תורה ומוסר – האם המוסר האלוהי תואם למוסר האנושי?
בפרשת משפטים מוזכרת פרשת סחר בעבדים. בפרשה זו, התורה נותנת לגיטימציה לסחר בעבדים, כפי שמתואר בתחילת הפרשה: “כִי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד” (שמות כא, ב). בהמשך, התורה אף מאפשרת לאדם למכור את בנותיו, כפי שנאמר: “וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ לְאָמָה” (שמות כא, ז). כל אדם החי בעולם מערבי ומודרני עשוי להשתומם ולשאול: האם זו המוסריות של התורה? האם המוסר האלוהי נחות מהמוסר האנושי המתקדם? הרי כל אדם מודרני ומתקדם יסכים שסחר עבדים, כפי שמתואר בתורה, הוא בלתי מוסרי בעליל. אם כך, מה פשר המוסר האלוהי המתואר בתורה? האם הוא פחות מוסרי מהמוסר המודרני?
במאמר זה נבחן הסבר מפורסם המובא על ידי רבנים רבים, נציע מספר הסברים נוספים, ובסופו של דבר נציע הסבר שיכול להניח את דעתו של אדם בעל אמות מידה מוסריות מתקדמות.
ההסבר המפורסם: עבדות בתורה לעומת עבדות מודרנית
אחד ההסברים הנפוצים שמובאים על ידי רבנים רבים הוא שהמושג “סחר עבדים” המוכר לנו היום שונה בתכלית מהסחר בעבדים שהתורה מדברת עליו. לפי הסבר זה, העבדות בתורה אינה דומה לעבדות המודרנית, שכן העבד בתורה נהנה מזכויות רבות, ולעיתים אף זכויותיו עולות על אלו של האדון עצמו. כראיה לכך מביאים את דרשת חז”ל על הפסוק “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ” (ויקרא כה, לו), שלפיה האדון חייב להשוות את תנאי המחיה של העבד לתנאיו שלו, עד כדי כך שאם יש מחסור במשאבים, עליו להעדיף את זכויות העבד על פני זכויותיו שלו. חז”ל אף אמרו: “הקונה עבד – קונה אדון לעצמו”.
עם זאת, יש לדחות הסבר זה מכמה סיבות. ראשית, דרשת חז”ל אינה משתמעת מפשט הפסוקים, ולכן לא ניתן לומר שהעבד אכן נהנה מזכויות יתרות כפי שפירשו חז”ל. שנית, גם אם נקבל את דרשת חז”ל, עדיין עבדות היא דבר מגונה בעינינו היום. אם נסכם את כל הזכויות והחובות של העבד, כל אדם מודרני יודה שעדיין מדובר במעשה בלתי מוסרי בעליל. יתרה מכך, גם חז”ל לא ראו במוסד העבדות כדבר חיובי. הם אמנם נתנו לעבד זכויות מסוימות, אך לא אסרו על אב למכור את בתו לשפחה. ברור שכל אדם מודרני ומתקדם לא יאפשר מכירת ילדות, ללא קשר לזכויות שיינתנו להן. לכן, יש לדחות הסבר זה לחלוטין.
הסבר שני ושלישי: מוסר אלוהי לעומת מוסר אנושי
ההסבר השני והשלישי מבוססים על עקרון משותף: יש מוסר אלוהי ויש מוסר אנושי. המוסר האנושי הוא תמיד יחסי, ותלוי בחברה, במגבלות המנטליות והפיזיות של בני האדם, ובהקשר התרבותי וההיסטורי.
המחשה ליחסיות המוסר האנושי
דוגמה ליחסיותו של המוסר האנושי ניתן לראות בסיפורו של רבי נחמן מברסלב מתוך “מעשה מתפילה”. לאחר רעש גדול, בני האדם מתבלבלים ומחליטים למנות לעצמם מלך. כל קבוצה מגדירה את התכלית באופן שונה:
– קבוצה אחת קובעת שהתכלית היא כבוד, ולכן ממנה קבצן עיוור, אילם וכעסן למלך.
