אמת

פרשת ראה: למה לא להוסיף? “בל תוסיף” ו”בל תגרע” הן שתי מצוות לא תעשה מהתורה שמקורן בפסוק: “אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ” (דברים י”ג, א’) וכן בפסוק: “לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר […]

הספד על רבי עמוס גואטה זצ”ל: על מהותה של שלמות רוחנית   כשמדברים על “שלמות רוחנית”, אנחנו בדרך כלל חושבים על אנשים דתיים מאוד או על מערכת חוקים מסודרת. אבל האמת היא, ששלמות רוחנית אמיתית נמצאת אצל צדיקי אמת, אנשי רוח ומיסטיקנים טהורים, והיא שונה לחלוטין ממה שנראה לנו. מבחינה פילוסופית, עלינו להבין שהרוחניות הטהורה

טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה: בין דעת אדם לדעת עליון א. האם ניתן לדעת את טעמי המצוות? עיסוק נרחב קיים בהגות היהודית סביב שאלת טעמי המצוות: האם אנו מסוגלים לרדת לסוף דעתה של המצוה? האם יש למצוות טעם הגיוני שאנו יכולים לתפוס בשכלנו, והאם הטעמים הללו משקפים את האמת המוחלטת? במסורת היהודית ניתן למצוא כמה גישות

פרשת קרח: מחלוקת בונה ומחלוקת הורסת – הכיצד? מחלוקת היא בניין או הרס? התשובה היא: תלוי איך מתייחסים אליה, ותלוי איך מנהלים אותה. זה כמו אש – האם היא טובה או רעה? תלוי איך מנהלים אותה. אפשר להישרף ממנה ולסבול, או להתחמם וליהנות ממנה. אותו דבר בדיוק קורה עם המחלוקת. אם יודעים איך להתנהל איתה,

הסבר אחד או הרבה הסברים – תערו של אוקם: פשטות ונכונות אם יש לנו עשרה אירועים עם הסבר אחד או הסבר נפרד לכל אירוע ואירוע, יש רעיון שאומר עדיף ההסבר האחד על פני עשרה ההסברים, כי יש עיקרון שאומר עדיף הסבר אחד על פני עשרה הסברים. יש להבהיר את העניין: את ההסבר הפשוט או את

פרדוקסים — “אני חושב, משמע אין סתירה”: על בסיס הידיעה האנושית הנחת היסוד הבסיסית של המחשבה האנושית היא שלא יכול להיות פרדוקס במציאות. בכל מחשבה ומחשבה שאדם חושב, הוא מניח מראש שאין פרדוקס, שכן מה שמאפשר לנו לדעת משהו הוא המחשבה שלא תיתכן סתירה. כי אם הידיעה לא שוללת את היפוכה, לא ניתן לדעת האם

כשקורה משהו שלא רצינו, מחלה, הפסד, מצב נתון עם הזמן, אם מבינים שזה מחויב, מתחילים לקבל ולהתנגד פחות. אבל מה עם הרצון עצמו? נניח: אתה רוצה משהו ואין אותו. יש כאן שני סוגי סבל: גם מהחוסר עצמו, וגם מהרצון שלא יהיה לך את הרצון הזה. כלומר לא רק המציאות מכאיבה, אלא גם הרצון. אז מה

אינטרסים בחיפוש האמת – האם יש הוכחה שאינטרסים מטים מן האמת? ניסוח השאלה האם יש הוכחה לכך שאינטרסים מטים מן האמת? האם יש הוכחה שאינטרסים יכולים להטות מן האמת? האם אינטרסים משנים את האמת, או רק את בירורה? וכיצד בכלל ניתן לדעת שאינטרסים עלולים להשפיע על בירור האמת? הבהרת השאלה יש כאן עמימות מסוימת: האם

חקר וגילוי האמת או בעצם חקר וגילוי השקר? האם חקר האמת הוא באמת חקר האמת – או שאולי מדובר למעשה בחקר השקר? כלומר, האם תהליך של הטלת ספק וחיפוש האמת אינו אלא תהליך של חיפוש השקר וזיהויו? ניקח לדוגמה מצב שבו מתעוררת בעיה ואנו מנסים לפתור אותה באמצעות חקירה ובירור האמת. האם אפשר לראות את

