מחשבת ישראל

מהות, שורש, אחדות ואלוהים – איך יודעים שיש שורש ומהות אחת לכל הדברים? אילו היה קיים במציאות רק דבר אחד פשוט ואינסופי, הרעיון היה ברור מאליו: ישנו דבר אחד אינסופי, וזהו מצב המציאות היחיד. זה היה המצב לפני בריאת העולם – אחדות פשוטה ואינסופית. אך לאחר בריאת העולם, במציאות שבה יש יותר מאשר דבר אחד, […]

מוות וחיים – מה קורה אחרי המוות? ניתוח השאלה “מה קורה לאחר המוות?” אם נשאל: מה יקרה כאשר נגיע לעיר אחרת? נשיב: אינני יודע במדויק. מה יקרה כשתיכנס לרכב, האם אתה יודע? נשיב: אכנס ואשב. אך האם אנו יודעים בדיוק כיצד נשב ועד כמה יהיה לנו נוח? לא. האם אנו יודעים בדיוק מה יתרחש בכביש

תשובה וסליחה – איך התשובה מועילה? עבר אדם עבירה כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – מוחלין לו על עוונותיו. כאשר אדם שב בתשובה אמיתית ושלמה, הקב”ה מקבל את תשובתו וסולח לו על חטאיו. כך כותב הרמב”ם בהלכות תשובה: “אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: ‘וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע

תשובה ווידוי – האם תשובה ווידוי אחד הם? א. שיטת ה”אחדות” מול שיטת ה”הפרדה” ברמב”ם הרמב”ם, בהלכות תשובה (פרק א הלכה א), כותב: “כָּל מִצְו‍ֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא…”   יש המסבירים כי

הכול אחד, הכול טוב – מה פירוש הדבר שכאשר הכול אחד, הכול טוב? כאשר הכול אחד ויש במציאות רק הוויה אחת פשוטה, אין מה לדבר על טוב ועל רע, כי יש רק הוויה אחת אינסופית, באחדות מוחלטת, ללא שום הבדלים, עד אינסוף. במצב כזה אין כלל את המושגים טוב ורע, אלא ישנה רק הוויה אחת

פרשת ראה: למה לא להוסיף? “בל תוסיף” ו”בל תגרע” הן שתי מצוות לא תעשה מהתורה שמקורן בפסוק: “אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ” (דברים י”ג, א’) וכן בפסוק: “לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר

פרשת עקב: האם יש פרדוקס בביטחון בה’ ובהשתדלות? בפרשת עקב מזהירה התורה כי בעקבות הצלחה, שפע ושגשוג, עלול האדם לרום לבבו ולהגיע לידי המחשבה הכוזבת כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה. משום כך מזהירה התורה כי גם ברגעי השיא הללו, על האדם לזכור את מקור ההצלחה: “וְזָכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן

בית המקדש – שלוש התייחסויות לבית המקדש את הערך הרוחני של בית המקדש ניתן לראות בכמה אופנים. התייחסות אחת היא לראות בבית המקדש דבר בעל ערך עצמי – לראות בבית המקדש כבעל ערך עצמי כפי שהוא. התייחסות שנייה לבית המקדש היא לראות את בית המקדש כאמצעי לתכלית אחרת; בית המקדש הוא רק אמצעי להשגת מטרה

אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה? ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי

טעמי מצוות וחשבונות ההשגחה – מצידו ומצידנו בבואנו לדון בטעמי המצוות ובדרכי ההשגחה האלוהית, עלינו לחלק את הנושא לשלושה רבדים נפרדים, המובחנים זה מזה במקורם ובמידת השגתם על ידי האדם. א. הרובד הראשון: טעמים וחשבונות מצד ה’ (הרובד הנסתר) הרובד הראשון כולל את טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה כפי שהם מצד ה’ יתברך עצמו. אלו הם

האם בימינו נכון להוסיף הרחקות על דיני הייחוד הקיימים כבר בהלכה? במסורת היהודית קיימת הלכה האוסרת על איש ואישה להימצא ביחידות במקום שבו עלולה להתאפשר עשיית עבירה, מחשש שמא יבואו לידי עבירה. יש הסבורים שבימינו יש להחמיר בדיני ייחוד ולהוסיף הרחקות מעבר לאלו שנקבעו בהלכה, ולאסור גם מצבים שבעבר הותרו, כגון ייחוד במקום שפתחו פתוח

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

פרשת שלח לך – פתיל תכלת כחיבור בין המצווה לבוראה בסיומה של פרשת שלח לך מביאה התורה את מצוות ציצית. במצווה זו ישנם שני סוגי פתילות: פתילות לבנות ופתיל תכלת. נשאלת השאלה: מהי מטרתו של פתיל התכלת? מדוע לא הסתפקה התורה בפתילות הלבנות בלבד? עניינה של מצוות ציצית, כפי שמעיד הכתוב, הוא זכירת המצוות ועשייתן,

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

פרשת בהר – תכלית השמיטה: זכירת היחס הנכון לארץ ישראל מצוות השמיטה המופיעה בפרשת בהר כוללת טעמים רבים. יש לה טעמים אגרונומיים, ויש לה גם טעמים חברתיים, כגון ערך השוויון החברתי ודאגה לחלש. אך אפשר להסביר טעם נוסף למצוות השמיטה על פי הפסוק הבא המופיע בפרשה: “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים

הלכה ויסודה – ההלכה וטעמה, מה העיקר? ההלכה וטעמה הם שני מרכיבים בסיסיים של ההלכה והדין. המרכיב האחד הוא ההוראה המעשית, והמרכיב השני הוא הטעם של אותה הוראה. אין הלכה בלי טעם, ואין טעם בלי הלכה. לימוד הלכה ללא טעם הוא כגוף ללא נשמה, ולימוד טעם ההלכה ללא ההוראה המעשית הוא כנשמה ללא גוף. לכן,