– קבוצה שנייה מאמינה שהתכלית היא רצח, שכן הכול בעולם כלה בסופו של דבר, ולכן ממנה רוצח אכזרי למלך.
– קבוצה שלישית סבורה שהתכלית היא שפע מזון, ולכן ממנה אדם שאוכל רק מזון דק וייחודי.
כל קבוצה יוצרת לעצמה ארץ המתאימה לתפיסתה, מה שממחיש את הרעיון שאין מוסר מוחלט, אלא כל חברה מגדירה לעצמה את הערכים שלה בהתאם להשקפת עולמה.
הסבר שני: המוסר האלוהי הוא המוסר האידיאלי
לפי הסבר זה, המוסר שכתוב בתורה הוא המוסר האלוהי העליון, ואין בלתו. הוא מעל כל מוסר אנושי זמני שיהיה במהלך ההיסטוריה. לפי תפיסה זו, המוסר המודרני התרחק מהמוסר האלוהי העליון המופיע בתורה, ומה שנראה לנו כמוסר סובייקטיבי ומודרני הוא למעשה אשליה. המוסר האידיאלי הוא זה שכתוב בתורה, והוא נעלה מכל מוסר אנושי.
הסבר שלישי: המוסר האלוהי הותאם ליכולת האנושית
הסבר זה גורס כי המוסר האלוהי המוחלט מצד עצמו הוא עליון מאוד, והוא מעל כל מוסר יחסי, כולל המוסר שכתוב בפרשת משפטים והמוסר המודרני. עם זאת, כאשר המוסר האלוהי ירד וניתן לבני אדם, הוא הותאם ליכולת הקליטה של החברה ולמציאות החיים באותה תקופה. מטרתו הייתה לשפר את רמת המוסר האנושי ולקרבו אל המוסר האלוהי ככל האפשר. אם התורה הייתה ניתנת היום, היא הייתה מותאמת לחברה המודרנית ולמציאות העכשווית, ומטרתה הייתה לקדם את המוסר המודרני אל עבר המוסר האלוהי העליון.
לפי תפיסה זו, כל התורות המוסריות בעולם הן יחסיות, וגם אמות המידה המוסריות שבתורה הן סובייקטיביות ותלויות בתקופה, בתרבות ובמציאות. המוסר שבתורה היה המתקדם ביותר האפשרי לאותה תרבות וחברה, אך אם התורה הייתה ניתנת היום, היא הייתה מציבה אמות מידה מוסריות העולות על המוסר המודרני. המוסר האלוהי המוחלט בשלמותו יתגלה רק לעתיד לבוא, כאשר העולם יגיע לשלמות, כפי שנאמר: “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ” (ישעיהו יא, ו).
מסקנה: מוסר אלוהי ומוסר אנושי
נראה שההסבר השלישי יכול להניח את דעתו של אדם בעל מודעות מוסרית מודרנית ומתקדמת. אם נשווה בין מערכת המוסר של היום למערכת המוסר של התורה בהקשר של עבדות, נמצא יתרונות וחסרונות בכל אחת מהן. כאדם מודרני בעל מוסר מתקדם, אני בהחלט מעדיף את המוסר המודרני, אף שיש בו חסרונות רבים (במקום אחר ארחיב על כך), על פני המוסר המופיע בפרשת משפטים, ולו רק בשל העובדה שאני לא יכול לתמוך בחוק המתיר מכירת ילדות על ידי הוריהם תמורת בצע כסף.
עם זאת, אין לראות במוסר המודרני כמוסר מוחלט ואובייקטיבי, אלא כמוסר תלוי תרבות, חברה ותקופה, ומושפע ממגבלות אנושיות. המסר העולה מכל האמור הוא שראוי לבחון את עקרונות מערכת המוסר שלנו באופן אמיתי, טהור ונקי, ומתוך כך לגבש עמדה מוסרית מעשית בתחומים שונים, תוך התחשבות במגבלות אנושיות ובתנאי החברה והתרבות, ובשאיפה להתקרב ככל האפשר אל המוסר האלוהי העליון, הנעלה מכל מוסר אנושי באשר הוא.
