אמת – האם אפשר להימנע מן השקר בלי לדעת מה נכון?
האם ידיעת השקר מחייבת את ידיעת האמת?
במאמר זה נבחן את הקשר בין ההבנה שמחשבה מסוימת אינה נכונה לבין הידיעה מהי המחשבה הנכונה.
האם שני הדברים תלויים זה בזה? האם מי שמבין מה אינו נכון חייב לדעת מיד מה נכון? או שאפשר להימנע ממחשבה שקרית גם בלי לדעת עדיין מהי האמת?
שלושה מצבים של מחשבה
מחשבותיו של האדם יכולות להימצא בשלושה מצבים.
במצב הראשון, האדם חושב דבר שאינו נכון.
במצב השני, האדם חושב דבר נכון.
במצב השלישי, האדם אינו חושב דבר שאינו נכון, אך גם אינו יודע עדיין מה נכון לחשוב.
המצב השלישי הוא מצב של אי־ידיעה. האדם כבר אינו מחזיק במחשבה שהתבררה לו כלא נכונה, אך עדיין לא מצא מחשבה אחרת שהוא יכול להחזיק בה כנכונה.
הצורך למצוא מיד מחשבה חלופית
כאשר אדם מחפש את האמת בחיים, פעמים רבות הוא מתמקד בשאלה מה נכון לחשוב. הוא מנסה כל הזמן למצוא את המחשבה הנכונה שבה עליו להחזיק.
לכן, כאשר הוא מגלה שמה שחשב עד עתה אינו נכון, הוא ממהר לחפש מחשבה אחרת שתתפוס את מקומה.
האדם מתקשה להשתהות במצב שבו הוא יודע שהמחשבה הקודמת הייתה מוטעית, אך עדיין אינו יודע מהי המחשבה הנכונה. הוא מרגיש שהוא מוכרח להחליף מיד את המחשבה שהתבררה כלא נכונה במחשבה אחרת, שאותה יחשוב לנכונה.
הדבר נכון גם ביחס לאמונה. כאשר אדם מגלה שהאמונה שבה החזיק אינה נכונה, הוא מתקשה להישאר בלי אמונה חלופית.
הוא מרגיש צורך לאמץ מיד אמונה חדשה במקום האמונה הכוזבת שהייתה לו קודם לכן. בדרך זו הוא עלול לרוץ מאמונה כוזבת אחת לאמונה כוזבת אחרת.
האדם מניח מראש שאם מה שהוא חושב אינו נכון, הוא חייב לדעת מיד מה נכון לחשוב. בדומה לכך, אם הוא מפסיק להאמין באמונה מסוימת, הוא מחפש באופן אוטומטי אמונה אחרת שתבוא במקומה.
דרך אחרת לחיפוש האמת
אולם אפשר להציע דרך אחרת.
במקום להתמקד בשאלה מהי המחשבה הנכונה, האדם יכול להתמקד בכך שלא יחשוב דבר שאינו נכון.
מטרתו המרכזית אינה חייבת להיות למצוא מיד את האמת, אלא להימנע מהחזקת מחשבה שהוא מבין שאינה נכונה.
האדם יכול לומר לעצמו:
“השאלה מהי האמת המוחלטת ומה נכון לחשוב עדיין אינה ענייני. ענייני כעת הוא שלא לחשוב דבר שאינו נכון”.
דוגמה מן הפוליטיקה
אם אדם מחזיק בעמדות הנחשבות שמאליות ומגיע למסקנה שהן אינן נכונות, הוא עלול להסיק מיד שהעמדות הימניות נכונות ולאמץ אותן.
כך גם להפך. אם אדם מחזיק בעמדות הנחשבות ימניות ומגיע למסקנה שהן אינן נכונות, הוא עלול להסיק מיד שהעמדות השמאליות נכונות ולעבור להחזיק בהן.
במקום זאת הוא יכול לומר:
“הדעות שבהן החזקתי עד כה אינן נכונות. אשר לדעות הנגדיות, ייתכן שהן נכונות וייתכן שלא. בשלב זה אני יודע רק שמה שחשבתי קודם אינו נכון, ולכן אינני מחזיק בו עוד”.
על האדם להיות מסוגל להשתהות במצב הזה בלי להרגיש שהוא מוכרח לאמץ מיד עמדה חלופית.
הוא אינו חייב להחזיק בעמדה כלשהי כאילו היא אוויר לנשימה. הוא יכול להישאר ללא הכרעה עד שאולי יתברר לו מה נכון.
דוגמה מן האמונה
כך גם בענייני אמונה.
אם אדם שהחזיק בדעות כפרניות מגיע למסקנה שהן אינן נכונות, אין פירוש הדבר שעליו לקפוץ מיד ולאמץ את האמונה הדתית.
הוא יכול להיצמד למצבו הנוכחי, להכיר בכך שהדעות שבהן החזיק אינן נכונות ולזנוח אותן, בלי למהר לאמץ דעה אחרת.
