פילוסופיה

מהות, שורש, אחדות ואלוהים – איך יודעים שיש שורש ומהות אחת לכל הדברים? אילו היה קיים במציאות רק דבר אחד פשוט ואינסופי, הרעיון היה ברור מאליו: ישנו דבר אחד אינסופי, וזהו מצב המציאות היחיד. זה היה המצב לפני בריאת העולם – אחדות פשוטה ואינסופית. אך לאחר בריאת העולם, במציאות שבה יש יותר מאשר דבר אחד, […]

שאלות ותשובות – איך להבחין בין שאלות מהחלל הפנוי לשאלות רגילות? ישנן שאלות ובעיות שאין אנו יודעים את פתרונן ואת התשובות עליהן מחמת חוסר ידע, אך ישנן שאלות ובעיות שאין להן תשובות בהיגיון, ואי אפשר למצוא להן תשובה עקב מניעה הגיונית ושכלית. הטיפוס הראשון נובע מחוסר ידע, והשני – ממגבלה לוגית. השאלה היא: כאשר ניצבת

התבוננות על המחשבה: האם אני חייב לחשוב את מה שאני חושב, ואיך התבוננות זו משפיעה על המחשבה? כאשר אני רואה אנשים אחרים חושבים אחרת ממני, ואני חושב אחרת מהם, אני שואל את עצמי: האם אני חייב לחשוב כפי שאני חושב ולא כפי שאחרים חושבים?   התשובה לכך דורשת להגדיר מהו “מה אני חושב”, ולהגדיר מהו

הכול אחד, הכול טוב – מה פירוש הדבר שכאשר הכול אחד, הכול טוב? כאשר הכול אחד ויש במציאות רק הוויה אחת פשוטה, אין מה לדבר על טוב ועל רע, כי יש רק הוויה אחת אינסופית, באחדות מוחלטת, ללא שום הבדלים, עד אינסוף. במצב כזה אין כלל את המושגים טוב ורע, אלא ישנה רק הוויה אחת

אחדות – מהם הגורמים לחוויית אחדות? ראובן: חלמתי חלום שבו אני נמצא בחוויה של אחדות, שבה כל המציאות היא חוויה שלי, ואני מדמיין שהכול הוא אני. למשל, אני חולם שאמי היא יצירה של המחשבות שלי; את הזוגיות שלי אני חושב וחולם – הכול נובע ממני, ואין דבר מלבדי. ובחלום אני מפחד לגלות ולחשוף שהכול הוא

ריקנות ומשמעות החיים: כיצד להתמודד עם הריקנות הקיומית? בעלי החיים אינם מוטרדים משאלות של משמעות החיים או מתחושות של ריקנות קיומית – לפחות לא ככל שמשגת תפיסתנו את עולם החי. לעומת זאת האדם, בזכות תודעתו המפותחת, רוחו הרחבה והתחכום השכלי שבו, מסוגל להשיג דברים כבירים בחייו; אך אותם כלים עצמם מייצרים עבורו בעיות וקשיים קיומיים

אחדות מוחלטת: בין היעדר ידיעה, ביטול ההבחנה וטבעו של ה”טוב” מהי אחדות? מה משמעות המצב של “לא לדעת כלום”? כמה סוגים של “אי-ידיעה” קיימים, והאם אחדות היא בהכרח מצב חיובי וטוב? חלק א’: סוגים של “לא לדעת כלום” – מאי-ידיעה יחסית לאי-ידיעה מוחלטת האם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין

משמעות, שלילה ופרדוקס: האם מציאות של דבר אחד בלבד היא אפשרית? מבוא: שאלת היחידות והפרדוקסליות האם לרעיון שקיים רק משהו אחד במציאות יש משמעות לוגית, או שמא מדובר ברעיון פרדוקסלי מטבעו? ניסוח אחר: אם רק הצבע הלבן קיים במציאות, או לחלופין רק הצבע השחור, האם עצם קיומם הבלעדי מבטל את היכולת שלהם להיות קיימים כמושגים

