פילוסופיה

אם תמיד חייב להיות סבל — כיצד ייתכן מצב הפוך? ואם זה אינו מתיישב עם דברים אחרים — האם זו בכלל בעיה? ייתכן שהשאלה עצמה שגויה. במקום לשאול “איך זה מסתדר עם משהו אחר”, נכון יותר לשאול: מי אמר שזה נכון? ולפני כן — מה זה בכלל אומר? לא כל טענה חייבת להתיישב עם טענות […]

זו אחת השאלות המטלטלות ביותר — אך גם אחת המוטעות ביותר, כאשר אינה נבחנת עד היסוד. השאלה הזו נשענת על הנחה סמויה: שאלוהים מובן דרך הקטגוריות האנושיות שלנו. האדם מדמה את האל מתוך עצמו — ואז שופט אותו לפי אותם דימויים. אם יש לאדם רגשות — הוא מניח שגם לאלוהים יש רגשות. אם הוא חש

אלוהים והעולם – עולם נצחי או נברא? שאלה: אם העולם קדמון, כיצד הגענו לנקודת הזמן הנוכחית? הרי לא ייתכן, לכאורה, שהעולם עבר אין־סוף זמן בעבר עד שהגיע לרגע הזה. משום כך יש הסוברים שחייבים לומר שהעולם נברא ואינו נצחי. אלא שיש לחדד נקודה יסודית: אין זה מדויק לומר שהעולם קיים “אין־סוף זמן” באופן מוחלט, משום

אומרים: אם העולם קדמון — איך הגענו עד היום?הרי אי אפשר לעבור אין־סוף זמן. אבל גם אם נאמר שהעולם נברא — מיד עולה שאלה:מה היה לפני הבריאה? וכמה זמן עבר עד שהיא קרתה? כלומר: גם “עולם נברא” לא פותר את בעיית האין־סוף. אולי הבעיה בכלל במקום אחר. כמו במספרים:יש אין־סוף מספרים לפני 3 — ובכל

לפעמים אנשים מבלבלים בין חקר האמת לבין חקר מה שאנשים חושבים. גם אין הכרח שתהיה סתירה בין האמת לבין למה אנשים חושבים, אך לעיתים שני התחומים מתערבבים זה בזה. כדי לברר זאת, יש להבחין בין שני דברים: ראשית, האם האמת ומה שאנשים חושבים הם אותו הדבר או לא; ושנית, האם אנו מבקשים לחקור את האמת

לפעמים אנחנו בכלל לא מחפשים את האמת. אנחנו מחפשים הסבר למה אנחנו כבר חושבים משהו. ואז זה נראה כמו חיפוש אמת – אבל בפועל זה חיפוש הצדקה. גם אין הכרח שתהיה סתירה בין האמת לבין מה שאנשים חושבים, אבל יש הבדל גדול בין האמת עצמה לבין איך אנשים מסבירים את מה שהם חושבים. כי לא

אם יש בחירה חופשית על המעשים – הרי שהיא חלה גם על המחשבות היוצרות את המעשים, ולא רק על המעשים. ואם אין בחירה חופשית על המחשבות – הרי שאין בחירה גם על המעשים הנובעים מהן. אם כך, מה גורם לאנשים לחשוב שאין בחירה על המחשבות, אך יש בחירה על המעשים? לכאורה, מהי השאלה בכלל? הרי

יש הטוענים: על המחשבות אין לנו בחירה, אבל על המעשים כן. אבל אם המחשבה מובילה לפעולה – איך ייתכן שיש בחירה על הפעולה בלי בחירה על המחשבה? ואם אין בחירה על המחשבה – גם הפעולה כבר מוכרעת. לכן בסופו של דבר אין דרך לחלק: או שיש בחירה על הכול – או שאין בחירה כלל.

יש דברים שהידיעה שלהם וההשגה שלהם הן אחת. כלומר, עצם הידיעה היא כבר ההשגה. אם כן, לא ניתן לדעת אותם מבחוץ, ולא ניתן לצייר אותם מבלי להיות כבר בתוכם. אם ניישם זאת על ימות המשיח, מתקבלת סתירה חריפה: מצד אחד – כדי לצפות, צריך לצייר. מצד שני – אם הציור אמיתי, הרי שכבר השגת; ואם

חוסר איזון מתרחש כאשר אדם נוטה אל הקצה של צד מסוים. דוגמה לכך היא הנטייה להיות קמצן קיצוני או פזרן באופן מוחלט. איזון רגיל, מצד שני, הוא להיות באמצע – קצת מזה וקצת מזה: מעט פזרן ומעט קמצן. האיזון המושלם, לעומת זאת, הוא להיות גם פזרן גמור וגם קמצן גמור בו-זמנית.

