טעמי מצוות וחשבונות ההשגחה – מצידו ומצידנו
בבואנו לדון בטעמי המצוות ובדרכי ההשגחה האלוהית, עלינו לחלק את הנושא לשלושה רבדים נפרדים, המובחנים זה מזה במקורם ובמידת השגתם על ידי האדם.
א. הרובד הראשון: טעמים וחשבונות מצד ה’ (הרובד הנסתר)
הרובד הראשון כולל את טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה כפי שהם מצד ה’ יתברך עצמו. אלו הם סודות נשגבים הנסתרים מכל עין בשר ודם, ועליהם נאמר בפסוק (ישעיהו ס”ד, ג’):
“וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עֵין לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.”
זהו גם העומק הטמון בבקשתו של משה רבנו מהקדוש ברוך הוא (שמות ל”ג, י”ח): “הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ”, שפירושה, כפי שביארו חז”ל (ברכות ז’ ע”א), הוא בקשה להבין את דרכי ההשגחה האלוהית (מדוע יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו). על כך ענה לו ה’ (שמות ל”ג, כ’-כ”ג):
“וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי… וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ.”
הרי שדרכי ההשגחה המוחלטים מצד ה’ נותרים חסומים לחלוטין בפני השגה אנושית מלאה.
ב. הרובד השני: הטעמים והחשבונות שהתורה גילתה (הרובד המתווך)
הרובד השני מורכב מאותם טעמי מצוות וחשבונות השגחה שהקדוש ברוך הוא בחר לגלות לנו במפורש בתורתו.
בכלל זה נמצא עיקרון שכר ועונש היסודי, לפיו ה’ מנהיג את עולמו בצדק, כפי שמנוסח בלשון הפיוט והתפילה (על פי הכתובים):
“הַגּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ, וְנוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ.”
דוגמה נוספת לכך היא טעמים מפורשים שניתנו למצוות, כגון במצוות ציצית (במדבר ט”ו, ל”ט):
“וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.”
אולם, יש להבין שגם טעמים אלו אינם מייצגים את הרובד המוחלט מצד ה’ כפי שהוא לעצמו, אלא הם מהווים טעמים שניתנו לפי הכלים, התפיסה והמגבלות של בני האדם, ולא לפי הכלים האינסופיים של הבורא.
ג. הרובד השלישי: טעמים וחשבונות סובייקטיביים (הרובד האנושי)
הרובד השלישי מכיל את אותם הטעמים וההסברים שחכמי דור ודור מעניקים למצוות ולהתרחשויות. אלו הם טעמים אישיים וסובייקטיביים לחלוטין.
בקטגוריה זו נכללים:
מפעלים פרשניים כדוגמת “ספר החינוך”, המבאר את טעמי המצוות על פי שורשי המצוות וחינוך הנפש.
הטעמים המופיעים לאורך התלמוד ובדברי חז”ל במקומות שונים.
כל אותם טעמים וחשבונות השגחה פרטיים שהמאמינים מציעים מדי יום ביומו כדי להסביר אירועים המתרחשים סביבם.
כל אלו אינם אלא הסברים אנושיים סובייקטיביים שנובעים מנקודת מבטנו בלבד.
ד. שני הקריטריונים המנחים ברובד האנושי
על אף שהרובד השלישי הוא סובייקטיבי, אין פירוש הדבר ש”שוק” טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה פרוץ לחלוטין, וכי כל אדם רשאי להפריח הסברים ככל העולה על רוחו ומסברת כרסו. כאשר אנו מציעים טעמים וחשבונות מצידנו, עלינו להיות מונחים על ידי שני עקרונות ברורים:
- מבחן התועלת והחיזוק
העיקרון הראשון שואל: האם ועד כמה ההסבר המוצע מחזק או מחליש את האדם? כלומר, האם יש תועלת רוחנית או מוסרית בטעמים ובחשבונות הללו? אם ההסבר אינו מביא שום תועלת ואף עלול להחליש, עדיף לוותר עליו כליל.
- מבחן היושר, העקביות והאחידות
העיקרון השני מחייב עקביות ואחידות פנימית. אדם אינו יכול להשתמש בחשבון השגחה מסוים במקרה אחד, ולסתור את אותו ההיגיון במקרה אחר רק משום שזה נוח לו. אם אין אחידות ועקביות בהסברים, הנזק האמוני והנפשי עלול להיות גדול בהרבה מהתועלת.
אמנם, ברמב”ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג’, פרק כ”ח) מבואר כי המנהיג או התורה יכולים להשמיע להמון דברים שאינם מדויקים לחלוטין מבחינה פילוסופית-אמיתית, וזאת לצורך תועלת תיקון המדינה או ההמון (מה שמכונה “דעות הכרחיות”, כגון האמונה שה’ כועס על החוטאים כדי למנוע מהם לחטוא). הנה הציטוט והיסוד המדויק מדבריו שם:
“כבר הודענוך… שאין ללכת אחרי הדיוק האמיתי בכל דבר… אלא יש דברים שהאמונה בהם היא הכרחית לתיקון המצבים המדיניים, כמו האמונה שהוא יתעלה יחרה אפו במי שימרה את פירו… כדי שיימנעו מן העבירות.”
אך למרות פתח זה, באופן כללי יש להציב את הגבול: התועלת האמיתית של הטעמים והחשבונות נשמרת רק כאשר הם שומרים על עקביות, אחידות ובהירות, ללא סתירות פנימיות.
ה. מהות הדיון: שאלת האמת ולא שאלת הציות
חשוב להדגיש כי כל הדיון הנוכחי אינו נוגע לשאלת הציות או לדרגה הדתית של האדם – אין כאן ניסיון לבחון מי צייתן יותר, מי מקבל על עצמו עול סמכות בצורה מלאה יותר, או מי מתאמץ ומתייגע יותר בקיום המצוות.
הדיון מתמקד אך ורק בשאלת המהות: כאשר נאמרים טעמים וחשבונות השגחה, מהי מידת האמיתיות שלהם? הדיון הוא אונטולוגי ואפיסטמולוגי (על עצם האמת והיכולת להשיג אותה), ולא על דרגת הקושי או מידת הציייתנות של העובד.
סיכום
לסיכום, יש לערוך הבחנה חדה וברורה בין טעמי מצוות וחשבונות השגחה שמקורם מצד ה’ (שהם נסתרים לחלוטין או מותאמים לכלים האנושיים), לבין טעמי מצוות וחשבונות השגחה שמקורם מצידנו. כל הטעמים והחשבונות שאנו יוצרים ומנסחים ביומיום הם סובייקטיביים ומצדנו בלבד. הם ראויים וטובים לשימוש כל עוד הם ממלאים את תפקידם: מביאים תועלת רוחנית, ושומרים על מערכת אחידה, ישרה ועקבית.