מיהו אלוהים? מהן הבעיות והפתרונות בהגדרות של אלוהים? אחד הנושאים החשובים ביותר שעוסקים בהם בהקשר של אלוהים הוא נושא שרבים נוטים להתעלם ממנו, אף על פי שהוא החשוב והיסודי ביותר: עצם ההגדרה של מיהו אלוהים. בגלל שהמושג “אלוהים” הוא מושג מופשט ואינו מוחשי, קשה לבני אדם להבין אותו ולהגדיר אותו במדויק. קושי זה מתעצם עוד

קללות – איך להתמודד עם קללות? איך להתמודד עם מי שאומר לך “אתה לא יהודי”? שאלות רבות עולות כאשר אנו חווים פגיעה מילולית: איך לא להיפגע שמקללים אותך? ואיך להתמודד עם מישהו שמעליל עליך שאתה לא יהודי? בעיקרון, הפגיעה מתרחשת כאשר ישנה התנגדות לרצון – כאשר הקללה פוגעת במשהו שחשוב לאדם, בין אם מדובר במשהו

סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד? שאלת היסוד האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

מוות וחיים – מה עדיף: לחיות או לא לחיות? האם טוב יותר לחיות מאשר לא לחיות? האם אדם צריך לפחד מהמוות, והאם הפחד הזה בכלל מוצדק? כמו כן, יש לחקור האם העובדה שאדם מעדיף לחיות על פני למות מהווה הוכחה לכך שלבני אדם טוב יותר לחיות. לכאורה, ניתן לטעון שעצם ההעדפה האנושית לחיים מוכיחה כי

מיהו אלוהים? מה היה לפני בריאת העולם? מה היה לפני שהמציאות הייתה קיימת? מה קיים באמת? מהו שורש המציאות? מהו היסוד שממנו התהווה הכל? מיהו אלוהים? מה יש מחוץ למציאות? האם אפשר להוציא משהו מהערפל? עם מה יוצאים מהערפל? מהו בכלל הערפל? ישנם כאלו החושבים בטעות כי השאלה הזו מתכוונת לשאלה מה היה לפני בריאת

סיבתיות ואקראיות – כיצד מושגי הקצה מתלכדים לדבר אחד? קיים רעיון הגורס כי לא ניתן להסביר את המציאות או לטעון כי היא מורכבת אך ורק מסיבתיות מוחלטת, או אך ורק מאקראיות מוחלטת. לפי רעיון זה, אם נטען שבמציאות קיימת רק אקראיות או רק סיבתיות – הרי ששני המושגים הללו יאבדו את משמעותם ויחדלו מלהתקיים. כאשר

רצון ופעולה – האם הרצון מחייב פעולה? האם יש פעולה ללא רצון? בעיקרון, הרצון והפעולה הם שני מושגים נפרדים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. משום כך, נראה על פניו כי יכולה להתקיים פעולה ללא רצון, כפי שיכול להתקיים רצון ללא פעולה. כך, למשל, אנו יכולים לראות אדם המשתוקק לאכול אך אינו אוכל בפועל –

הבנה וסבל – האם הבנת המציאות מונעת סבל? באופן פשוט, הקשר בין הבנת המציאות לסבל אינו קשר חד-ערכי אלא רב-ערכי. כלומר, יכול להיות שהבנת המציאות דווקא תגרום לסבל; כגון אדם שמבין שהוא חולה, אשר יסבול יותר מאשר מי שאינו מבין שהוא חולה. מצד שני, יכול להיות גם שהבנת המציאות תמנע את הסבל; כגון אם אדם

אחדות – מהי אחדות, איך מבינים אותה והאם קיים בה הבדל בין יש לאין? מהי אחדות? איך להבין מהי אחדות? והאם באחדות אין הבדל בין יש לאין? אחדות, במובנה הפשוט, היא מציאות אשר בה אין הבדל בין דברים. כאשר המציאות נמצאת במצב של אחדות, אין הבדל בין דבר למשנהו, אלא ישנה רק הוויה אחת אינסופית.

