מחשבה

התבוננות על המחשבה: האם אני חייב לחשוב את מה שאני חושב, ואיך התבוננות זו משפיעה על המחשבה? כאשר אני רואה אנשים אחרים חושבים אחרת ממני, ואני חושב אחרת מהם, אני שואל את עצמי: האם אני חייב לחשוב כפי שאני חושב ולא כפי שאחרים חושבים?   התשובה לכך דורשת להגדיר מהו “מה אני חושב”, ולהגדיר מהו […]

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

איך לשחזר חוויה? על חוויות, סמים ומה שביניהם שאלה: אדם נטל סמים וחווה חוויה טובה. כעת הוא רוצה לשחזר את אותה החוויה ללא שימוש נוסף בסמים. האם ניתן לשחזר חוויה כזו ללא האמצעי החיצוני? ואם כן, כיצד? מהן העובדות ומהם הפירושים? העובדה: הוא חווה חוויה מסוימת. הרצון: הוא רוצה לשחזר את החוויה הזו. דוגמה: אדם

האם לאלוהים יש גוף? בין פשט המקרא לבין ההיגיון האם לאלוהים יש גוף ודמות הגוף? ומה הכריח את חכמי ישראל לומר שאלוהים אינו גשמי, למרות התיאורים הרבים בתורה שנראים לכאורה כסותרים זאת? עדות המקרא מול דרך ההיגיון מי שקורא בתורה כפשוטה יכול להתרשם שלאלוהים יש דמות וגוף. הוא מתואר כמי שמדבר כבן אדם: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים

האם לאלוהים יש גוף? כשקוראים בתנ”ך, קל לקבל את הרושם שלאלוהים יש דמות אנושית. פסוקים כמו “נעשה אדם בצלמנו” או תיאורים שבהם אלוהים מדבר ורואה, גורמים לנו לדמיין ישות בעלת גוף. אולם כשמפעילים את ההיגיון, התמונה משתנה. הסיבה לכך פשוטה: גוף הוא דבר מוגבל, הוא תופס מקום, משתנה וסופי. אם נתאר את אלוהים כבעל גוף,

כשמישהו חווה חוויה טובה דרך סמים, עולה שאלה פשוטה: זה באמת הסם שעשה את זה, או משהו שקרה בתוך הראש? יכול להיות שהסם לא יוצר את ההרגשה עצמה, אלא משנה את הדרך שבה אנחנו רואים ומפרשים את המציאות, ומהשינוי הזה נוצרת החוויה. אם זה נכון, אז עולה מחשבה מעניינת: אולי אפשר להגיע לחוויות דומות גם

מי שחווה חוויה טובה באמצעות שימוש בסמים, מה קרה שם? האם אפשר לשחזר את אותה חוויה ללא הסמים? ראשית כול, צריך לבדוק עד כמה החוויה הזאת אכן טובה: האם רוצים אותה באופן קבוע? האם יש בה רק יתרונות או גם חסרונות? והאם אותם יתרונות הם זמניים? הרבה פעמים מרגישים חוויה טובה רק באופן זמני, משום

טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו. השאלה היא האם זה באמת נכון. כלומר, האם נכון שהחלטות

אדם עשוי להרגיש משועבד כאשר אומרים לו מה לעשות. לעיתים הוא מגיב לכך דווקא בסירוב, מתוך רצון לברוח מתחושת השעבוד. אך לא פעם, גם כאשר הוא מסרב, מתוך רצונו שלא לעשות את מה שנאמר לו, הוא עדיין ממשיך להרגיש משועבד. כלומר, בשני המצבים הוא חווה שעבוד: כאשר הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא מרגיש

אדם רוצה להיות חופשי ולכן הוא לא עושה מה שאומרים לו. אבל אז הוא מגלה שגם הרצון שלו לא לציית משעבד אותו. כלומר, או שהוא משועבד לאחרים, או שהוא משועבד לעצמו. אבל אולי הבעיה עמוקה יותר: לא מי שולט בו, אלא עצם זה שיש בו רצון שמפעיל אותו. כי גם כאשר הוא עושה את רצונו,

יש מצבים שאדם אינו רוצה בהם, אך כאשר הוא מבין שהם מחויבים — הוא לומד להכיל אותם, לקבל אותם, ולהפחית את ההתנגדות אליהם. כך למשל, אדם שחלה במחלה שאינו רוצה בה, אך ככל שהוא מבין שהיא הכרחית או בלתי ניתנת לשינוי, הוא מתחיל להכיל אותה ולהתנגד לה פחות. כך גם כאשר אדם מפסיד כסף: בתחילה

כשקורה משהו שלא רצינו, מחלה, הפסד, מצב נתון עם הזמן, אם מבינים שזה מחויב, מתחילים לקבל ולהתנגד פחות. אבל מה עם הרצון עצמו? נניח: אתה רוצה משהו ואין אותו. יש כאן שני סוגי סבל: גם מהחוסר עצמו, וגם מהרצון שלא יהיה לך את הרצון הזה. כלומר לא רק המציאות מכאיבה, אלא גם הרצון. אז מה

קיימים שני מצבים מרכזיים.המצב הראשון הוא להיות עם שכל – לדעת, להבין ולהיות חכם באמצעות החשיבה. לשכל יש דרגות ורמות שונות.המצב השני הוא העדר שכל – חוסר יכולת להבין ולדעת את הדברים המתרחשים בחיים. השאלה היא: מה קשה יותר לאדם – להיות חסר שכל, או להיות בעל שכל? התשובה היא: תלוי.אם מדובר בהפחתה מסוימת של

