אני והרצון שלי – האם האני והרצון הם אותו דבר?
האם אני והרצון שלי הם אותו דבר, או שמדובר בשני דברים שונים?
במבט ראשון נראה שהתשובה פשוטה: אני הוא דבר אחד והרצון הוא דבר אחר. אבל השאלה שלי עמוקה יותר.
אני מזהה שהרצון שלי מתלבש על דברים מסוימים: אני רוצה אוכל, רוצה לעשות דבר מסוים או רוצה שמשהו יקרה. גם האני שלי מתלבש על דברים: בגוף שלי, במחשבות שלי, במעשים שלי וכדומה.
כאשר האני והרצון כבר מלובשים בדברים, ברור שהם אינם אותו דבר. למשל, האני יכול להתלבש על הגוף שלי, ואילו הרצון יכול להתלבש על הרצון לא להיות רעב.
השאלה היא מה קורה כאשר מנסים להפשיט את שניהם מן הלבושים שלהם:
האם הרצון ללא שום דבר שרוצים אותו והאני ללא שום דבר שהאני מתלבש בו הם אותו דבר, או שמדובר בשני דברים שונים?
האם הם זהים, או שרק קשה לי להבחין ביניהם?
כאשר אני מנסה לבודד את האני ואת הרצון מכל הדברים שעליהם הם מתלבשים, אני מתקשה למצוא ביניהם הבדל ברור.
אולם הקושי להבחין ביניהם אינו מוכיח שהם אותו דבר. ייתכן שהם באמת זהים ולכן איני מצליח להבחין ביניהם, וייתכן שהם שונים, אבל משום שאיני מצליח להבין ולהגדיר כל אחד מהם בצורה ברורה, הם נראים לי זהים.
צריך גם לברר למה הכוונה ב“אותו דבר”.
שני שקלים יכולים להיות זהים מבחינות מסוימות, ובכל זאת הם שני שקלים שונים. לעומת זאת, יד ימין שלי ויד ימין שלי הן אותו דבר ממש. גם “דלת” ו־“door” הם שני שמות לאותו חפץ.
לכן השאלה המדויקת היא: האם “האני” ו“הרצון” הם שני שמות לאותו דבר עצמו, או שתי הוויות שונות שיש ביניהן דמיון?
קודם להבין, אחר כך להשוות
כאן מתבררת נקודה חשובה: במקום להתמקד בשאלה האם האני והרצון הם אותו דבר, צריך קודם להבין מהו האני ומהו הרצון.
ההשוואה צריכה להיות תוצאה של ההבנה ולא נקודת המוצא שלה.
אם אבין מהו האני בפני עצמו ומהו הרצון בפני עצמו, אוכל לאחר מכן לראות האם הם זהים או שונים.
האם האני והרצון הם תחושות?
כאשר ניסיתי להבין מהו האני ללא לבושים ומהו הרצון ללא לבושים, חשבתי בתחילה ששניהם הם תחושה סובייקטיבית.
אבל העובדה ששניהם תחושות אינה אומרת שהם אותה תחושה. גם כאב, צער, אהבה וכעס הם תחושות, ובכל זאת הם שונים זה מזה.
לכן צריך לברר האם האני והרצון הם שתי תחושות שונות, או אותה תחושה עצמה.
האם בכלל אפשר לדמיין רצון ללא דבר שרוצים?
כאן מתעוררת שאלה יסודית יותר: האם אני בכלל מסוגל לדמיין רצון בלי שום דבר שאותו אני רוצה?
אני יכול לדמיין גלידה, ואני יכול לדמיין רצון לגלידה. אבל האם אני יכול לדמיין רצון בלי להגדיר מה אני רוצה?
נראה לי שקשה לי לעשות זאת.
אותו קושי קיים ביחס לאני: האם אני מסוגל לדמיין אני בלי שום דבר שעליו האני מתלבש?
גם כאן הדבר אינו ברור לי.
אם איני מצליח לתפוס בבירור לא את הרצון ללא לבושים ולא את האני ללא לבושים, ייתכן שהדמיון ביניהם נובע פשוט מכך ששניהם מעורפלים אצלי.
בשלב הזה אפילו ההנחה ששניהם “תחושה” דורשת בירור מחדש. אם איני מצליח לתפוס אותם ללא לבושים, איני יכול להיות בטוח שהגדרתי אותם נכון כתחושה.
מה בדיוק אני מנסה להבין?
כדי להתקדם צריך למקד את החקירה ולא לערבב בין כמה שאלות: מהו הרצון? מהו האני? האם אפשר לתפוס אותם ללא לבושים? והאם הם זהים?
לכן צריך לברר כל דבר בפני עצמו, ורק לאחר מכן להשוות.
גם המושג “ברור לי” דורש בירור. האם פירושו שאני חווה את הדבר? יודע לתאר אותו? יודע להגדיר אותו במילים? או יודע בדיוק מה אני חווה?
ייתכן שהאני והרצון נחווים אצלי באותה צורה ורק איני יודע לתאר זאת במילים, וייתכן שהם נחווים בצורה שונה אך איני מצליח להגדיר את ההבדל.
האני והרצון כחיסרון
בסוף הבירור עולה כיוון אפשרי להבנת הקשר שבין האני לבין הרצון: שניהם קשורים לחיסרון.
הרצון מתחיל מחיסרון. כאשר אני רוצה גלידה, למשל, חסר לי משהו – גלידה. הרצון מתחיל בכך שמשהו חסר.
גם האני קשור, לפי הכיוון הזה, לחיסרון ולהבחנה: יש “אני” ויש “לא אני”. תחושת האני קיימת מתוך ההבחנה שיש משהו שהוא אינו אני.
מזווית זו יש דמיון בין האני לבין הרצון: הרצון מתחיל ממשהו שחסר, וגם תחושת האני קשורה לחיסרון – למה שאינו אני.
האם מכאן נובע שהאני והרצון הם אותו דבר ממש? עדיין לא.
אבל אפשר להבין מדוע קשה להבחין ביניהם כאשר מנסים לתפוס אותם ללא הלבושים שלהם, ומדוע מזווית מסוימת הם עשויים להיראות זהים.
לכן הבירור עדיין נשאר פתוח: לאחר שנבין בצורה ברורה יותר מהו האני ללא לבושים ומהו הרצון ללא לבושים, נוכל לבחון את השאלה:
האם האני והרצון הם שני דברים שונים, או שני שמות והיבטים של אותו דבר?
