פילוסופיה יהודית

פרשת עקב: האם יש פרדוקס בביטחון בה’ ובהשתדלות? בפרשת עקב מזהירה התורה כי בעקבות הצלחה, שפע ושגשוג, עלול האדם לרום לבבו ולהגיע לידי המחשבה הכוזבת כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה. משום כך מזהירה התורה כי גם ברגעי השיא הללו, על האדם לזכור את מקור ההצלחה: “וְזָכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן […]

אמת, אהבה וכבוד במחלוקת – איך לכבד ולאהוב את בעלי המחלוקת? איך להתייחס אם חלק מעם ישראל הם רשעים? איך אתה יכול להתייחס אליהם באהבה, בחיבה וברעות – הרי הוא רשע מרושע? האם ניהול מחלוקת מתוך כבוד ואהבה הוא ריאלי במצב שבו יש מחלוקת קוטבית, שבה אחד אומר “כולה שלי” והשני אומר “כולה שלי”? אם

פרשת מסעי – אחדות הזהות והמסורות של עדות ישראל בסוף פרשת מסעי מופיע ציווי אלוקי אשר יש בכוחו לשפוך אור גדול על עניין האחדות בין העדות השונות ובין המסורות המגוונות של עדות ישראל. בסיום הפרשה, אנו מוצאים ציווי האוסר על השבטים להתחתן זה בזה לצורך העברת נחלאות, כפי שנאמר בספר במדבר, פרק ל”ו, פסוקים ו’–ז’:

תגובה על המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“ בעקבות המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“, קיבלתי את התגובה הבאה: “רעיון זה נכון. בלי התורה שבעל פה לא היה לך שמץ של מושג אילו פרשיות לכתוב, כיצד לכתוב אותן, כיצד להכין את בתי התפילין והרצועות, וכיצד להניח תפילין. כל זה כלל אינו כתוב בתורה. האם אתה רוצה להיות

אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה? ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי

הספד על רבי עמוס גואטה זצ”ל: על מהותה של שלמות רוחנית   כשמדברים על “שלמות רוחנית”, אנחנו בדרך כלל חושבים על אנשים דתיים מאוד או על מערכת חוקים מסודרת. אבל האמת היא, ששלמות רוחנית אמיתית נמצאת אצל צדיקי אמת, אנשי רוח ומיסטיקנים טהורים, והיא שונה לחלוטין ממה שנראה לנו. מבחינה פילוסופית, עלינו להבין שהרוחניות הטהורה

מי באמת נהנה מהאוכל שלכם – הגוף או הנפש? שאלה שיש לה השלכות הלכתיות מרתקות: כשאתם אוכלים משהו טעים, לובשים בגד נוח, או חלילה חשים כאב – מי הוא זה שחווה את זה באמת? הגוף הפיזי, או הנפש והתודעה שלכם? רובנו נוטים לחשוב שאנחנו שילוב בלתי נפרד של שניהם. גם חז”ל במסכת סנהדרין (צ”א) המשילו

גוף ונפש – מהות האדם, הגדת ההנאה והשלכותיה ההלכתיות א. מי הוא הנהנה – הגוף או הנפש? בבואנו לדון ביחס שבין הגוף לנפש, עולות השאלות: האם קיימת הנאה של הגוף ללא הנאת הנפש? מי מבין השניים הוא הנהנה האמיתי – הגוף או הנפש? ומתוך כך, האם מצוות התורה והאיסורים התלויים בהנאה מכוונים אל הנאת הגוף

טעמי מצוות וחשבונות ההשגחה – מצידו ומצידנו בבואנו לדון בטעמי המצוות ובדרכי ההשגחה האלוהית, עלינו לחלק את הנושא לשלושה רבדים נפרדים, המובחנים זה מזה במקורם ובמידת השגתם על ידי האדם. א. הרובד הראשון: טעמים וחשבונות מצד ה’ (הרובד הנסתר) הרובד הראשון כולל את טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה כפי שהם מצד ה’ יתברך עצמו. אלו הם

טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה: בין דעת אדם לדעת עליון א. האם ניתן לדעת את טעמי המצוות? האם אנו מסוגלים לרדת לסוף דעתו של המצווה? האם יש למצוות טעם הגיוני שמשקף את האמת המוחלטת? במסורת היהודית ישנן שלוש גישות מרכזיות: הגישה הרציונליסטית: לכל המצוות כולן ישנו טעם הגיוני ותועלתי. גישת הרמב”ם (שמונה פרקים, פ”ו): ישנה חלוקה

טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה: בין דעת אדם לדעת עליון א. האם ניתן לדעת את טעמי המצוות? עיסוק נרחב קיים בהגות היהודית סביב שאלת טעמי המצוות: האם אנו מסוגלים לרדת לסוף דעתה של המצוה? האם יש למצוות טעם הגיוני שאנו יכולים לתפוס בשכלנו, והאם הטעמים הללו משקפים את האמת המוחלטת? במסורת היהודית ניתן למצוא כמה גישות

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

השגחה וחוקי טבע ישנן שתי פרשיות בתורה שעל פניו אינן נראות קשורות זו לזו, אך חכמינו זיכרונם לברכה קושרים אותן בקשר הדוק. הפרשה האחת היא פרשת מלחמת עמלק, שבה נאמר: “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא). הפרשה השנייה היא פרשת נחש הנחושת, שניתן לעם בעקבות מגפת

מיהו אלוהים האמיתי? מהו פרדוקס מתן תורה, ומהו ההבדל בין אלוהים “מצידו” ל”מצידנו“? הדתות טוענות שלאלוהים יש רצונות, מצוות, ומושגים של טוב ורע. אבל איך זה ייתכן? איך שייכים אצל הבורא מושגים כאלו, וכיצד ייתכן שיש שכר ועונש? אחת התשובות המקובלות היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה שקיים “מצידנו”: מצידנו (מצד התפיסה שלנו):

האם לאלוהים יש גוף או דמות הגוף? המושג “אלוהים” הוא המושג הבסיסי והיסודי ביותר, אך מצד שני, הוא גם המושג הנעלם והנסתר מכול. כפי שכותב בעל ספר “מסילת ישרים” (רמח”ל, בפתיחה) על עניין יראת השמים: הכול יסכימו שזהו המושג החשוב ביותר בדת, אך בפועל, הוא הפחות מוכר, הידוע והמושקע יחסית להלכות, למצוות וליתר ענייני הדת.

