סיבתיות

סיבתיות – כיצד לזהות ולבדוק קשר סיבתי? כיצד מזהים קשר סיבתי? כיצד בודקים קשר סיבתי? כיצד ניתן לבדוק קשר בין חטא לעונשו? האם יש שכר ועונש בעולם הזה? כיצד פועל שכר ועונש במצוות? כיצד ניתן לבדוק קשר סיבתי בין שמירת מצוות לבין אריכות ימים? האם קיימת זיקה בין זהירות בקיום המצוות לבין שמירת החיים והצלה […]

סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד? שאלת היסוד האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה

סיבתיות ואקראיות – כיצד מושגי הקצה מתלכדים לדבר אחד? קיים רעיון הגורס כי לא ניתן להסביר את המציאות או לטעון כי היא מורכבת אך ורק מסיבתיות מוחלטת, או אך ורק מאקראיות מוחלטת. לפי רעיון זה, אם נטען שבמציאות קיימת רק אקראיות או רק סיבתיות – הרי ששני המושגים הללו יאבדו את משמעותם ויחדלו מלהתקיים. כאשר

רצון ופעולה – האם הרצון מחייב פעולה? האם יש פעולה ללא רצון? בעיקרון, הרצון והפעולה הם שני מושגים נפרדים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. משום כך, נראה על פניו כי יכולה להתקיים פעולה ללא רצון, כפי שיכול להתקיים רצון ללא פעולה. כך, למשל, אנו יכולים לראות אדם המשתוקק לאכול אך אינו אוכל בפועל –

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

השגחה וחוקי טבע ישנן שתי פרשיות בתורה שעל פניו אינן נראות קשורות זו לזו, אך חכמינו זיכרונם לברכה קושרים אותן בקשר הדוק. הפרשה האחת היא פרשת מלחמת עמלק, שבה נאמר: “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא). הפרשה השנייה היא פרשת נחש הנחושת, שניתן לעם בעקבות מגפת

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

אלוהים – מהי ההוכחה לקיומו? נקודת המוצא שלנו פשוטה: אני קיים, והעולם קיים. מתוך קיום זה עולה השאלה המתבקשת – מה מניע את העולם? האם המציאות פועלת מכוח עצמה, או שמא היא מונהגת על ידי כוח חיצוני לה? כשאנו מתבוננים בעולם, אנו מבחינים במאפיין יסודי אחד: השינוי. עובדה היא שדברים קיימים, ועובדה היא שהם משתנים

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

יש כאלה שאומרים שאין שליטה על המחשבות, ורק על המעשים והדיבורים יש שליטה, ולכן לא שייך לצוות על המחשבות. האם באמת אין שום שליטה על המחשבות? יש כאלה שאומרים: גם אם נאמר שאין שליטה על המחשבות, עדיין יש שליטה על מחשבות התלויות במעשים ודיבורים. כלומר, באמצעות עשייה או הימנעות ממעשים ודיבורים מסוימים ניתן לעורר או

האם הרעיון שלפיו יש שליטה על הפעולות אך אין שליטה על המחשבות הוא נכון? התשובה תלויה בשאלה מי אחראי על הפעולות. אם המחשבות הן האחראיות על הפעולות, ועל המחשבות אין שליטה, ואם המחשבות מחייבות את הפעולות – אזי בהכרח שגם על הפעולות אין שליטה, בדיוק כפי שאין שליטה על המחשבות, שהרי הפעולות הן תוצר של

יש הטוענים: על הפעולות יש שליטה, אך על המחשבות אין. אבל אם הפעולות נובעות מהמחשבות – איך ייתכן שתהיה שליטה על הפעולה בלי שליטה על המחשבה? אולי נאמר שיש גורם נוסף – הרצון. אך גם כאן עולה שאלה: האם הרצון עצמו הוא כמו מחשבה? ואם כן – גם עליו אין שליטה. מכאן מתברר: הכול תלוי

חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון? מה פירושו של הרעיון האומר שהרצון הוא “ממני”? האם הכוונה היא שהרצון שייך לי, או שמא הרצון הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני? כדי להעמיק בשאלה זו, עלינו לברר את הקשר המשולש שבין ה”אני”, מושג הרצון הכללי, והרצון הספציפי המתעורר בנו ברגע נתון. האם מדובר

חנוכה – מה באמת קרה בנס פך השמן? נס פך השמן של חנוכה הוא סיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף כא). לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, כאשר חזרו לחנוך את בית המקדש, מסופר שמצאו רק כד אחד של שמן טהור, שבימים רגילים היה בו כדי לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס, ובמקום שידלוק יום

בחירה חופשית – הרי יש אינטואיציה חזקה לכולנו שיש בחירה חופשית, ולמה זו אשליה? כאשר אנו דנים אם יש או אין בחירה חופשית, יש כאלה שמביאים ראיה לכך שיש לנו אינטואיציה לגבי קיומה של בחירה חופשית, לכן, לדעתם, זו לא שאלה, כי ברור שיש בחירה חופשית, הרי אנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית. אז למה

בחירה חופשית “רק אני מחליט להזיז את היד, לכן יש לי בחירה חופשית”. האמנם? “נניח שאני מחליטה להזיז את היד, ואז להזיז אותה למקום אחר, להפסיק, ושוב להזיז. נראה שיש כאן משהו שונה מסיבות דטרמיניסטיות — משהו רצוני, בחירי, משהו ש“בוער בי”. אני מרגישה שאני מחליטה: האם להפסיק, האם להזיז; ואם לא אחליט — לא

מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית? מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות? יש הרבה תאוריות לגבי המניע

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

שליטה על הרצון – האם היא אמיתית או אשליה? ואם זו אשליה – מהי אותה אשליה? אנו צריכים לבאר: מהי שליטה? מהו רצון? ומהי אשליה? ורק לאחר מכן לראות אם שליטה ברצון היא אשליה או אמת. ראשית נגדיר מהי שליטה. כאשר אנו אומרים שאנו שולטים על כלב – מה המשמעות של זה? איך אנו יודעים

האם יש סיבה לקיום העולם? כל דבר יש לו סיבה, וכאשר חוקרים את השאלה מהי הסיבה של כל הסיבות, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שלכל סיבה יש סיבה אחרת הקודמת לה, עד אין-סוף. המשמעות של אפשרות זו היא שבעצם אין סיבה לעולם, משום שאין סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה כעל הסיבה הראשונית –

האם אפשר לשנות רגשות רק באמצעות הרצון, ללא שום פעולה נוספת? ראשית, הנחת היסוד של השאלה היא שהרגשות הם תוצאה של סיבות. כלומר, אם אדם מרגיש את רגשותיו באופן אקראי, אז ברור שהרצון להיות שמח לא יכול ליצור את המצב של שמחה – שכן אם האדם יהיה שמח או לא, זהו תהליך אקראי לחלוטין. לכן,

סיבת האירוע – האם יש תשובה אחת לשאלה למה קרה אירוע מסוים ולשאלה למה הוא קורה עכשיו?   כאשר אנו עוסקים בשאלה “למה קרה משהו?”, עלינו להבחין בין שני ממדים: הסיבה לאירוע עצמו, והמועד שבו הוא מתרחש – כלומר, “למה זה קרה?” לעומת “למה זה קורה עכשיו?”. ייתכן שהתשובות לשתי השאלות הללו שונות מהותית. דוגמאות

דיכוטומיה: מתי היא נכונה ומתי היא כוזבת?   דיכוטומיה היא הצגה של שתי אפשרויות סגורות בלבד, כאילו שאין אפשרויות נוספות מעבר להן. כאשר שתי האפשרויות המוצגות אכן מכסות את כל האפשרויות הקיימות, הדיכוטומיה נחשבת לנכונה. אך אם קיימת לפחות אפשרות נוספת שאינה כלולה בשתי האפשרויות המוצגות, הדיכוטומיה נחשבת לכוזבת. במאמר זה נבחן מדוע, מנקודת מבט