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

אמונה – מה יכול לשנות את אמונך? מה יכול לשנות את אמונתך? והאם זו שאלה צודקת? כאשר מתקיים דיון או ויכוח בין אמונות שונות ומנסים לשכנע מישהו, לעיתים קורה כך: מפריכים סיבה אחת – והוא מביא סיבה נוספת; מפריכים גם אותה – והוא מביא עוד סיבה, שוב ושוב. ואז שואלים את המאמין: “האם יש הוכחה

אמת אמיתית ואמת מדומה – מעשה “יין הונגרי“ באחד מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מסופר על עגלון שהוביל יין הונגרי מקורי. העגלון ביקש לטעום מבעל היין את אותו יין, ובעל היין נתן לו לטעום. כאשר הגיע העגלון לפונדק והגישו להם יין, כולם שתו ושיבחו את היין, ואמרו שהוא יין הונגרי. אך העגלון, שכבר טעם את

הטלת ספק מלא וחלקי – כמה היא טובה ויעילה? כאשר אנו עוסקים בהטלת ספק, ישנם שני סוגים: הטלת ספק מלא והטלת ספק חלקי. השאלה היא – האם, וכמה, מועילה הטלת ספק חלקי? בשביל להשיב על כך, ראשית עלינו להגדיר מהי הטלת ספק מלא, ומהי הטלת ספק חלקי. העניין יתבהר בהתאם להגדרות. הטלת ספק מלא היא

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

אמת יחסית ואמת מוחלטת – האם יש אחת בלי השנייה? האם ייתכן קיומה של אמת יחסית מבלי שתהיה אמת מוחלטת? או, בניסוח אחר: האם המושג “אמת יחסית” תלוי מראש בהנחת קיומה של אמת מוחלטת? נראה כי כל דיון באפשרות של אמת יחסית מחייב בירור מוקדם: מהי בכלל “אמת יחסית”? מה משמעותה? כיצד היא מובחנת מאמת

שקר ואמת: מה באמת מלמד אותנו תהליך החקירה? האם תהליך של שינוי מחשבות על ידי חקירה של מהי האמת זהה לתהליך של שינוי מחשבות באמצעות בירור מהו השקר? כאשר אדם עובר תהליך שבו הוא מטיל ספק בדעותיו הקודמות, חוקר ובודק את אמיתותן, אנו נוטים לראות בתהליך זה מאמץ כן להגיע אל האמת. אך האם תהליך

למה אנשים חושבים שהחיים רעים? בפרשת שלח לך מסופר שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ונשאלת השאלה: אם הארץ היא טובה, איך המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה? הארץ מצד עצמה היא טובה, ואין בה שום חיסרון, אך אדם מוציא דיבת הארץ רעה מצד התפיסה שלו את הארץ. כלומר, יכול להיות הבדל בין מה שאדם חושב שזו

האם האמת טובה או לא טובה? יש לשאול שאלת הבהרה: מה הכוונה ב”אמת”? אמת בשאלה כאן הכוונה היא ידיעת האמת, גילוי האמת. לכאורה ניתן לומר אם האמת טובה או רעה תלוי אם אדם רוצה לגלות ולדעת את האמת או לא רוצה לדעת ולגלות אותה. אם לאדם חשוב לדעת ולגלות מה האמת, אז גילוי וידיעת האמת

עדות – האם יש עדות שחייבת להיות אמת? אמת, שקר והפרדוקס שביניהם                                     טיעון: אם אנשים מספרים על אירוע בלתי אפשרי בעליל, סימן שהוא אכן קרה באמת. האם טיעון זה נכון? במאמר זה ננסה להסביר מדוע טיעון זה נכון, ומדוע הוא אינו נכון. הסבר התומך בנכונות הטיעון: אנשים לא ישקרו על אירועים בלתי אפשריים בעליל, כי

