין מבחינים בין יש לאין”?
כדי לענות על כך, יש להבין כי קיימים סוגים שונים ורמות שונות של חוסר ידיעה.
- אי-ידיעה בשל היעדר אמצעי קליטה (אי-ידיעה נסיבתית)
נדמיין אדם עיוור. כאשר אנו מחזיקים תפוח מולו ושואלים אותו: “האם אתה רואה מה אנו מחזיקים?”, הוא ישיב: “אינני יודע”. זהו סוג אחד של אי-ידיעה.
עם זאת, ‘לא יודע’ זה אינו חוסר ידיעה מוחלט. האדם העיוור מסוגל להבין ברמה הרעיונית שישנו תפוח בעולם, והוא מבין שאינו יודע מה מונח לפניו רק משום שכרגע חסר לו חוש הראייה. אילו היה לו כושר ראייה, הוא היה יודע. לכן, חוסר הידיעה שלו תלוי בנסיבות ואינו מוחלט.
- אי-ידיעה בשל ספק ספקנות (אי-ידיעה הכרתית)
כעת נניח שאותו אדם מסוגל לראות. אנו מחזיקים ביד אחת תפוח וביד השנייה אגס, ושואלים אותו: “האם אתה יודע מה ההבדל בין אגס לתפוח?”. הוא משיב שאינו יודע, משום שהוא מטיל ספק בכך שחוש הראייה שלו משקף את המציאות כפי שהיא באמת.
גם במקרה זה, אין מדובר בחוסר ידיעה מוחלט. האדם אינו יודע רק משום שהוא חסר ביטחון לגבי תקפות הראייה שלו והתאמתה לאמת (האם היא משקפת את מה שיש או את מה שאין). מבחינתו, האפשרות שקיים תפוח ושקיים הבדל בינו לבין האגס היא עדיין אפשרות קיימת ומובנת. מאחר שיש לו עדיין מושגים וידיעות מסוימות על העולם, חוסר הידיעה שלו נותר חלקי.
- חוסר ידיעה מוחלט (ביטול ההבחנה בין יש לאין)
חוסר ידיעה מוחלט באמת הוא מצב שבו האדם אינו יודע אפילו אם קיים הבדל עקרוני בין “יש תפוח” לבין “אין תפוח”. זהו חוסר ידיעה טוטאלי לחלוטין.
אין הכוונה לחוסר ידיעה שבו נאחזים באופן אקטיבי, אלא למצב שבו נעלם עצם ההבדל בין לדעת משהו לבין לא לדעת אותו, ולא קיימת עוד יכולת להבדיל בין דבר אחד למשנהו.
מצב זה מקביל לחלוטין להיעדר הבדל בין “יש” ל”אין”. מושג זה של “אין הבדל בין יש לאין” שונה מהמושג “הכול אין” (כלומר, ריקנות מוחלטת). הוא שונה מחוסר ידיעה רגיל משום שהוא מבטל את ההפרדות הבסיסיות ביותר:
אין בו הבדל בין יש לאין.
אין בו הבדל בין אחדות לנפרדות.
אין בו הבדל בין כלום למשהו.
אין בו הבדל בין קיומו של דבר-מה לבין היעדרו.
חלק ב’: הגדרת האחדות המוחלטת
ההגדרה המדויקת והמלאה ביותר של אחדות מוחלטת היא: “אין הבדל בין יש לאין”.
הגדרת האחדות הזו באמצעות המונח “לא לדעת כלום באופן מוחלט” היא פחות מדויקת, כיוון שהיא פתוחה לפרשנויות שונות. למשל, ניתן לפרש “לא לדעת כלום” כמו מצבו של מת או של מי שאינו קיים כלל, אשר אינו מודע לעצם קיומו.
על כן, בעוד שההגדרה “לא לדעת כלום באופן מוחלט” יכולה להיות נכונה ומכוונת למטרה, הנוסח המדויק ביותר המגדיר אחדות מוחלטת נותר: אין הבדל בין יש לאין.
חלק ג’: האם האחדות היא “טובה”? והמשמעות של “הכול טוב”
כאשר אומרים “הכול אחד, הכול טוב” – למה מתכוונים?
אחדות מוחלטת אינה יכולה להיות “טובה” במובן הרגיל של טוב ורע. המושגים הרגילים של טוב ורע מבוססים על קיומם של הבדלים והבחנות (ההבדל שבין הטוב לרע). לעומת זאת, באחדות שבה אין הבדל בין יש לאין, אין הבדל בין שום דבר לשום דבר, וממילא אין הבדל בין טוב לרע. האחדות היא מהות שונה לחלוטין; ניתן לומר עליה דבר והיפוכו, ובו-זמנית שום הגדרה לא תשקף אותה באמת. לכן, לא יהיה נכון להגדיר את האחדות הזו כ”טובה”, שכן היא באותה מידה גם “רעה”, ובמהותה אין בה הבחנה ביניהם.
