טוב ורע

פרדוקס הוודאות: מדוע הציפייה לרע קשה לעתים מהרע עצמו? האם ולמה הסבל מהאפשרות לאירוע שלילי קשה יותר מאשר המפגש עם הרע הממשי? שאלות אלו עולות במגוון מצבי חיים: אובדן כספי: עמידה בפני אפשרות לאובדן כספי מעוררת לעתים מתח רב יותר מאשר התמודדות עם אובדן כספי ממשי. קבלה לעבודה: לעתים קל יותר להכיל את הידיעה המוחלטת […]

האם יש הבדל בין פרדוקס של “יש ואין” לפרדוקסים אחרים? האם יש הבדל בין פרדוקס של “יש ואין” לבין סתם פרדוקסים אחרים? האם אפשר לומר ש”יש ואין” הוא פרדוקס מוחלט, בעוד שיתר הפרדוקסים אינם מוחלטים? או שמא פרדוקס הוא פרדוקס, ואין כל הבדל בין הפרדוקסים השונים? תשובה: ראשית, יש להגדיר מהו פרדוקס, ומתוך כך לשאול:

אחדות – מהם הגורמים לחוויית אחדות? ראובן: חלמתי חלום שבו אני נמצא בחוויה של אחדות, שבה כל המציאות היא חוויה שלי, ואני מדמיין שהכול הוא אני. למשל, אני חולם שאמי היא יצירה של המחשבות שלי; את הזוגיות שלי אני חושב וחולם – הכול נובע ממני, ואין דבר מלבדי. ובחלום אני מפחד לגלות ולחשוף שהכול הוא

אחדות מוחלטת: בין היעדר ידיעה, ביטול ההבחנה וטבעו של ה”טוב” מהי אחדות? מה משמעות המצב של “לא לדעת כלום”? כמה סוגים של “אי-ידיעה” קיימים, והאם אחדות היא בהכרח מצב חיובי וטוב? חלק א’: סוגים של “לא לדעת כלום” – מאי-ידיעה יחסית לאי-ידיעה מוחלטת האם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין

מוות וחיים – מה עדיף: לחיות או לא לחיות? האם טוב יותר לחיות מאשר לא לחיות? האם אדם צריך לפחד מהמוות, והאם הפחד הזה בכלל מוצדק? כמו כן, יש לחקור האם העובדה שאדם מעדיף לחיות על פני למות מהווה הוכחה לכך שלבני אדם טוב יותר לחיות. לכאורה, ניתן לטעון שעצם ההעדפה האנושית לחיים מוכיחה כי

פרשת בלק – איזו עין לפתוח? א. עין רעה מול עין טובה: דמותו של בלעם על בלעם הרשע נאמר בתורה שהוא היה “שְׁתֻם הָעָין” (במדבר כ”ד, ג’). חז”ל במשנה, מסכת סנהדרין (פרק י’, משנה ב’) ובגמרא (סנהדרין ק”ה ע”א) מפרשים שביטוי זה מלמד שסומא היה בעין אחת. מנגד, תרגום אונקלוס מתרגם את המילים “שתום העין”

האם המוסר שלנו אובייקטיבי, והאם אנחנו חייבים את אלוהים כדי להיות מוסריים? כשמדברים על מוסר, מדברים על טוב ורע. מי שפועל ומטיב עם הזולת הוא מוסרי, ומי שמרע לו אינו מוסרי. אך השאלה הגדולה היא האם המושגים האלה קיימים באמת במציאות באופן אובייקטיבי, או שהכל סובייקטיבי ותלוי סיטואציה? התשובה תלויה לחלוטין באיך שאנחנו מגדירים “אובייקטיבי”:

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

אחדות – למה אי אפשר להסביר את האחדות? כדי להסביר משהו אנו מסבירים אותו באמצעות משהו אחר. כלומר, אם יש לנו דבר שאינו מובן לנו, אנו יכולים להסביר אותו באמצעות דבר אחר שהוא כן מובן לנו. מסבירים דבר לא מובן באמצעות מושגים שמובנים לנו. לדוגמה, אם אנו רוצים להסביר מה זה מטוס למי שלא יודע