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 2: איך לעשות את ההבחנה אם הטלת ספק היא באמינותו של מקור המידע או בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע? אם הטלת הספק היא כללית, אז השאלה היא כללית ולא ספציפית. לכן, אם אכן השאלה הייתה על אמינות החושים עצמם, השאלה הייתה כללית – האם

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 1: מה הם שני סוגים של הטלת ספק? הטלת ספק באמינותו של מקור המידע (האם הוא צודק/אמין). הטלת ספק בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע הספציפי הזה. מה הם שני סוגים של שאלות? שאלה לגבי התוכן שהתקבל: “מה הוא אמר/הראה?”. שאלה לגבי תקפות התוכן: “האם

במה אני בטוח? במה אני בטוח ב־100%? חקר על אמת אובייקטיבית ואמת סובייקטיבית האם קיימת אמת אובייקטיבית? מהי אמת אובייקטיבית? האם קיימת גם אמת סובייקטיבית־אובייקטיבית? ומהי אמת סובייקטיבית בכלל? יש להבחין בין שתי שאלות עקרוניות: במה אני בטוח? במה אני בטוח ב־100%?   בהבחנה בין “בטוח” ל-“בטוח ב־100%“ לשאלה הראשונה, במה אני בטוח?, יש תשובות

פרדוקס העלמת האגו יש פרדוקס בנוגע ליכולת להעלים את האגו, כי כל העלמות של האגו נעשית על ידי האגו ותלויה באגו. לכן, אי אפשר להעלים את האגו על ידי האגו באופן אובייקטיבי. מי ששולט בהעלמות האגו הוא האגו עצמו, ולכן כל העלמות של האגו היא משחק עצמי של האגו. כל עוד האגו נעלם מכוח האגו

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

שקר ואמת: מה באמת מלמד אותנו תהליך החקירה? האם תהליך של שינוי מחשבות על ידי חקירה של מהי האמת זהה לתהליך של שינוי מחשבות באמצעות בירור מהו השקר? כאשר אדם עובר תהליך שבו הוא מטיל ספק בדעותיו הקודמות, חוקר ובודק את אמיתותן, אנו נוטים לראות בתהליך זה מאמץ כן להגיע אל האמת. אך האם תהליך

האם העולם נצחי? מה יהיה בסוף העולם? האם העולם יתקיים לנצח? האם המציאות כולה נצחית? האם היא חייבת להיות כך? במבט ראשון, יש לפנינו מציאות. היא קיימת – זו עובדה. ועם זאת, היא משתנה. כל הזמן. אבל אם נביט לעומק, נראה שגם זו לא כל האמת. המציאות משתנה – נכון. אבל גם לא משתנה. כלומר,

שליטה על הרצון – האם היא אמיתית או אשליה? ואם זו אשליה – מהי אותה אשליה? אנו צריכים לבאר: מהי שליטה? מהו רצון? ומהי אשליה? ורק לאחר מכן לראות אם שליטה ברצון היא אשליה או אמת. ראשית נגדיר מהי שליטה. כאשר אנו אומרים שאנו שולטים על כלב – מה המשמעות של זה? איך אנו יודעים

למה אנחנו בובות בתיאטרון של אלוהים? אדם הוא בובה של אלוהים. אלוהים מתכנת אותו אם לחשוב או לא לחשוב, מה לחשוב וכמה לחשוב, אם לרצות או לא לרצות, ומה לרצות וכמה לרצות. מתי להיוולד, מתי למות, איפה להיוולד, באיזו ארץ, לאיזו משפחה, לאיזו אמונה ולאיזו תרבות, ובאיזו תקופה. אם ראובן היה נולד בתקופת האבן, היו

על טבע ה”אני”: גוף, תודעה וקיום מורכב כשאני אומר “אני”, למי או למה אני מתכוון? האם ה”אני” הוא הגוף בלבד? אם נסיר מהגוף אמונות, דעות ומחשבות — האם מה שיישאר הוא עדיין “אני”? נראה שה”אני” אינו רק גוף, אלא שילוב של גוף + מחשבות + רצונות. אך כאן עולה שאלה עמוקה יותר: מה היחס בין

סיבת האירוע – האם יש תשובה אחת לשאלה למה קרה אירוע מסוים ולשאלה למה הוא קורה עכשיו?   כאשר אנו עוסקים בשאלה “למה קרה משהו?”, עלינו להבחין בין שני ממדים: הסיבה לאירוע עצמו, והמועד שבו הוא מתרחש – כלומר, “למה זה קרה?” לעומת “למה זה קורה עכשיו?”. ייתכן שהתשובות לשתי השאלות הללו שונות מהותית. דוגמאות

שכל ואמונה: האם קיים דבר שמעבר ללוגיקה? למושג “אמונה” שני מובנים עיקריים. המובן הראשון מתייחס למצב שבו אדם מקבל משהו כעובדה נכונה מבלי לבדוק או להבין את ההיגיון שמאחוריה. כלומר, אדם יודע משהו, אך לא תמיד מסוגל להסביר את הבסיס הרציונלי של הידע או האמונה שלו. במובן זה, האמונה היא סוג של “שכל” שמבוסס על

האם אפשר לחשוב רק על האחדות? על משמעותה של מחשבה אחת בלבד גם כאשר המוח חושב על מהות, תמיד קיימת נקודה שהוא נאחז בה. אפילו כשהמחשבה מתמקדת אך ורק במהות עצמה, היא למעשה יוצרת הבחנה—בין מהות לצורה, בין יש לאין. המוח אינו מסוגל לחשוב רק על מהות טהורה. עצם המחשבה על מהות מחייבת הבחנה בינה