קיימים שני מצבים מרכזיים.המצב הראשון הוא להיות עם שכל – לדעת, להבין ולהיות חכם באמצעות החשיבה. לשכל יש דרגות ורמות שונות.המצב השני הוא העדר שכל – חוסר יכולת להבין ולדעת את הדברים המתרחשים בחיים. השאלה היא: מה קשה יותר לאדם – להיות חסר שכל, או להיות בעל שכל? התשובה היא: תלוי.אם מדובר בהפחתה מסוימת של

אפשר להתבונן על החיים ועל המציאות בדרכים רבות ושונות. אחת הדרכים היא תפיסה של יקומים מקבילים. לפי תפיסה זו, כל האפשרויות וכל המצבים קיימים בכל רגע נתון. כלומר, ברגע זה ממש מתקיימים במקביל יקומים שבהם קיימות כל הצורות האפשריות של האדם הפרטי ושל המציאות הכללית. השאלה היא: האם טוב או רע להסתכל על החיים באופן

אינטרסים בחיפוש האמת – האם יש הוכחה שאינטרסים מטים מן האמת? ניסוח השאלה האם יש הוכחה לכך שאינטרסים מטים מן האמת? האם יש הוכחה שאינטרסים יכולים להטות מן האמת? האם אינטרסים משנים את האמת, או רק את בירורה? וכיצד בכלל ניתן לדעת שאינטרסים עלולים להשפיע על בירור האמת? הבהרת השאלה יש כאן עמימות מסוימת: האם

מטרת החיים – למה אנשים מחפשים מטרה לחיים? למה אנשים מחפשים משמעות? האם הסיבה לכך שאנשים מחפשים מטרה לחיים היא רק משום שרע לאדם בחייו, אך אם יהיה לו טוב – לא יהיה אכפת לו מהשאלה מהי מטרת החיים? מטרה לחיים פירושה: עבור מה חיים, ולאן צריך להגיע בסוף החיים. כלומר, אם יש מטרה לחיים,

נס וטבע – האם יש הבדל בין מי שתופס את כל המציאות כטבע לבין מי שתופס את המציאות כנס? האם ניתן לדעת את העתיד? עסקנו במקום אחר בתפיסה הסבורה שכל המציאות הטבעית היא כולה נס, ואין כלל חוקי טבע. מנגד, קיימת שיטה הגורסת שהכול פועל אך ורק על פי חוקי הטבע, ואין שום נס בכלל.

ישנם אנשים שקשה להם עם החיים; הם מתלוננים ואומרים: “עובדים רוב הזמן, אז מה שווים החיים? למה לחיות?”. הם מרגישים שלא שווה לחיות ומרגישים שאין ערך לחייהם. איך אפשר לעודד אותם? ראשית, מה הכוונה ב”לעודד” ולמה צריך לעודד אותם? השאלה הנכונה יותר היא מה הגיוני לומר לאדם כזה. לאחר מכן יש לבדוק – האם הדברים

בירור הרצון – איך לדעת למה אני רוצה דברים מסוימים? כאשר אנו רוצים לדעת את שורש הרצון – דהיינו, איך נוצר הרצון – אחת הדרכים לעשות זאת היא לברר למה אנו רוצים את הרצונות היומיומיים שלא ברור לנו מדוע אנו חפצים בהם. דרך אותם רצונות יומיומיים ננסה לגלות את שורש הרצון ומהותו. נשאלת השאלה: כאשר

מטרת חיים – מה המטרה בחיים? השאלה הזאת מניחה שיש מטרה לחיים, והיא שואלת מהי אותה מטרה של החיים. אך לאמיתו של דבר, צריך להגדיר את מושגי השאלה; מאחר שבמושגים מופשטים עסקינן, יש לברר את המושגים של השאלה. יוצא אפוא שעלינו לברר: מה הכוונה מטרה? מה הכוונה חיים? ומה הכוונה מטרה לחיים? לאחר מכן נבדוק

חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון? מה פירושו של הרעיון האומר שהרצון הוא “ממני”? האם הכוונה היא שהרצון שייך לי, או שמא הרצון הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני? כדי להעמיק בשאלה זו, עלינו לברר את הקשר המשולש שבין ה”אני”, מושג הרצון הכללי, והרצון הספציפי המתעורר בנו ברגע נתון. האם מדובר

הבנה והסברה – איך להסביר נכון? איך להסביר כאשר יש קושי להסביר לעצמנו או לאחרים? מה עושים כאשר יש אי הבנה? כאשר איננו מבינים את עצמנו, מה צריך לעשות? לפעמים, כאשר קיימת אי הבנה בשיח עצמי או בשיח עם אחרים, חוזרים שוב ושוב על הטענות ולא מתקדמים. מה שצריך לעשות במצבים כאלה כדי להתקדם ולהגיע

וודאות בקיום העצמי – האם היא קיימת? יש הסבורים כי הדבר היחיד שוודאי במציאות הוא הקיום העצמי. מנגד, יש הטוענים כי דעה זו שגויה, שכן כדי להכיר בקיום העצמי, חייבת להתקיים הכרה בישות שאינה “אני” (ה”אחר”) ובישות “מקיפה” המכילה את האני ואת השונה ממנו. לפי גישה זו, אדם אינו יכול לדעת שהוא קיים מבלי לדעת

בחירה חופשית חלקית – מהי? האם היא אפשרית? המונח “חלקית” יכול להתפרש בשתי דרכים בהקשר זה: ביחס למעשה מסוים –  האם בחירה מסוימת יכולה להיות “חלקית”? כאן התשובה היא שאין מצב של בחירה חלקית לגבי מעשה קונקרטי, או שאדם בוחר באותה פעולה, או שלא. אין מצב ביניים שבו הוא “חלקית בוחר”. ביחס לקטגוריות שונות של

חנוכה – מה באמת קרה בנס פך השמן? נס פך השמן של חנוכה הוא סיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף כא). לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, כאשר חזרו לחנוך את בית המקדש, מסופר שמצאו רק כד אחד של שמן טהור, שבימים רגילים היה בו כדי לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס, ובמקום שידלוק יום

הבנה והסברה – איך להסביר נכון? איך להסביר כאשר יש קושי להסביר לעצמנו או לאחרים? מה עושים כאשר יש אי הבנה? כאשר איננו מבינים את עצמנו, מה צריך לעשות? לפעמים, כאשר קיימת אי הבנה בשיח עצמי או בשיח עם אחרים, חוזרים שוב ושוב על הטענות ולא מתקדמים. מה שצריך לעשות במצבים כאלה כדי להתקדם ולהגיע

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 2: איך לעשות את ההבחנה אם הטלת ספק היא באמינותו של מקור המידע או בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע? אם הטלת הספק היא כללית, אז השאלה היא כללית ולא ספציפית. לכן, אם אכן השאלה הייתה על אמינות החושים עצמם, השאלה הייתה כללית – האם

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 1: מה הם שני סוגים של הטלת ספק? הטלת ספק באמינותו של מקור המידע (האם הוא צודק/אמין). הטלת ספק בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע הספציפי הזה. מה הם שני סוגים של שאלות? שאלה לגבי התוכן שהתקבל: “מה הוא אמר/הראה?”. שאלה לגבי תקפות התוכן: “האם

בחירה חופשית – מי לא יכול להסיר אחריות ולומר שלא הוא בחר לעשות? הראשון הוא אלוהים, כיון שהוא הראשון ואין מישהו לפניו, לא יוכל לומר שזה לא הוא. איך בכל זאת הראשון, אלוהים, יכול להסיר אחריות ולומר שזה לא הוא עשה? אם אלוהים לא רוצה לקחת אחריות, איך בכל זאת הוא יכול להסיר אחריות? אולי