הוא יכול להישאר בלב פתוח ובנפש חפצה ולומר:
“העיקר הוא שלא אאמין בדבר שאינו נכון. במה להאמין עדיין אינני יודע, אבל אינני רוצה להחזיק באמונה שקרית”.
אותו הדבר נכון גם בכיוון ההפוך.
אם אדם מאמין מגיע למסקנה שאמונתו הדתית אינה אמת, אין פירוש הדבר שעליו לרוץ ולאמץ מיד את העמדה הנגדית הכופרת באמונה.
הוא יכול להישאר במצב שבו העיקר מבחינתו הוא שלא לחשוב דבר שאינו נכון.
הוא יכול לומר:
“מה נכון? אולי לאלוהים פתרונים. בשלב זה העיקר הוא שלא אחשוב דבר שאני מבין שאינו נכון”.
נטל הראיה מוטל על המחשבה
יש לחדד נקודה נוספת.
אין הכוונה שהאדם צריך להוכיח שמחשבה מסוימת אינה נכונה, ורק לאחר מכן להפסיק להחזיק בה. הכוונה היא שכל מחשבה שמגיעה אליו צריכה להוכיח שהיא נכונה.
כל עוד המחשבה לא הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק, האדם אינו מחזיק בה כנכונה.
אין פירוש הדבר שהוא קובע שהמחשבה שקרית. הוא פשוט אינו מקבל אותה כאמת כל עוד לא הוכחה לו נכונותה.
המשל מבית המשפט
הדבר דומה לבית משפט.
כאשר אדם מואשם בעבירה, נטל הראיה מוטל על התביעה. הנאשם אינו צריך להוכיח שלא ביצע את העבירה. התביעה היא שצריכה להוכיח שהוא אכן ביצע אותה.
כל עוד אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר, בית המשפט אינו מרשיע אותו.
בית המשפט אינו חייב לקבוע שהנאשם בוודאות חף מפשע. די בכך שאשמתו לא הוכחה כדי שלא להרשיעו.
כך גם ביחס למחשבות.
האדם אינו צריך להוכיח שכל מחשבה שעולה בו היא שקרית. נטל הראיה מוטל על המחשבה הטוענת שהיא נכונה.
כל עוד המחשבה לא הוכיחה את נכונותה, האדם אינו שולל אותה בהכרח, אך גם אינו מקבל אותה כאמת. הוא משאיר אותה בספק ונמנע מלייחס לה ודאות שאין לה.
להישאר נאמן לאמת הנוכחית
האפשרות הזאת חשובה, מפני שלאנשים יש נטייה ורצון להאמין שהם יודעים מה נכון ומה אמיתי.
האמונה שהם מחזיקים באמת מעניקה להם ביטחון ויציבות. אולם ייתכן שאין באפשרותו של האדם לדעת מהי האמת.
במצב כזה הוא אינו יכול לחשוב שמחשבה מסוימת נכונה, אך הוא עדיין יכול להימנע ממחשבה שהתבררה לו כלא נכונה.
גם אם בסופו של התהליך האדם יגיע לידיעה חיובית של האמת, עד שיגיע אליה עליו להיצמד לאמת בהתאם למדרגתו הנוכחית.
אם האמת שהוא מכיר כעת היא שאינו יודע מה נכון לחשוב, עליו להיצמד לאמת הזאת ולא להעמיד פנים שהוא יודע.
במדרגה הזאת, הנאמנות לאמת אינה מתבטאת בידיעה מה נכון, אלא בסירוב לחשוב דבר שאינו נכון.
במקום למלא במהירות את החלל שנוצר בעקבות נפילתה של מחשבה קודמת, עליו להיות מסוגל לומר:
“אינני יודע עדיין מה נכון, אבל אני יודע שהמחשבה הזאת אינה נכונה, ולכן לא אחזיק בה”.
משימה פשוטה יותר
כאשר אדם מחפש את האמת המוחלטת, הוא עשוי לשאול:
“כיצד אדע מהי האמת? היכן אמצא אותה? ואיך אצליח לחשוב אותה?”
במקום כל החיפושים והתעלולים האלה, אפשר להציב בפניו משימה פשוטה יותר.
משימתך אינה למצוא מיד את האמת המוחלטת, אלא לדאוג שהמחשבה שאתה חושב לא תהיה שקרית.
מהי האמת המוחלטת עדיין אינו עניינך. עניינך הוא שלא לחשוב דבר שקר.
עליך לבדוק את המחשבות שבהן אתה מחזיק ולדאוג, ככל יכולתך, שהן לא יהיו שקריות או בלתי נכונות.
האמת קרובה אל האדם
בדרך הזאת אין צורך לעלות לשמים או ללכת אל מעבר לים כדי למצוא את האמת.
הדבר נמצא בפיו, במחשבתו ובלבו של האדם. ההימנעות מלחשוב משהו שהוא לא נכון נגישה לכל אדם, בכל מקום ובכל זמן.
