תודעה

מהות, שורש, אחדות ואלוהים – איך יודעים שיש שורש ומהות אחת לכל הדברים? אילו היה קיים במציאות רק דבר אחד פשוט ואינסופי, הרעיון היה ברור מאליו: ישנו דבר אחד אינסופי, וזהו מצב המציאות היחיד. זה היה המצב לפני בריאת העולם – אחדות פשוטה ואינסופית. אך לאחר בריאת העולם, במציאות שבה יש יותר מאשר דבר אחד, […]

התבוננות על המחשבה: האם אני חייב לחשוב את מה שאני חושב, ואיך התבוננות זו משפיעה על המחשבה? כאשר אני רואה אנשים אחרים חושבים אחרת ממני, ואני חושב אחרת מהם, אני שואל את עצמי: האם אני חייב לחשוב כפי שאני חושב ולא כפי שאחרים חושבים?   התשובה לכך דורשת להגדיר מהו “מה אני חושב”, ולהגדיר מהו

אחדות – מהם הגורמים לחוויית אחדות? ראובן: חלמתי חלום שבו אני נמצא בחוויה של אחדות, שבה כל המציאות היא חוויה שלי, ואני מדמיין שהכול הוא אני. למשל, אני חולם שאמי היא יצירה של המחשבות שלי; את הזוגיות שלי אני חושב וחולם – הכול נובע ממני, ואין דבר מלבדי. ובחלום אני מפחד לגלות ולחשוף שהכול הוא

אחדות מוחלטת: בין היעדר ידיעה, ביטול ההבחנה וטבעו של ה”טוב” מהי אחדות? מה משמעות המצב של “לא לדעת כלום”? כמה סוגים של “אי-ידיעה” קיימים, והאם אחדות היא בהכרח מצב חיובי וטוב? חלק א’: סוגים של “לא לדעת כלום” – מאי-ידיעה יחסית לאי-ידיעה מוחלטת האם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

מיהו אלוהים? מה היה לפני בריאת העולם? מה היה לפני שהמציאות הייתה קיימת? מה קיים באמת? מהו שורש המציאות? מהו היסוד שממנו התהווה הכל? מיהו אלוהים? מה יש מחוץ למציאות? האם אפשר להוציא משהו מהערפל? עם מה יוצאים מהערפל? מהו בכלל הערפל? ישנם כאלו החושבים בטעות כי השאלה הזו מתכוונת לשאלה מה היה לפני בריאת

רצון ופעולה – האם הרצון מחייב פעולה? האם יש פעולה ללא רצון? בעיקרון, הרצון והפעולה הם שני מושגים נפרדים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. משום כך, נראה על פניו כי יכולה להתקיים פעולה ללא רצון, כפי שיכול להתקיים רצון ללא פעולה. כך, למשל, אנו יכולים לראות אדם המשתוקק לאכול אך אינו אוכל בפועל –

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

מוסר: מהו מוסר? האם יש מוסר אובייקטיבי, ומהו המקור שלו? המוסר מבוסס ביסודו על מושגי הטוב והרע. מי שחושב ועושה טוב נחשב לאדם מוסרי, ומי שעושה וחושב רע נחשב לאדם שאינו מוסרי. מידת מוסריותו של האדם נקבעת בהתאם למידת הטוב והרע שהוא עושה וחושב: ככל שמידת הטוב שהוא חושב ועושה גדולה יותר, כך הוא נחשב

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

מהי באמת אחדות, והאם היא בכלל דבר טוב? כשמדברים על הרעיון ש”הכל אחד”, הנטייה הטבעית היא לחשוב על חוויה חיובית והרמונית. אך כדי להבין לעומק את המושג הזה, חכם האמת מלמד  שיש להבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. האחדות השכלית היא מצב שבו השכל שלנו מסוגל לדון, לצייר ולדמיין.