בחירה חופשית “רק אני מחליט להזיז את היד, לכן יש לי בחירה חופשית”. האמנם? “נניח שאני מחליטה להזיז את היד, ואז להזיז אותה למקום אחר, להפסיק, ושוב להזיז. נראה שיש כאן משהו שונה מסיבות דטרמיניסטיות — משהו רצוני, בחירי, משהו ש“בוער בי”. אני מרגישה שאני מחליטה: האם להפסיק, האם להזיז; ואם לא אחליט — לא

חקר וגילוי האמת או בעצם חקר וגילוי השקר? האם חקר האמת הוא באמת חקר האמת – או שאולי מדובר למעשה בחקר השקר? כלומר, האם תהליך של הטלת ספק וחיפוש האמת אינו אלא תהליך של חיפוש השקר וזיהויו? ניקח לדוגמה מצב שבו מתעוררת בעיה ואנו מנסים לפתור אותה באמצעות חקירה ובירור האמת. האם אפשר לראות את

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית? מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות? יש הרבה תאוריות לגבי המניע

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

הטלת ספק מלא וחלקי – כמה היא טובה ויעילה? כאשר אנו עוסקים בהטלת ספק, ישנם שני סוגים: הטלת ספק מלא והטלת ספק חלקי. השאלה היא – האם, וכמה, מועילה הטלת ספק חלקי? בשביל להשיב על כך, ראשית עלינו להגדיר מהי הטלת ספק מלא, ומהי הטלת ספק חלקי. העניין יתבהר בהתאם להגדרות. הטלת ספק מלא היא

שכל ורגש – למה לא מרגישים את מה שמבינים?   הרבה פעמים יש התאמה מלאה בין ההבנה השכלית לחוויה הרגשית. אבל יש מקרים שבהם אדם מבין בשכל משהו אחד, ובכל זאת אינו מרגיש את מה שהוא מבין. השאלה היא: ממה נובע הפער הזה בין ההבנה השכלית לבין ההרגשה? לדוגמה: מי שסובל מפחד מסוים, מבין בשכל

אהבה ושנאה – האם חייבים לאהוב וחייבים לא לשנוא? השאלה האם חייבים לאהוב ולא לשנוא היא שאלה עמוקה, שיש לה כמה מובנים. ראשית, יש לברר האם מדובר בשאלה עקרונית כללית, או בשאלה על מקרה מסוים. כאן הדיון הוא עקרוני: האם כשם שבני אדם מעדיפים את הטוב על פני הרע, כך בהכרח יעדיפו אהבה על פני

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

אמת יחסית ואמת מוחלטת – האם יש אחת בלי השנייה? האם ייתכן קיומה של אמת יחסית מבלי שתהיה אמת מוחלטת? או, בניסוח אחר: האם המושג “אמת יחסית” תלוי מראש בהנחת קיומה של אמת מוחלטת? נראה כי כל דיון באפשרות של אמת יחסית מחייב בירור מוקדם: מהי בכלל “אמת יחסית”? מה משמעותה? כיצד היא מובחנת מאמת

טוב יחסי וטוב המוחלט האם ייתכן טוב יחסי ללא הנחת קיומו של טוב מוחלט? שאלה זו, על פניה פשוטה, טומנת בחובה הבחנה עמוקה בין שני מובנים שונים של המונח “טוב יחסי”. כל ניסיון להשיב עליה מחייב תחילה בירור מדויק של מושגי היסוד שבהם אנו עושים שימוש – מהו טוב יחסי, ומהו טוב מוחלט. טוב יחסי

שקר ואמת: מה באמת מלמד אותנו תהליך החקירה? האם תהליך של שינוי מחשבות על ידי חקירה של מהי האמת זהה לתהליך של שינוי מחשבות באמצעות בירור מהו השקר? כאשר אדם עובר תהליך שבו הוא מטיל ספק בדעותיו הקודמות, חוקר ובודק את אמיתותן, אנו נוטים לראות בתהליך זה מאמץ כן להגיע אל האמת. אך האם תהליך

האם העולם נצחי? מה יהיה בסוף העולם? האם העולם יתקיים לנצח? האם המציאות כולה נצחית? האם היא חייבת להיות כך? במבט ראשון, יש לפנינו מציאות. היא קיימת – זו עובדה. ועם זאת, היא משתנה. כל הזמן. אבל אם נביט לעומק, נראה שגם זו לא כל האמת. המציאות משתנה – נכון. אבל גם לא משתנה. כלומר,