פרשת בהר למי שייכת הארץ? יש ויכוח על הארץ – למי היא שייכת. היהודים אומרים שהיא שייכת לנו, הפלסטינים אומרים שהיא שייכת להם. מי צודק? תשובה: מבחינה אמיתית, אף אחד לא צודק. הארץ לא שייכת לא ליהודים ולא לפלסטינים – היא שייכת לאלוהים. וזה מה שכתוב ברש”י הראשון בתורה: “אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ

האם אהבת האמת היא כמו אהבת דבר אחר? מבנה השאלה הוא: האם X דומה ל-Y? אם כן, יש לפרק את X לחלקיו, וכן את Y לחלקיו, ולבחון האם חלקיהם זהים או שונים. במקרה שלנו: האם אהבת האמת דומה לאהבת בננה? יש לפרק את המושג “אהבת האמת” ואת המושג “אהבת בננה”, ולבחון את הדמיון והשוני ביניהם.

כנות וחוסר כנות – האם קיים חוסר כנות לא מודע? כנות היא יושר, אמתיות; לא צביעות, לא מניפולטיביות. האם אדם שנשאל “האם עכשיו יום או לילה?” – והאמת היא שעכשיו יום – עונה: “עכשיו לילה”, אבל הוא בטוח שעכשיו לילה? אם כן, פיו וליבו שווים, אף שהדבר מנוגד לאמת. האם הוא נחשב כמי שאינו נוהג

האם אפשר להאמין בתורה שבכתב – בלי לקבל את התורה שבעל פה? תנו רבנן: מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתיים – תורה שבכתב ותורה שבעל־פה. אמר לו: שבכתב אני מאמינך, ובשבעל־פה איני מאמינך; גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל

דברים שאינם ניתנים לתפיסה מחשבתית קיימים שני סוגים עיקריים של דברים שהשכל האנושי מתקשה לעכל: דברים הסותרים את חוקי הלוגיקה אלה הם דברים שקיומם בלתי אפשרי מבחינה לוגית. מבחינת אפשרות קיום לוגית, הם בלתי אפשריים לחלוטין. לא רק שאין לנו את היכולת לתפוס אותם מחשבתית, אלא אף לא ניתן לדמיין אותם. דוגמה קלאסית לכך היא

חיפוש האמת – האם הטלת ספק יכולה להרחיק מהאמת? אם אדם מחפש את האמת, ומה שחשוב לו זו רק האמת, האם החשש שהטלת ספק תרחיק אותו מהאמת הוא מוצדק? תלוי איזו אמת הוא מחפש: אם הוא מחפש את האמת האישית שלו או את האמת הכללית. אם הוא רוצה להיצמד לאמת שלו, למה שהוא חושב שהיא

הוכחה ושכנוע בדרך השלילה ובאמצעות סתירה הבדל בין הוכחה לשכנוע: שכנוע יכול להסתמך על מניפולציות או הטעיה, בעוד שההוכחה מבוססת על נכונות אובייקטיבית של טענות. במאמר זה, המונח “שכנוע” מתייחס להוכחה. שאלת המחקר: כיצד לשכנע חולה נפש החושב שרודפים אחריו שדים? ניתן להרחיב שאלה זו גם למקרה של אדם חכם החושב שרודפים אחריו פילים, שכן

סתירות – האם קל יותר להכיל סתירות במופשט או במוחש? השאלה הנידונה במאמר זה היא: האם יכולת הכלת סתירות וניגודים בדברים מופשטים קלה יותר מאשר בדברים ממשיים? ראשית, יש להבחין בין שימוש במושגים “סתירות” ו”ניגודים” לבין שימוש במונחים מדויקים ונכונים יותר: מה שנראה לנו כסותר או מנוגד. ייתכן שהדברים נראים לנו סותרים ומנוגדים, אף שבאמת

תפיסת זמן – מתי אנחנו מתבלבלים בין עבר לעתיד? כאשר עוסקים בתפיסת הזמן, יש להבחין בין שני מרכיבים: האירוע עצמו – התוכן או ההתרחשות. מיקומו על ציר הזמן (עבר, הווה, עתיד). כל אירוע יכול להיות ממוקם על ציר הזמן בעבר, בעתיד, או אף לחבור בין תקופות (למשל, אירוע מתמשך). ההבחנה הבסיסית בין עבר (“אתמול”) לעתיד