מיהו אלוהים האמיתי? מהו פרדוקס מתן תורה, ומהו ההבדל בין אלוהים “מצידו” ל”מצידנו“? הדתות טוענות שלאלוהים יש רצונות, מצוות, ומושגים של טוב ורע. אבל איך זה ייתכן? איך שייכים אצל הבורא מושגים כאלו, וכיצד ייתכן שיש שכר ועונש? אחת התשובות המקובלות היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה שקיים “מצידנו”: מצידנו (מצד התפיסה שלנו):

פרדוקסים — “אני חושב, משמע אין סתירה”: על בסיס הידיעה האנושית הנחת היסוד הבסיסית של המחשבה האנושית היא שלא יכול להיות פרדוקס במציאות. בכל מחשבה ומחשבה שאדם חושב, הוא מניח מראש שאין פרדוקס, שכן מה שמאפשר לנו לדעת משהו הוא המחשבה שלא תיתכן סתירה. כי אם הידיעה לא שוללת את היפוכה, לא ניתן לדעת האם

איך לשחזר חוויה? על חוויות, סמים ומה שביניהם שאלה: אדם נטל סמים וחווה חוויה טובה. כעת הוא רוצה לשחזר את אותה החוויה ללא שימוש נוסף בסמים. האם ניתן לשחזר חוויה כזו ללא האמצעי החיצוני? ואם כן, כיצד? מהן העובדות ומהם הפירושים? העובדה: הוא חווה חוויה מסוימת. הרצון: הוא רוצה לשחזר את החוויה הזו. דוגמה: אדם

ליהנות מהחוויה של הסמים – ללא סמים? במאמר זה נבחנת חוויה אישית של אדם במסיבה תחת השפעת MD, ועולה השאלה המרתקת: האם ניתן לשחזר את אותה התחושה העוצמתית בצורה טבעית? כדי לשחזר חוויה שהושגה באמצעות חומרים פסיכואקטיביים, יש להבין תחילה את המנגנון שהופעל: מהם השינויים שחוללו הסמים בתפיסת המציאות וכיצד הם הולידו את השינוי בחוויה

אמונה – האם אנחנו באמת יכולים להאמין בכל דבר? אנשים יכולים להאמין בכל דבר. מה הכוונה ב”כל דבר”? הכוונה היא לכל דבר כפשוטו, לכל רעיון ממש, ללא יוצא מן הכלל. יכולים להאמין באלים השולטים בעולם. יכולים להאמין שחוטים אדומים מביאים מזל טוב לחיים. יכולים להאמין בכל רעיון, גם כזה שאינו עולה על הדעת. גם בדבר

האם לאלוהים יש גוף? בין פשט המקרא לבין ההיגיון האם לאלוהים יש גוף ודמות הגוף? ומה הכריח את חכמי ישראל לומר שאלוהים אינו גשמי, למרות התיאורים הרבים בתורה שנראים לכאורה כסותרים זאת? עדות המקרא מול דרך ההיגיון מי שקורא בתורה כפשוטה יכול להתרשם שלאלוהים יש דמות וגוף. הוא מתואר כמי שמדבר כבן אדם: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים

האם לאלוהים יש גוף? כשקוראים בתנ”ך, קל לקבל את הרושם שלאלוהים יש דמות אנושית. פסוקים כמו “נעשה אדם בצלמנו” או תיאורים שבהם אלוהים מדבר ורואה, גורמים לנו לדמיין ישות בעלת גוף. אולם כשמפעילים את ההיגיון, התמונה משתנה. הסיבה לכך פשוטה: גוף הוא דבר מוגבל, הוא תופס מקום, משתנה וסופי. אם נתאר את אלוהים כבעל גוף,

טוב בלי רע – אשליה או מציאות? האם אנו באמת רוצים טוב בלי רע? האם ניתן בכלל לדמיין מצב כזה, והאם אדם יכול לרצות דבר שאין ביכולתו לדמיין? הרצון מול הדמיון מצד אחד, אם נשאל את עצמנו: “האם אנו רוצים טוב מוחלט ללא רע?”, התשובה המיידית תהיה “בוודאי”. אולי זהו הרצון העמוק ביותר שלנו. מצד

כשמישהו חווה חוויה טובה דרך סמים, עולה שאלה פשוטה: זה באמת הסם שעשה את זה, או משהו שקרה בתוך הראש? יכול להיות שהסם לא יוצר את ההרגשה עצמה, אלא משנה את הדרך שבה אנחנו רואים ומפרשים את המציאות, ומהשינוי הזה נוצרת החוויה. אם זה נכון, אז עולה מחשבה מעניינת: אולי אפשר להגיע לחוויות דומות גם

