משמעות

השאלה הייתי פעם בקבוצה מסוימת של אנשים והרגשתי בדידות. זו הייתה קבוצה של צעירים שייחסתי להם ערך רב ורציתי להשתייך אליהם. לעומת זאת, בפעם אחרת הייתי בקבוצה של אנשים מבוגרים יותר, ולא הרגשתי בדידות, או שהרגשתי בדידות פחותה. לקבוצה זו ייחסתי פחות ערך מאשר לקבוצה הראשונה. השאלה היא: מדוע בקבוצה הראשונה, קבוצת הצעירים שייחסתי לה […]

משמעות, שלילה ופרדוקס: האם מציאות של דבר אחד בלבד היא אפשרית? מבוא: שאלת היחידות והפרדוקסליות האם לרעיון שקיים רק משהו אחד במציאות יש משמעות לוגית, או שמא מדובר ברעיון פרדוקסלי מטבעו? ניסוח אחר: אם רק הצבע הלבן קיים במציאות, או לחלופין רק הצבע השחור, האם עצם קיומם הבלעדי מבטל את היכולת שלהם להיות קיימים כמושגים

אחדות, אשליה והשאלה שרודפת את אנשי הרוח: האם אנחנו רק חלום? כשמדברים על “אחדות”, רוב האנשים חושבים על חיבור והרמוניה. אבל בעומק ההגות, המושג הזה לוקח אותנו למחוזות מרתקים – ולפעמים גם מטלטלים. למעשה, יש שתי דרכים מרכזיות לתפוס אחדות מוחלטת, והן משנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו חווים את החיים: הגישה הראשונה: הכול הוא

האם לאלוהים יש גוף? בין פשט המקרא לבין ההיגיון האם לאלוהים יש גוף ודמות הגוף? ומה הכריח את חכמי ישראל לומר שאלוהים אינו גשמי, למרות התיאורים הרבים בתורה שנראים לכאורה כסותרים זאת? עדות המקרא מול דרך ההיגיון מי שקורא בתורה כפשוטה יכול להתרשם שלאלוהים יש דמות וגוף. הוא מתואר כמי שמדבר כבן אדם: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים

האם לאלוהים יש גוף? כשקוראים בתנ”ך, קל לקבל את הרושם שלאלוהים יש דמות אנושית. פסוקים כמו “נעשה אדם בצלמנו” או תיאורים שבהם אלוהים מדבר ורואה, גורמים לנו לדמיין ישות בעלת גוף. אולם כשמפעילים את ההיגיון, התמונה משתנה. הסיבה לכך פשוטה: גוף הוא דבר מוגבל, הוא תופס מקום, משתנה וסופי. אם נתאר את אלוהים כבעל גוף,

טוב בלי רע – אשליה או מציאות? האם אנו באמת רוצים טוב בלי רע? האם ניתן בכלל לדמיין מצב כזה, והאם אדם יכול לרצות דבר שאין ביכולתו לדמיין? הרצון מול הדמיון מצד אחד, אם נשאל את עצמנו: “האם אנו רוצים טוב מוחלט ללא רע?”, התשובה המיידית תהיה “בוודאי”. אולי זהו הרצון העמוק ביותר שלנו. מצד

אם המטרה היא להביא ילדים זה מובן. אבל אם לא, אז למה? התשובה הפשוטה היא: כי זה מהנה. אבל רגע, למה זה מהנה בכלל? יתרה מזו, אם ההנאה הייתה נובעת רק מהפעולה עצמה, לא היו כל כך הרבה הבדלים והעדפות: עם מי, מתי, איך, איפה וכמה, וכולי. כל שכן, שהמגע הפיזי כשלעצמו הוא ניטרלי, ואינו

ביאור השאלה: אם אנשים מקיימים יחסי אישות כדי להביא ילדים, הדבר מובן. זו הדרך הטבעית והנפוצה ביותר להולדה, ולכן כאשר איש ואישה רוצים ילדים, טבעי שישתמשו באמצעי זה. אלא שכאן עולה השאלה: אם זו אינה המטרה, מדוע אנשים מקיימים יחסי אישות? יש מי שמניח שהרצון להביא ילדים הוא חלק מהטבע, ולכן אינו שואל מדוע קיים

אם תמיד חייב להיות סבל — כיצד ייתכן מצב הפוך? ואם זה אינו מתיישב עם דברים אחרים — האם זו בכלל בעיה? ייתכן שהשאלה עצמה שגויה. במקום לשאול “איך זה מסתדר עם משהו אחר”, נכון יותר לשאול: מי אמר שזה נכון? ולפני כן — מה זה בכלל אומר? לא כל טענה חייבת להתיישב עם טענות

יש דברים שהידיעה שלהם וההשגה שלהם הן אחת. כלומר, עצם הידיעה היא כבר ההשגה. אם כן, לא ניתן לדעת אותם מבחוץ, ולא ניתן לצייר אותם מבלי להיות כבר בתוכם. אם ניישם זאת על ימות המשיח, מתקבלת סתירה חריפה: מצד אחד – כדי לצפות, צריך לצייר. מצד שני – אם הציור אמיתי, הרי שכבר השגת; ואם

לכל אחד יש ציור של ימות המשיח, כיד הדמיון הטובה עליו או כיד השכל הטוב עליו. אך לא נדע באמת איך יהיו עד שיהיו. הרבה אנשים מדמים את ימות המשיח כשינוי המצב הנוכחי ושיפור מצבם למשהו אחר, שנראה להם שיהיה טוב יותר. אך אילו היו מתבוננים מעט, היו מבינים מיד שאין באותם ציורים וציפיות שלמות