איך לשנות דבר לא הגיוני לדבר הגיוני? הצעד הראשון הוא לנסח את השאלה בצורה הגיונית יותר. הניסוח ההגיוני יותר לשאלה הוא: איך לשנות דבר שנראה לא הגיוני, כך שייראה הגיוני? יש הבדל גדול בין “הגיוני” או “לא הגיוני” לבין “נראה הגיוני” או “נראה לא הגיוני“. דבר לא הגיוני משמעו שהוא לא הגיוני מבחינה אובייקטיבית, כלומר

האם יש סיבה לקיום העולם? כל דבר יש לו סיבה, וכאשר חוקרים את השאלה מהי הסיבה של כל הסיבות, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שלכל סיבה יש סיבה אחרת הקודמת לה, עד אין-סוף. המשמעות של אפשרות זו היא שבעצם אין סיבה לעולם, משום שאין סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה כעל הסיבה הראשונית –

מי לא מוטרד מהמלחמה עם איראן? שלושה סוגי אנשים שלא מוטרדים מהמלחמה – למה הם לא דואגים? עכשיו יש מלחמה עם איראן וכולם מרוכזים במלחמה הזאת – מה יהיה, איך היא תגמר ומתי, מה יהיו תוצאותיה. יש כאלה שלא מוטרדים כי אין שום השלכות למלחמה הזאת ולתוצאותיה על החיים שלהם, כי הם חושבים שהמלחמה ותוצאתה,

האם יש דבר כזה סתירה במציאות? ואם כן – מה זה אומר? בואו נחשוב רגע: האם ייתכן שבמציאות יש דברים שהם סותרים? למשל – שדבר אחד יהיה גם קיים וגם לא קיים באותו זמן ובאותו מקום? ניקח דוגמה פשוטה: מישהו אומר שיש לו כסף בכף היד, ובאותו רגע גם אין לו כסף שם. זה נשמע

האם אפשר לשנות רגשות רק באמצעות הרצון, ללא שום פעולה נוספת? ראשית, הנחת היסוד של השאלה היא שהרגשות הם תוצאה של סיבות. כלומר, אם אדם מרגיש את רגשותיו באופן אקראי, אז ברור שהרצון להיות שמח לא יכול ליצור את המצב של שמחה – שכן אם האדם יהיה שמח או לא, זהו תהליך אקראי לחלוטין. לכן,

         הרמוניה רעיונית: כיצד רעיונות לא בהכרח סותרים                יישוב סתירות באמצעות הבנה שהרעיונות אינם סותרים כאשר מופיעה סתירה בין שני דברים, ניתן ליישב אותה באחת משלוש דרכים: לדחות את אחד הצדדים – כלומר לקבוע שאחד מהם אינו נכון. לדחות את הצד השני – כלומר לקבוע שהשני הוא השגוי. להבין

האם אהבת האמת היא כמו אהבת דבר אחר? מבנה השאלה הוא: האם X דומה ל-Y? אם כן, יש לפרק את X לחלקיו, וכן את Y לחלקיו, ולבחון האם חלקיהם זהים או שונים. במקרה שלנו: האם אהבת האמת דומה לאהבת בננה? יש לפרק את המושג “אהבת האמת” ואת המושג “אהבת בננה”, ולבחון את הדמיון והשוני ביניהם.

אמת – האם אהבת האמת היא כמו כל אהבה אחרת? אדם אוהב כל מיני דברים במציאות – אוהב פיצה, אוהב טיולים, וכדומה. השאלה היא: האם לאהוב את האמת דומה לאהוב את שאר הדברים הללו, מבחינת היתכנות? כלומר, האם ההיגיון שבאהבת האמת זהה להיגיון שבאהבת כל דבר אחר, או שמא אהבת האמת שונה מהם באופן מהותי?

חיפוש האמת – האם הטלת ספק יכולה להרחיק מהאמת? אם אדם מחפש את האמת, ומה שחשוב לו זו רק האמת, האם החשש שהטלת ספק תרחיק אותו מהאמת הוא מוצדק? תלוי איזו אמת הוא מחפש: אם הוא מחפש את האמת האישית שלו או את האמת הכללית. אם הוא רוצה להיצמד לאמת שלו, למה שהוא חושב שהיא