מי שחווה חוויה טובה באמצעות שימוש בסמים, מה קרה שם? האם אפשר לשחזר את אותה חוויה ללא הסמים? ראשית כול, צריך לבדוק עד כמה החוויה הזאת אכן טובה: האם רוצים אותה באופן קבוע? האם יש בה רק יתרונות או גם חסרונות? והאם אותם יתרונות הם זמניים? הרבה פעמים מרגישים חוויה טובה רק באופן זמני, משום

אם המטרה היא להביא ילדים זה מובן. אבל אם לא, אז למה? התשובה הפשוטה היא: כי זה מהנה. אבל רגע, למה זה מהנה בכלל? יתרה מזו, אם ההנאה הייתה נובעת רק מהפעולה עצמה, לא היו כל כך הרבה הבדלים והעדפות: עם מי, מתי, איך, איפה וכמה, וכולי. כל שכן, שהמגע הפיזי כשלעצמו הוא ניטרלי, ואינו

ביאור השאלה: אם אנשים מקיימים יחסי אישות כדי להביא ילדים, הדבר מובן. זו הדרך הטבעית והנפוצה ביותר להולדה, ולכן כאשר איש ואישה רוצים ילדים, טבעי שישתמשו באמצעי זה. אלא שכאן עולה השאלה: אם זו אינה המטרה, מדוע אנשים מקיימים יחסי אישות? יש מי שמניח שהרצון להביא ילדים הוא חלק מהטבע, ולכן אינו שואל מדוע קיים

פחד נוצר כאשר אדם אינו רוצה שיתרחש דבר מסוים, ובו בזמן חושב שיש סיכוי שאותו דבר אכן יתרחש. לדוגמה: אדם מפחד להפסיד את כספו, משום שהוא אינו רוצה להפסיד אותו, ובמקביל חושב שיש אפשרות שהדבר יקרה. אם אדם רוצה להתמודד עם פחד זה, עומדות בפניו שתי דרכי גישה עיקריות: אפשרות אחת: לנסות להבטיח לעצמו שהדבר

טיפול בפחד – שכנוע עצמי או הבנת האחדות? פחד נוצר כשאני לא רוצה שיקרה משהו אבל חושב שיש סיכוי שהוא כן יקרה. יש שתי דרכים להתמודד: דרך אחת: לשכנע את עצמך שאין סיכוי שזה יקרה. דרך שנייה: להבין שהכול אחד ואז אין באמת ממה לפחד. לכאורה, אם מצליחים באחת מהן – הפחד נעלם. אבל כאן

טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו. השאלה היא האם זה באמת נכון. כלומר, האם נכון שהחלטות

אדם עשוי להרגיש משועבד כאשר אומרים לו מה לעשות. לעיתים הוא מגיב לכך דווקא בסירוב, מתוך רצון לברוח מתחושת השעבוד. אך לא פעם, גם כאשר הוא מסרב, מתוך רצונו שלא לעשות את מה שנאמר לו, הוא עדיין ממשיך להרגיש משועבד. כלומר, בשני המצבים הוא חווה שעבוד: כאשר הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא מרגיש

אדם רוצה להיות חופשי ולכן הוא לא עושה מה שאומרים לו. אבל אז הוא מגלה שגם הרצון שלו לא לציית משעבד אותו. כלומר, או שהוא משועבד לאחרים, או שהוא משועבד לעצמו. אבל אולי הבעיה עמוקה יותר: לא מי שולט בו, אלא עצם זה שיש בו רצון שמפעיל אותו. כי גם כאשר הוא עושה את רצונו,

השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון. ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון? אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה? מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון? ואולי כלל אין חובה כזו? לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב. אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב

רגע לפני ששואלים למה אנשים לא חושבים בהיגיון, צריך לשאול שאלה פשוטה יותר: מי אמר שהם צריכים לחשוב בהיגיון? ואולי בכלל מדויק יותר לשאול: לא למה הם לא חושבים בהיגיון, אלא למה הם לא חושבים כמו שנראה לי הגיוני. אבל גם כאן עולה שאלה: מי אמר שהם צריכים לחשוב כמוני? האמת הפשוטה היא שגם אני

יש מצבים שאדם אינו רוצה בהם, אך כאשר הוא מבין שהם מחויבים — הוא לומד להכיל אותם, לקבל אותם, ולהפחית את ההתנגדות אליהם. כך למשל, אדם שחלה במחלה שאינו רוצה בה, אך ככל שהוא מבין שהיא הכרחית או בלתי ניתנת לשינוי, הוא מתחיל להכיל אותה ולהתנגד לה פחות. כך גם כאשר אדם מפסיד כסף: בתחילה