שאלות ותשובות ופרשנויות על ספרים בדיוניים – כלי להבנה או מכשול לאמת? יש אנשים הקוראים ספרים בדיוניים, שואלים שאלות רבות עליהם, ומציעים תשובות והסברים מגוונים לאותן שאלות, תוך בניית מערכות שלמות של פרשנויות. השאלה היא האם תהליך זה מחכים את האדם ומקרב אותו לאמת, או שמא מדובר ב”טחינת מים” שאינה מקדמת אותו להכרת האמת? לצורך

המעבר ממבוי סתום: פתרון בעיות סובייקטיביות בעזרת עזרה חיצונית ומידע אובייקטיבי ההבחנה בין דברים סובייקטיביים לדברים אובייקטיביים באה לידי ביטוי גם בסוגי השאלות שאנו שואלים: יש שאלות סובייקטיביות ויש שאלות אובייקטיביות (כפי שהרחבנו במאמר אחר). כאשר אדם נתקל במבוי סתום ולא יודע כיצד להמשיך, במקום להישאר במקום, הוא יכול לבחון מחדש את כל המידע שכבר

סוגי שאלות – כשהתשובה לא מסתדרת: האם זה ספק או קושי רגשי? מה ההבדל בין השאלה “לא מסתדרת לי” לשאלה “האם זה נכון”?   לפעמים אדם מבין משהו או מוצא תשובה לשאלה, אך התשובה וההבנה אינן מספקות אותו, והוא אינו מצליח להסביר לעצמו מדוע. במצב כזה, הוא עשוי לשאול: “למה העניין לא מסתדר לי?” למעשה,

מבוי סתום בחקירה – איך להתגבר על מבוי סתום בבירור האמת?   כאשר מגיעים למבוי סתום בתהליך חקירה או בירור, יש לפעול בשיטתיות כדי להתמודד עם הקושי. ראשית, יש לבדוק האם כל השלבים שהובילו לנקודה זו הובהרו במלואם. האם נעשה בירור יסודי של כל הנושאים הרלוונטיים עד לנקודת המבוי הסתום? אם במבט ראשון הכול נראה

 אמונה ושכל – איך לא לבלבל ביניהם? יש דברים שאנו יודעים דרך האמונה, מעל השכל, ויש דברים שאנו יודעים דרך ההיגיון והשכל. לפעמים אנחנו עוסקים בנושא שמקורו בשכל, ובמהלך הדיון אנחנו או בן השיח מציגים אותו כאילו הוא נושא אמוני, כלומר מעל השכל. לעיתים קורה ההפך: אנחנו עוסקים בנושא שמקורו באמונה, מעל ההיגיון, ובמהלך הדיון

מתי נכון לסמוך על מישהו בלי לבדוק את מה שהוא אומר? מתי כדאי להסתכל על הקנקן ולא על מה שיש בו? ומתי אפשר לקבל את דברי אדם מבלי לבדוק אותם? אפשר לסמוך על מישהו בלי שנבדוק את מה שהוא אומר, יש מקרים שבהם אנחנו עשויים להסתמך על הקנקן (האמירה עצמה) ולא על תוכן הדברים. זה

פרדוקס האפשרויות: מדוע יותר אופציות גורמות ליותר סבל ואיך להתמודד עם זה? אדם שיש לו עבודה ומציעים לו עבודה חדשה עם שכר גבוה יותר מהעבודה הנוכחית – איך ייתכן שהוא יסבול מהאפשרות החדשה? הרי לכאורה מצבו השתפר, כי עד כה הייתה לו רק אפשרות אחת להתפרנס, וכעת יש לו יותר מאפשרות אחת. אם כך, איך

אלוהים בחיים: שלוש דרכים לראות את קדושת המאורעות היומיומיים יש אנשים, כאשר הם באים ללמוד את ספרי הקודש הכתובים, עושים זאת מתוך ביטול וענווה. הם מבינים שכתבי הקודש הם אמת חלוטה וטוב מוחלט, גם אם במבט ראשון הם נראים כלא טובים, כלא נכונים. אם משהו לא ברור להם, הם מניחים שכנראה הם אינם מבינים את