הסבר אחד או הרבה הסברים – תערו של אוקם: פשטות ונכונות אם יש לנו עשרה אירועים עם הסבר אחד או הסבר נפרד לכל אירוע ואירוע, יש רעיון שאומר עדיף ההסבר האחד על פני עשרה ההסברים, כי יש עיקרון שאומר עדיף הסבר אחד על פני עשרה הסברים. יש להבהיר את העניין: את ההסבר הפשוט או את

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

“הכול אחד והכול טוב” – האמנם? כולנו שומעים לפעמים את המשפט הרוחני הזה, אבל האם עצרנו פעם לחשוב מה זה באמת אומר? מהי בכלל “אחדות”, והאם היא באמת תמיד “טובה”? אם נפרק את זה פילוסופית, יש שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות שמבלבלים ביניהם. בואו נעשה סדר: האחדות השכלית (ההגיונית) כאן אין פרדוקסים. ההגדרה פשוטה:

אחדות – מהי אחדות, האם היא טובה, ומהי המשמעות של “הכול אחד והכול טוב”? ישנם שני סוגים של אחדות: אחדות שכלית: אחדות שאין בה פרדוקסים, והגדרתה היא שבמציאות קיים רק דבר אחד בלבד, ואין שום דבר נוסף מלבדו. אחדות פרדוקסלית: אחדות שבה גם דברים מנוגדים וסותרים חוסים תחת אותה אחדות, כלומר, אחדות הניגודים. לדוגמה, לפי

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

האם המוסר שלנו אובייקטיבי, והאם אנחנו חייבים את אלוהים כדי להיות מוסריים? כשמדברים על מוסר, מדברים על טוב ורע. מי שפועל ומטיב עם הזולת הוא מוסרי, ומי שמרע לו אינו מוסרי. אך השאלה הגדולה היא האם המושגים האלה קיימים באמת במציאות באופן אובייקטיבי, או שהכל סובייקטיבי ותלוי סיטואציה? התשובה תלויה לחלוטין באיך שאנחנו מגדירים “אובייקטיבי”:

מוסר: מהו מוסר? האם יש מוסר אובייקטיבי, ומהו המקור שלו? המוסר מבוסס ביסודו על מושגי הטוב והרע. מי שחושב ועושה טוב נחשב לאדם מוסרי, ומי שעושה וחושב רע נחשב לאדם שאינו מוסרי. מידת מוסריותו של האדם נקבעת בהתאם למידת הטוב והרע שהוא עושה וחושב: ככל שמידת הטוב שהוא חושב ועושה גדולה יותר, כך הוא נחשב

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

מהי באמת אחדות, והאם היא בכלל דבר טוב? כשמדברים על הרעיון ש”הכל אחד”, הנטייה הטבעית היא לחשוב על חוויה חיובית והרמונית. אך כדי להבין לעומק את המושג הזה, חכם האמת מלמד  שיש להבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. האחדות השכלית היא מצב שבו השכל שלנו מסוגל לדון, לצייר ולדמיין.

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

מיהו אלוהים האמיתי? מהו פרדוקס מתן תורה, ומהו ההבדל בין אלוהים “מצידו” ל”מצידנו“? הדתות טוענות שלאלוהים יש רצונות, מצוות, ומושגים של טוב ורע. אבל איך זה ייתכן? איך שייכים אצל הבורא מושגים כאלו, וכיצד ייתכן שיש שכר ועונש? אחת התשובות המקובלות היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה שקיים “מצידנו”: מצידנו (מצד התפיסה שלנו):