כשקורה משהו שלא רצינו, מחלה, הפסד, מצב נתון עם הזמן, אם מבינים שזה מחויב, מתחילים לקבל ולהתנגד פחות. אבל מה עם הרצון עצמו? נניח: אתה רוצה משהו ואין אותו. יש כאן שני סוגי סבל: גם מהחוסר עצמו, וגם מהרצון שלא יהיה לך את הרצון הזה. כלומר לא רק המציאות מכאיבה, אלא גם הרצון. אז מה

אם תמיד חייב להיות סבל — כיצד ייתכן מצב הפוך? ואם זה אינו מתיישב עם דברים אחרים — האם זו בכלל בעיה? ייתכן שהשאלה עצמה שגויה. במקום לשאול “איך זה מסתדר עם משהו אחר”, נכון יותר לשאול: מי אמר שזה נכון? ולפני כן — מה זה בכלל אומר? לא כל טענה חייבת להתיישב עם טענות

לפעמים אנשים מבלבלים בין חקר האמת לבין חקר מה שאנשים חושבים. גם אין הכרח שתהיה סתירה בין האמת לבין למה אנשים חושבים, אך לעיתים שני התחומים מתערבבים זה בזה. כדי לברר זאת, יש להבחין בין שני דברים: ראשית, האם האמת ומה שאנשים חושבים הם אותו הדבר או לא; ושנית, האם אנו מבקשים לחקור את האמת

לפעמים אנחנו בכלל לא מחפשים את האמת. אנחנו מחפשים הסבר למה אנחנו כבר חושבים משהו. ואז זה נראה כמו חיפוש אמת – אבל בפועל זה חיפוש הצדקה. גם אין הכרח שתהיה סתירה בין האמת לבין מה שאנשים חושבים, אבל יש הבדל גדול בין האמת עצמה לבין איך אנשים מסבירים את מה שהם חושבים. כי לא

אם יש בחירה חופשית על המעשים – הרי שהיא חלה גם על המחשבות היוצרות את המעשים, ולא רק על המעשים. ואם אין בחירה חופשית על המחשבות – הרי שאין בחירה גם על המעשים הנובעים מהן. אם כך, מה גורם לאנשים לחשוב שאין בחירה על המחשבות, אך יש בחירה על המעשים? לכאורה, מהי השאלה בכלל? הרי

יש הטוענים: על המחשבות אין לנו בחירה, אבל על המעשים כן. אבל אם המחשבה מובילה לפעולה – איך ייתכן שיש בחירה על הפעולה בלי בחירה על המחשבה? ואם אין בחירה על המחשבה – גם הפעולה כבר מוכרעת. לכן בסופו של דבר אין דרך לחלק: או שיש בחירה על הכול – או שאין בחירה כלל.

יש דברים שהידיעה שלהם וההשגה שלהם הן אחת. כלומר, עצם הידיעה היא כבר ההשגה. אם כן, לא ניתן לדעת אותם מבחוץ, ולא ניתן לצייר אותם מבלי להיות כבר בתוכם. אם ניישם זאת על ימות המשיח, מתקבלת סתירה חריפה: מצד אחד – כדי לצפות, צריך לצייר. מצד שני – אם הציור אמיתי, הרי שכבר השגת; ואם

לכל אחד יש ציור של ימות המשיח, כיד הדמיון הטובה עליו או כיד השכל הטוב עליו. אך לא נדע באמת איך יהיו עד שיהיו. הרבה אנשים מדמים את ימות המשיח כשינוי המצב הנוכחי ושיפור מצבם למשהו אחר, שנראה להם שיהיה טוב יותר. אך אילו היו מתבוננים מעט, היו מבינים מיד שאין באותם ציורים וציפיות שלמות

מודעות בחלום – האם אפשר להיות מודע בחלום? כאשר אדם הולך לישון, כל כוחות המודע נרדמים ואז כוחות התת־מודע צפים ועולים. מה שזה אומר בעצם: אם אדם במצב הערות שלו יתבונן עמוק אל תוך התת־מודע שלו, אז יוכל להיות מודע גם למה שמתרחש בתת־מודע ולמה שצף ועולה בחלום.