הלכה וטעמה: דין ונימוקו – מה יותר חשוב? טעם ההלכה או ההלכה עצמה? נימוק הדין או הדין? רבים, כולל רבנים, סבורים בטעות כי הדין עצמו חשוב יותר מטעמו, וכי הנימוק של הדין חשוב יותר מפסק ההלכה. אולם, האמת היא שישנה חשיבות רבה יותר בידיעת טעם הדין ונימוקו מאשר בהבנת הדין וההלכה עצמם. טעם הדין ונימוקו

לימוד תורה – האם וכיצד להיעזר במתווכים? פרשת מתן תורה מתארת מפגש ישיר בין הקב”ה לעם ישראל, כפי שנאמר: “בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם“(שמות י”ט, ט’). פסוק זה מלמד שעם ישראל נדרש להכיר את אלוהים באופן ישיר, ללא תיווך, אפילו לא באמצעות משה רבנו, שהוא בסופו של דבר מתווך. ההכרה האמיתית

וודאות – מה הייתה רמת הוודאות של הידיעה במעמד הר סיני? קיימות מספר דרכים לרכישת ידיעה: קבלת עדות מאחרים: זוהי רמת הוודאות הנמוכה ביותר, שכן היא מבוססת על מידע שמתקבל מאדם אחר, ללא חוויה ישירה. ידיעה חושית באמצעות ראייה או שמיעה: רמת ודאות גבוהה יותר, הנובעת מתפיסה חושית ישירה של המציאות. ידיעה שכלית באמצעות היסק

מה היה חטא אדם הראשון? ט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הוא זמן מצוין לדבר על אחד העצים המפורסמים ביותר – עץ הדעת טוב ורע. בספר בראשית מסופר שאדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע, ובעקבות כך גורש מגן עדן. אם אנחנו רוצים לדעת האם גם אנחנו “אכלנו” מעץ הדעת טוב ורע, איך נוכל לבדוק זאת?

מה הייתה רמת הוודאות של הידיעה במעמד הר סיני? קיימות מספר דרכים לרכישת ידיעה: קבלת עדות מאחרים : זוהי רמת הוודאות הנמוכה ביותר, שכן היא מבוססת על מידע שמתקבל מאדם אחר, ללא חוויה ישירה. ידיעה חושית באמצעות ראייה או שמיעה: רמת ודאות גבוהה יותר, הנובעת מתפיסה חושית ישירה של המציאות. ידיעה שכלית באמצעות היסק לוגי:

מהי ההגדרה של חכם וטיפש? מה הקשר בין שכל ואמת? מי נחשב לחכם ומי לטיפש? אחת ההגדרות האפשריות לחכם היא אדם שיודע את כל הדברים שניתן לדעת. אך הגדרה זו אינה מדויקת, משום שלא כל ידיעה היא בהכרח אמיתית. קיימות דעות, השקפות ואמונות שאינן נכונות, ולכן חכם אינו מי שיודע את כל הדברים, אלא מי

אמת – דיבור אמיתי יחסי: איך לדבר אמת באופן יחסי? העניין של חיפוש האמת מתחיל במחשבה ובלב, אך יש לו גם ביטויים חיצוניים, ובפרט בצורת הדיבור של האדם. אם אדם שואף לדייק את דיבורו כך שיבטא את האמת בצורה קרובה ככל האפשר, עליו לשים לב לניואנסים שבין תיאור אובייקטיבי לתיאור סובייקטיבי של מציאות. אחד האמצעים

ספק אמיתי – אם יש ספק, האם היש ישנו? האם יהיה גם ספק על האין, אם איננו? לפעמים אנשים טוענים שהם מטילים ספק, אבל הם לא באמת מטילים ספק. אפשר לדעת מתי אדם מטיל ספק באמת ומתי הוא רק נדמה שהוא מטיל ספק. אם אדם טוען שהוא מטיל ספק האם היש ישנו, והספק שהוא מטיל