אם כן, כיצד ובאילו תנאים ניתן בכל זאת להגדיר את האחדות כ”טובה”?
הטוב שמעבר לנפרדות
עבור אדם שחווה את עולם הנפרדות – ואפילו את עצם קיומה של ההבחנה בין טוב לרע – כדבר שלילי וכואב, עצם היציאה מעולם הנפרדות נתפסת כדבר חיובי. עבור מי שעבורו הקיום בנפרדות הוא רע, המעבר למצב של אחדות נתפס כטוב. במקרה כזה, הוא יכול לומר: “הכול אחד, הכול טוב”.
במילים אחרות, במציאות קיימים מצבים של אחדות ומצבים של נפרדות. מי שהנפרדות עבורו היא סבל והאחדות היא המענה, יגדיר את האחדות כטוב. אך אין זה הטוב המוכר לנו מחיי היומיום, המנוגד לרע. באחדות המוחלטת, הטוב אינו נפרד מהרע – הטוב מכיל בתוכו את הרע, והרע מכיל בתוכו את הטוב. הם אחד.
כיצד חווים טוב ללא תודעה נפרדת?
עולה השאלה: אם אדם אינו מבדיל בין יש לאין, הוא למעשה מפסיק להתקיים כישות נפרדת ואינו מודע עוד לקיומו – אם כן, כיצד הוא יכול לחוות “טוב”?
התשובה לכך היא שעבור מי שהשכל המבדיל ומפריד בין יש לאין יוצר אצלו סבל, ביטול ההבחנה הזו (“אין הבדל בין יש לאין”) מהווה שחרור מוחלט, ולכן הוא חווה זאת כמצב שבו “הכול טוב”. זהו טוב מסוג אחר, כזה שאינו זקוק להבחנה בין טוב לרע כדי להתקיים.
אומנם ייתכן שבמצב זה לא תהיה לאדם שום חוויה או הוויה עצמית (או לחלופין, שיהיו לו כל החוויות כולן יחד), אך עבור מי שחווה את עולם הנפרדות כרע מוחלט ומבקש לצאת ממנו בכל מחיר – עבור מי שמרגיש שאין דבר גרוע יותר מתעתועי עולם הנפרדות – עצם ההיעדרות ממנו היא הטוב העליון. אף על פי שאיננו יכולים לדעת בבירור מה קורה שם (וייתכן שמדובר במצב טוב יותר, גרוע יותר או אחר לחלוטין), מנקודת מבטו של האדם השואף לשם – המצב מוגדר כ”הכול טוב”, ובלבד שברור שאין זה הטוב הדואלי של עולם הנפרדות.
חלק ד’: האם ניתן להגדיר את האחדות כמצב “ניטרלי”?
יש המציעים להגדיר את מצב האחדות כמצב ניטרלי, אך גם הגדרה זו אינה מדויקת דיה. האחדות המוחלטת היא מצב שאינו ניתן להגדרה, ולכן באותה מידה ניתן לכנותו “הכול רע”, “הכול טוב” או בכל תואר אחר.
בנוסף, המשמעות הרגילה של המושג “ניטרלי” אינה משקפת נכונה את חוויית האחדות:
בעולם הנפרדות, המושג “ניטרלי” מתאר מצב אמצעי – היעדר טוב והיעדר רע, תוך שמירה על הבחנה ברורה בין השניים.
באחדות המוחלטת, לעומת זאת, שולט העיקרון שאין הבדל בין טוב לרע. אין זה מצב ניטרלי של “לא זה ולא זה” תוך הכרה בקיומם, אלא מצב של איחוד מוחלט בין כל המצבים כולם – הטוב, הרע והניטרלי כאחד.
באחדות המוחלטת קיימים בו-זמנית “הכול” ו”כלום”. יש שם “הכול” במובן שמתקיימים שם יחד רק טוב, רק רע, ורק מצב ניטרלי (שאינו טוב ואינו רע). לכן, הגדרת האחדות כניטרליות במובנה המקובל אינה מדויקת, בדיוק כפי שמושג האחדות היומיומי אינו מסוגל לתאר במלואה את האחדות המוחלטת הזו.
סיכום
אחדות מוחלטת, שלא תיתכן אחדות גדולה ממנה, היא האחדות שבין ה”יש” ל”אין”. ניתן לתאר אותה גם כחוסר ידיעה מוחלט.
מצב זה אינו טוב, רע או ניטרלי במובנם השגרתי. אנו יכולים להגדירו כ”טוב” רק מתוך נקודת מבט יחסית – עבור מי שחש סבל בנפרדות ובהיעדרה מוצא שלווה. מכל מקום, אין זה הטוב המוכר לנו, המנוגד לרע ונפרד ממנו, אלא “טוב” שלמותי, המכיל בתוכו את הרע ואת כל שאר הניגודים באופן מלא ובלתי נפרד.