קיימים שני מצבים מרכזיים.המצב הראשון הוא להיות עם שכל – לדעת, להבין ולהיות חכם באמצעות החשיבה. לשכל יש דרגות ורמות שונות.המצב השני הוא העדר שכל – חוסר יכולת להבין ולדעת את הדברים המתרחשים בחיים. השאלה היא: מה קשה יותר לאדם – להיות חסר שכל, או להיות בעל שכל? התשובה היא: תלוי.אם מדובר בהפחתה מסוימת של

אפשר להתבונן על החיים ועל המציאות בדרכים רבות ושונות. אחת הדרכים היא תפיסה של יקומים מקבילים. לפי תפיסה זו, כל האפשרויות וכל המצבים קיימים בכל רגע נתון. כלומר, ברגע זה ממש מתקיימים במקביל יקומים שבהם קיימות כל הצורות האפשריות של האדם הפרטי ושל המציאות הכללית. השאלה היא: האם טוב או רע להסתכל על החיים באופן

ישנם אנשים שקשה להם עם החיים; הם מתלוננים ואומרים: “עובדים רוב הזמן, אז מה שווים החיים? למה לחיות?”. הם מרגישים שלא שווה לחיות ומרגישים שאין ערך לחייהם. איך אפשר לעודד אותם? ראשית, מה הכוונה ב”לעודד” ולמה צריך לעודד אותם? השאלה הנכונה יותר היא מה הגיוני לומר לאדם כזה. לאחר מכן יש לבדוק – האם הדברים

הרמב”ן, בסוף פרשת בא, פורס את משנתו וכותב שכל העולם הוא נס ואין בו שום טבע. לדעתו, עיקר ושורש האמונה הוא להכיר שכל העולם וחוקיו מתנהלים בצורה ניסית לחלוטין על ידי הרצון החופשי של אלוהים; ברצונו החוקים ייקבעו וברצונו החוקים יתמידו כפי שהם. וכך לשונו של הרמב”ן (שמות י”ג, ט”ז): “ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם

חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון? מה פירושו של הרעיון האומר שהרצון הוא “ממני”? האם הכוונה היא שהרצון שייך לי, או שמא הרצון הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני? כדי להעמיק בשאלה זו, עלינו לברר את הקשר המשולש שבין ה”אני”, מושג הרצון הכללי, והרצון הספציפי המתעורר בנו ברגע נתון. האם מדובר

וודאות בקיום העצמי – האם היא קיימת? יש הסבורים כי הדבר היחיד שוודאי במציאות הוא הקיום העצמי. מנגד, יש הטוענים כי דעה זו שגויה, שכן כדי להכיר בקיום העצמי, חייבת להתקיים הכרה בישות שאינה “אני” (ה”אחר”) ובישות “מקיפה” המכילה את האני ואת השונה ממנו. לפי גישה זו, אדם אינו יכול לדעת שהוא קיים מבלי לדעת

בחירה חופשית חלקית – מהי? האם היא אפשרית? המונח “חלקית” יכול להתפרש בשתי דרכים בהקשר זה: ביחס למעשה מסוים –  האם בחירה מסוימת יכולה להיות “חלקית”? כאן התשובה היא שאין מצב של בחירה חלקית לגבי מעשה קונקרטי, או שאדם בוחר באותה פעולה, או שלא. אין מצב ביניים שבו הוא “חלקית בוחר”. ביחס לקטגוריות שונות של

וודאות מוחלטת – מה בטוח נכון? האם חווית הקיום היא ודאית? חווית הקיום אינה ודאית, כי ייתכן שזו אשליה. כמו שבחלום אדם יכול לחשוב שהוא קיים, אף על פי שהוא לא קיים באמת. כלומר, העובדה שאדם חווה שהוא קיים, לא בהכרח אומרת שהוא אכן קיים. אבל, יש לזכור: הדמות בחלום, שחשבה שהיא קיימת – למעשה

בחירה חופשית – הרי יש אינטואיציה חזקה לכולנו שיש בחירה חופשית, ולמה זו אשליה? כאשר אנו דנים אם יש או אין בחירה חופשית, יש כאלה שמביאים ראיה לכך שיש לנו אינטואיציה לגבי קיומה של בחירה חופשית, לכן, לדעתם, זו לא שאלה, כי ברור שיש בחירה חופשית, הרי אנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית. אז למה