אחדות – למה אי אפשר להסביר את האחדות? כדי להסביר משהו אנו מסבירים אותו באמצעות משהו אחר. כלומר, אם יש לנו דבר שאינו מובן לנו, אנו יכולים להסביר אותו באמצעות דבר אחר שהוא כן מובן לנו. מסבירים דבר לא מובן באמצעות מושגים שמובנים לנו. לדוגמה, אם אנו רוצים להסביר מה זה מטוס למי שלא יודע

ניתוח שאלות פרדוקסליות – מהי החוליה החלשה? שאלה פרדוקסלית מורכבת משלוש ידיעות: שתי ידיעות שנראות לנו נכונות, וידיעה שלישית לפיה הן סותרות זו את זו. אם נתאר זאת כנוסחה כללית, מבנה של שאלה פרדוקסלית הוא: A נכון. B נכון. A ו-B סותרים. כאן נשאלת השאלה: מה ודאי לנו יותר? מבין שלוש הידיעות הללו, האם הידיעה

השגחה פרטית: הגדרות, משמעויות ובחינה לוגית המושג “השגחה פרטית” שגור מאוד בשפה, אך קיימות לו הגדרות ופרשנויות רבות. במאמר זה נסקור את המובנים העיקריים של המושג ונבחן את אחד מהם בראי ההיגיון. שלוש רמות של השגחה פרטית ניתן לחלק את מושג ההשגחה לשלוש גישות מרכזיות: השגחה טוטאלית על הפרטים: אלוהים משגיח על כל פרט ופרט

השגחה פרטית – מהי השגחה פרטית והאם ישנה? ישנו שימוש רווח במושג “השגחה פרטית”, אך צריך לדעת שיכולות להיות לו הגדרות ומשמעויות רבות. במאמר זה נציג את המובנים העיקריים של המושג, ולאחר מכן נבחן אחד מהם ונשאל האם הוא קיים או איננו. משמעות אחת של השגחה פרטית היא שעל כל דבר ודבר אלוהים משגיח. כלומר,

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

קבלה מול פילוסופיה: שתי דרכים להבנת המציאות – מבט לל”ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא – דבר שמקבלים. כלומר, ידע על המציאות שבא בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת כך: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״ (שמות ל״א, ג׳). רש״י שם מפרש: חכמה – ״מה שאדם שומע

קבלה ופילוסופיה – מה בין קבלה לפילוסופיה? ל״ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא, דבר שמקבלים. ידע על המציאות שמגיע בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, תבונה ודעת: ״חכמה – מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד. דעת – רוח הקודש״. רש״י, שמות ל״א, ג׳. לפי תפיסת

כשמישהו חווה חוויה טובה דרך סמים, עולה שאלה פשוטה: זה באמת הסם שעשה את זה, או משהו שקרה בתוך הראש? יכול להיות שהסם לא יוצר את ההרגשה עצמה, אלא משנה את הדרך שבה אנחנו רואים ומפרשים את המציאות, ומהשינוי הזה נוצרת החוויה. אם זה נכון, אז עולה מחשבה מעניינת: אולי אפשר להגיע לחוויות דומות גם

מי שחווה חוויה טובה באמצעות שימוש בסמים, מה קרה שם? האם אפשר לשחזר את אותה חוויה ללא הסמים? ראשית כול, צריך לבדוק עד כמה החוויה הזאת אכן טובה: האם רוצים אותה באופן קבוע? האם יש בה רק יתרונות או גם חסרונות? והאם אותם יתרונות הם זמניים? הרבה פעמים מרגישים חוויה טובה רק באופן זמני, משום

אם המטרה היא להביא ילדים זה מובן. אבל אם לא, אז למה? התשובה הפשוטה היא: כי זה מהנה. אבל רגע, למה זה מהנה בכלל? יתרה מזו, אם ההנאה הייתה נובעת רק מהפעולה עצמה, לא היו כל כך הרבה הבדלים והעדפות: עם מי, מתי, איך, איפה וכמה, וכולי. כל שכן, שהמגע הפיזי כשלעצמו הוא ניטרלי, ואינו