פרשת בהר – תכלית השמיטה: זכירת היחס הנכון לארץ ישראל מצוות השמיטה המופיעה בפרשת בהר כוללת טעמים רבים. יש לה טעמים אגרונומיים, ויש לה גם טעמים חברתיים, כגון ערך השוויון החברתי ודאגה לחלש. אך אפשר להסביר טעם נוסף למצוות השמיטה על פי הפסוק הבא המופיע בפרשה: “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים

קבלה מול פילוסופיה: שתי דרכים להבנת המציאות – מבט לל”ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא – דבר שמקבלים. כלומר, ידע על המציאות שבא בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת כך: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״ (שמות ל״א, ג׳). רש״י שם מפרש: חכמה – ״מה שאדם שומע

קבלה ופילוסופיה – מה בין קבלה לפילוסופיה? ל״ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא, דבר שמקבלים. ידע על המציאות שמגיע בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, תבונה ודעת: ״חכמה – מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד. דעת – רוח הקודש״. רש״י, שמות ל״א, ג׳. לפי תפיסת

האם לאלוהים יש גוף? בין פשט המקרא לבין ההיגיון האם לאלוהים יש גוף ודמות הגוף? ומה הכריח את חכמי ישראל לומר שאלוהים אינו גשמי, למרות התיאורים הרבים בתורה שנראים לכאורה כסותרים זאת? עדות המקרא מול דרך ההיגיון מי שקורא בתורה כפשוטה יכול להתרשם שלאלוהים יש דמות וגוף. הוא מתואר כמי שמדבר כבן אדם: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים

האם לאלוהים יש גוף? כשקוראים בתנ”ך, קל לקבל את הרושם שלאלוהים יש דמות אנושית. פסוקים כמו “נעשה אדם בצלמנו” או תיאורים שבהם אלוהים מדבר ורואה, גורמים לנו לדמיין ישות בעלת גוף. אולם כשמפעילים את ההיגיון, התמונה משתנה. הסיבה לכך פשוטה: גוף הוא דבר מוגבל, הוא תופס מקום, משתנה וסופי. אם נתאר את אלוהים כבעל גוף,

לכל אחד יש ציור של ימות המשיח, כיד הדמיון הטובה עליו או כיד השכל הטוב עליו. אך לא נדע באמת איך יהיו עד שיהיו. הרבה אנשים מדמים את ימות המשיח כשינוי המצב הנוכחי ושיפור מצבם למשהו אחר, שנראה להם שיהיה טוב יותר. אך אילו היו מתבוננים מעט, היו מבינים מיד שאין באותם ציורים וציפיות שלמות

הרמב”ן, בסוף פרשת בא, פורס את משנתו וכותב שכל העולם הוא נס ואין בו שום טבע. לדעתו, עיקר ושורש האמונה הוא להכיר שכל העולם וחוקיו מתנהלים בצורה ניסית לחלוטין על ידי הרצון החופשי של אלוהים; ברצונו החוקים ייקבעו וברצונו החוקים יתמידו כפי שהם. וכך לשונו של הרמב”ן (שמות י”ג, ט”ז): “ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם

חנוכה ויום העצמאות – חג אחד או שניים? יש הטוענים כי חנוכה הוא חג התקומה הלאומית של עם ישראל בימי הבית השני. לכבוד התקומה הלאומית, השלטון העצמאי וחידוש השליטה על בית המקדש, נקבע חג החנוכה. בגלות נחגג החג לזכר אותה תקומה לאומית ולזכר העצמאות שהייתה לעם ישראל בארצו. אלא שכעת, כאשר עם ישראל שב לארצו

כנות וחוסר כנות – האם קיים חוסר כנות לא מודע? כנות היא יושר, אמתיות; לא צביעות, לא מניפולטיביות. האם אדם שנשאל “האם עכשיו יום או לילה?” – והאמת היא שעכשיו יום – עונה: “עכשיו לילה”, אבל הוא בטוח שעכשיו לילה? אם כן, פיו וליבו שווים, אף שהדבר מנוגד לאמת. האם הוא נחשב כמי שאינו נוהג

וודאות – מה הייתה רמת הוודאות של הידיעה במעמד הר סיני? קיימות מספר דרכים לרכישת ידיעה: קבלת עדות מאחרים: זוהי רמת הוודאות הנמוכה ביותר, שכן היא מבוססת על מידע שמתקבל מאדם אחר, ללא חוויה ישירה. ידיעה חושית באמצעות ראייה או שמיעה: רמת ודאות גבוהה יותר, הנובעת מתפיסה חושית ישירה של המציאות. ידיעה שכלית באמצעות היסק

בין אמונה לרפואה – האם השתדלות רפואית פוגעת בביטחון בה‘? הנה כתוב בתורה: “אני ה’ רופאך”. האם אדם המאמין שאלוהים הוא המרפא אותו, ילך להיעזר ברופאים או לא? האם ריפוי על ידי בשר ודם ותרופות סותר את האמונה כי רופא כל בשר הוא אלוהים? אם נאמר שיש סתירה בין ריפוי על ידי תרופות לבין הביטחון