טוב בלי רע – אשליה או מציאות? האם אנו באמת רוצים טוב בלי רע? האם ניתן בכלל לדמיין מצב כזה, והאם אדם יכול לרצות דבר שאין ביכולתו לדמיין? הרצון מול הדמיון מצד אחד, אם נשאל את עצמנו: “האם אנו רוצים טוב מוחלט ללא רע?”, התשובה המיידית תהיה “בוודאי”. אולי זהו הרצון העמוק ביותר שלנו. מצד

חוסר איזון מתרחש כאשר אדם נוטה אל הקצה של צד מסוים. דוגמה לכך היא הנטייה להיות קמצן קיצוני או פזרן באופן מוחלט. איזון רגיל, מצד שני, הוא להיות באמצע – קצת מזה וקצת מזה: מעט פזרן ומעט קמצן. האיזון המושלם, לעומת זאת, הוא להיות גם פזרן גמור וגם קמצן גמור בו-זמנית.

אפשר להתבונן על החיים ועל המציאות בדרכים רבות ושונות. אחת הדרכים היא תפיסה של יקומים מקבילים. לפי תפיסה זו, כל האפשרויות וכל המצבים קיימים בכל רגע נתון. כלומר, ברגע זה ממש מתקיימים במקביל יקומים שבהם קיימות כל הצורות האפשריות של האדם הפרטי ושל המציאות הכללית. השאלה היא: האם טוב או רע להסתכל על החיים באופן

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

המנהיג והאינטרס – טובת הציבור או טובתו האישית? המנהיג, כמו כל אדם, פועל תמיד מתוך האינטרסים שלו. אין לכך יוצא מן הכלל. גם כאשר אנו סבורים שהוא פועל “לטובת הכלל”, למעשה אנו מתארים מצב שבו רצונותיו האישיים מתיישבים עם טובת הכלל. שהרי כל פעולה שלו – קטנה או גדולה – נובעת מתוך רצון פנימי. ואם

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

אהבה ושנאה – האם חייבים לאהוב וחייבים לא לשנוא? השאלה האם חייבים לאהוב ולא לשנוא היא שאלה עמוקה, שיש לה כמה מובנים. ראשית, יש לברר האם מדובר בשאלה עקרונית כללית, או בשאלה על מקרה מסוים. כאן הדיון הוא עקרוני: האם כשם שבני אדם מעדיפים את הטוב על פני הרע, כך בהכרח יעדיפו אהבה על פני

טוב יחסי וטוב המוחלט האם ייתכן טוב יחסי ללא הנחת קיומו של טוב מוחלט? שאלה זו, על פניה פשוטה, טומנת בחובה הבחנה עמוקה בין שני מובנים שונים של המונח “טוב יחסי”. כל ניסיון להשיב עליה מחייב תחילה בירור מדויק של מושגי היסוד שבהם אנו עושים שימוש – מהו טוב יחסי, ומהו טוב מוחלט. טוב יחסי

שליטה על הרצון – האם היא אמיתית או אשליה? ואם זו אשליה – מהי אותה אשליה? אנו צריכים לבאר: מהי שליטה? מהו רצון? ומהי אשליה? ורק לאחר מכן לראות אם שליטה ברצון היא אשליה או אמת. ראשית נגדיר מהי שליטה. כאשר אנו אומרים שאנו שולטים על כלב – מה המשמעות של זה? איך אנו יודעים

למה אנשים חושבים שהחיים רעים? בפרשת שלח לך מסופר שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ונשאלת השאלה: אם הארץ היא טובה, איך המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה? הארץ מצד עצמה היא טובה, ואין בה שום חיסרון, אך אדם מוציא דיבת הארץ רעה מצד התפיסה שלו את הארץ. כלומר, יכול להיות הבדל בין מה שאדם חושב שזו

האם האמת טובה או לא טובה? יש לשאול שאלת הבהרה: מה הכוונה ב”אמת”? אמת בשאלה כאן הכוונה היא ידיעת האמת, גילוי האמת. לכאורה ניתן לומר אם האמת טובה או רעה תלוי אם אדם רוצה לגלות ולדעת את האמת או לא רוצה לדעת ולגלות אותה. אם לאדם חשוב לדעת ולגלות מה האמת, אז גילוי וידיעת האמת