ביאור השאלה: אם אנשים מקיימים יחסי אישות כדי להביא ילדים, הדבר מובן. זו הדרך הטבעית והנפוצה ביותר להולדה, ולכן כאשר איש ואישה רוצים ילדים, טבעי שישתמשו באמצעי זה. אלא שכאן עולה השאלה: אם זו אינה המטרה, מדוע אנשים מקיימים יחסי אישות? יש מי שמניח שהרצון להביא ילדים הוא חלק מהטבע, ולכן אינו שואל מדוע קיים

פחד נוצר כאשר אדם אינו רוצה שיתרחש דבר מסוים, ובו בזמן חושב שיש סיכוי שאותו דבר אכן יתרחש. לדוגמה: אדם מפחד להפסיד את כספו, משום שהוא אינו רוצה להפסיד אותו, ובמקביל חושב שיש אפשרות שהדבר יקרה. אם אדם רוצה להתמודד עם פחד זה, עומדות בפניו שתי דרכי גישה עיקריות: אפשרות אחת: לנסות להבטיח לעצמו שהדבר

טיפול בפחד – שכנוע עצמי או הבנת האחדות? פחד נוצר כשאני לא רוצה שיקרה משהו אבל חושב שיש סיכוי שהוא כן יקרה. יש שתי דרכים להתמודד: דרך אחת: לשכנע את עצמך שאין סיכוי שזה יקרה. דרך שנייה: להבין שהכול אחד ואז אין באמת ממה לפחד. לכאורה, אם מצליחים באחת מהן – הפחד נעלם. אבל כאן

טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו. השאלה היא האם זה באמת נכון. כלומר, האם נכון שהחלטות

אדם עשוי להרגיש משועבד כאשר אומרים לו מה לעשות. לעיתים הוא מגיב לכך דווקא בסירוב, מתוך רצון לברוח מתחושת השעבוד. אך לא פעם, גם כאשר הוא מסרב, מתוך רצונו שלא לעשות את מה שנאמר לו, הוא עדיין ממשיך להרגיש משועבד. כלומר, בשני המצבים הוא חווה שעבוד: כאשר הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא מרגיש

אדם רוצה להיות חופשי ולכן הוא לא עושה מה שאומרים לו. אבל אז הוא מגלה שגם הרצון שלו לא לציית משעבד אותו. כלומר, או שהוא משועבד לאחרים, או שהוא משועבד לעצמו. אבל אולי הבעיה עמוקה יותר: לא מי שולט בו, אלא עצם זה שיש בו רצון שמפעיל אותו. כי גם כאשר הוא עושה את רצונו,

השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון. ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון? אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה? מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון? ואולי כלל אין חובה כזו? לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב. אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב

רגע לפני ששואלים למה אנשים לא חושבים בהיגיון, צריך לשאול שאלה פשוטה יותר: מי אמר שהם צריכים לחשוב בהיגיון? ואולי בכלל מדויק יותר לשאול: לא למה הם לא חושבים בהיגיון, אלא למה הם לא חושבים כמו שנראה לי הגיוני. אבל גם כאן עולה שאלה: מי אמר שהם צריכים לחשוב כמוני? האמת הפשוטה היא שגם אני

יש מצבים שאדם אינו רוצה בהם, אך כאשר הוא מבין שהם מחויבים — הוא לומד להכיל אותם, לקבל אותם, ולהפחית את ההתנגדות אליהם. כך למשל, אדם שחלה במחלה שאינו רוצה בה, אך ככל שהוא מבין שהיא הכרחית או בלתי ניתנת לשינוי, הוא מתחיל להכיל אותה ולהתנגד לה פחות. כך גם כאשר אדם מפסיד כסף: בתחילה