אחת השיטות לפרש מילים ולתת להן משמעות היא באמצעות מציאת מילים אחרות. למשל: לכלי ששואבים בו מים נקרא דלי, משום שדולים בו מים. כלומר, מפרשים את משמעותה של מילה אחת באמצעות מילים אחרות. הבעיה בשיטת פרשנות זו היא שבסופו של דבר המילים היסודיות עצמן הן אקראיות לחלוטין. המילים הראשוניות לא נוצרו מתוך מילים קודמות להן,

לכתחילה, רוב האנשים מחפשים זוגיות מושלמת ומאושרת. אולם כאשר מתעוררות בעיות בזוגיות המיוחלת, יש נטייה להצדיק את הקונפליקטים, המריבות והקשיים באמצעות הענקת משמעות חיובית: לומר שזה “תיקון”. כך נוצרת מוטיבציה להתמודד, באמצעות שכנוע עצמי באמירות כגון: זה התיקון שלי, זו העבודה הרוחנית שלי. היא התת־מודע שלו והוא התת־מודע שלה. אלא שייתכן שנכון יותר לחפש את

מטרת חיים – מה המטרה בחיים? השאלה הזאת מניחה שיש מטרה לחיים, והיא שואלת מהי אותה מטרה של החיים. אך לאמיתו של דבר, צריך להגדיר את מושגי השאלה; מאחר שבמושגים מופשטים עסקינן, יש לברר את המושגים של השאלה. יוצא אפוא שעלינו לברר: מה הכוונה מטרה? מה הכוונה חיים? ומה הכוונה מטרה לחיים? לאחר מכן נבדוק

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

טוב יחסי וטוב המוחלט האם ייתכן טוב יחסי ללא הנחת קיומו של טוב מוחלט? שאלה זו, על פניה פשוטה, טומנת בחובה הבחנה עמוקה בין שני מובנים שונים של המונח “טוב יחסי”. כל ניסיון להשיב עליה מחייב תחילה בירור מדויק של מושגי היסוד שבהם אנו עושים שימוש – מהו טוב יחסי, ומהו טוב מוחלט. טוב יחסי

האם העולם נצחי? מה יהיה בסוף העולם? האם העולם יתקיים לנצח? האם המציאות כולה נצחית? האם היא חייבת להיות כך? במבט ראשון, יש לפנינו מציאות. היא קיימת – זו עובדה. ועם זאת, היא משתנה. כל הזמן. אבל אם נביט לעומק, נראה שגם זו לא כל האמת. המציאות משתנה – נכון. אבל גם לא משתנה. כלומר,

האם יש דבר כזה סתירה במציאות? ואם כן – מה זה אומר? בואו נחשוב רגע: האם ייתכן שבמציאות יש דברים שהם סותרים? למשל – שדבר אחד יהיה גם קיים וגם לא קיים באותו זמן ובאותו מקום? ניקח דוגמה פשוטה: מישהו אומר שיש לו כסף בכף היד, ובאותו רגע גם אין לו כסף שם. זה נשמע

         הרמוניה רעיונית: כיצד רעיונות לא בהכרח סותרים                יישוב סתירות באמצעות הבנה שהרעיונות אינם סותרים כאשר מופיעה סתירה בין שני דברים, ניתן ליישב אותה באחת משלוש דרכים: לדחות את אחד הצדדים – כלומר לקבוע שאחד מהם אינו נכון. לדחות את הצד השני – כלומר לקבוע שהשני הוא השגוי. להבין

האם אהבת האמת היא כמו אהבת דבר אחר? מבנה השאלה הוא: האם X דומה ל-Y? אם כן, יש לפרק את X לחלקיו, וכן את Y לחלקיו, ולבחון האם חלקיהם זהים או שונים. במקרה שלנו: האם אהבת האמת דומה לאהבת בננה? יש לפרק את המושג “אהבת האמת” ואת המושג “אהבת בננה”, ולבחון את הדמיון והשוני ביניהם.

מבנה בירור שאלת “מתי” עד שורשה כאשר ניצבת בפנינו השאלה מתי לעשות דבר מה מסוים – נניח פעולה, החלטה או בחירה – עולה מתוך כך הנחה סמויה: שיש לעשות את אותו דבר. השאלה “מתי לעשות?” מניחה כבר מראש שיש הכרח או צורך בעשייה. אך האם עצם ההנחה הזאת נכונה? ייתכן שבכלל לא צריך לעשות. כלומר,

אמת – האם אהבת האמת היא כמו כל אהבה אחרת? אדם אוהב כל מיני דברים במציאות – אוהב פיצה, אוהב טיולים, וכדומה. השאלה היא: האם לאהוב את האמת דומה לאהוב את שאר הדברים הללו, מבחינת היתכנות? כלומר, האם ההיגיון שבאהבת האמת זהה להיגיון שבאהבת כל דבר אחר, או שמא אהבת האמת שונה מהם באופן מהותי?

האם אפשר לחשוב רק על האחדות? על משמעותה של מחשבה אחת בלבד גם כאשר המוח חושב על מהות, תמיד קיימת נקודה שהוא נאחז בה. אפילו כשהמחשבה מתמקדת אך ורק במהות עצמה, היא למעשה יוצרת הבחנה—בין מהות לצורה, בין יש לאין. המוח אינו מסוגל לחשוב רק על מהות טהורה. עצם המחשבה על מהות מחייבת הבחנה בינה