יהדות

טעמי מצוות וחשבונות ההשגחה – מצידו ומצידנו בבואנו לדון בטעמי המצוות ובדרכי ההשגחה האלוהית, עלינו לחלק את הנושא לשלושה רבדים נפרדים, המובחנים זה מזה במקורם ובמידת השגתם על ידי האדם. א. הרובד הראשון: טעמים וחשבונות מצד ה’ (הרובד הנסתר) הרובד הראשון כולל את טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה כפי שהם מצד ה’ יתברך עצמו. אלו הם […]

אחדות, אשליה והשאלה שרודפת את אנשי הרוח: האם אנחנו רק חלום? כשמדברים על “אחדות”, רוב האנשים חושבים על חיבור והרמוניה. אבל בעומק ההגות, המושג הזה לוקח אותנו למחוזות מרתקים – ולפעמים גם מטלטלים. למעשה, יש שתי דרכים מרכזיות לתפוס אחדות מוחלטת, והן משנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו חווים את החיים: הגישה הראשונה: הכול הוא

טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה: בין דעת אדם לדעת עליון א. האם ניתן לדעת את טעמי המצוות? עיסוק נרחב קיים בהגות היהודית סביב שאלת טעמי המצוות: האם אנו מסוגלים לרדת לסוף דעתה של המצוה? האם יש למצוות טעם הגיוני שאנו יכולים לתפוס בשכלנו, והאם הטעמים הללו משקפים את האמת המוחלטת? במסורת היהודית ניתן למצוא כמה גישות

פרשת קרח: להתווכח ולצמוח: הסוד שהופך מחלוקת מחורבן לבניין מחלוקת היא דבר בונה או הורס? התשובה היא פשוטה: תלוי איך מנהלים אותה. זה בדיוק כמו אש – היא יכולה להיות רעה ולשרוף הכול, או טובה ולחמם אותנו. הכול עניין של ניהול. אם יודעים איך להתווכח, צומחים מזה; אם לא, המחלוקת יכולה להרוס כל חלקה טובה.

פרשת קרח: מחלוקת בונה ומחלוקת הורסת – הכיצד? מחלוקת היא בניין או הרס? התשובה היא: תלוי איך מתייחסים אליה, ותלוי איך מנהלים אותה. זה כמו אש – האם היא טובה או רעה? תלוי איך מנהלים אותה. אפשר להישרף ממנה ולסבול, או להתחמם וליהנות ממנה. אותו דבר בדיוק קורה עם המחלוקת. אם יודעים איך להתנהל איתה,

אחדות – מהי אחדות, האם היא טובה, ומהי המשמעות של “הכול אחד והכול טוב”? ישנם שני סוגים של אחדות: אחדות שכלית: אחדות שאין בה פרדוקסים, והגדרתה היא שבמציאות קיים רק דבר אחד בלבד, ואין שום דבר נוסף מלבדו. אחדות פרדוקסלית: אחדות שבה גם דברים מנוגדים וסותרים חוסים תחת אותה אחדות, כלומר, אחדות הניגודים. לדוגמה, לפי

פרשת שלח לך – פתיל תכלת כחיבור בין המצווה לבוראה בסיומה של פרשת שלח לך מביאה התורה את מצוות ציצית. במצווה זו ישנם שני סוגי פתילות: פתילות לבנות ופתיל תכלת. נשאלת השאלה: מהי מטרתו של פתיל התכלת? מדוע לא הסתפקה התורה בפתילות הלבנות בלבד? עניינה של מצוות ציצית, כפי שמעיד הכתוב, הוא זכירת המצוות ועשייתן,

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

בניין וסתירה בכלים – פתיחת אריזות וקופסאות בשבת א. מחלוקת התנאים, האמוראים והראשונים בדין בניין וסתירה בכלים יסוד הדין של פתיחת אריזות וקופסאות בשבת תלוי במחלוקת תנאים, אמוראים וראשונים: האם שייכים מושגי “בניין” ו”סתירה” בכלים (חפצים מיטלטלים), או שמא מלאכות אלו שייכות רק בקרקעות ובמחובר לקרקע. מצד אחד, במשנה במסכת ביצה (פרק א, משנה יא)

טעם וגזירה – האם בטל הטעם בטלה הגזרה? אחת השאלות המרתקות והיסודיות ביותר בעולם ההלכה והמשפט העברי היא: האם כאשר בטל הטעם שעמד בבסיסה של גזירה או תקנה חכמים, בטלה גם הגזרה עצמה באופן אוטומטי, או שמא הדין נותר על כנו למרות שהסיבה ליצירתו כבר אינה קיימת? מחלוקת הכתבים: הרמב”ם מול התוספות הרמב”ם, בספרו “משנה

האם המוסר שלנו אובייקטיבי, והאם אנחנו חייבים את אלוהים כדי להיות מוסריים? כשמדברים על מוסר, מדברים על טוב ורע. מי שפועל ומטיב עם הזולת הוא מוסרי, ומי שמרע לו אינו מוסרי. אך השאלה הגדולה היא האם המושגים האלה קיימים באמת במציאות באופן אובייקטיבי, או שהכל סובייקטיבי ותלוי סיטואציה? התשובה תלויה לחלוטין באיך שאנחנו מגדירים “אובייקטיבי”:

מוסר: מהו מוסר? האם יש מוסר אובייקטיבי, ומהו המקור שלו? המוסר מבוסס ביסודו על מושגי הטוב והרע. מי שחושב ועושה טוב נחשב לאדם מוסרי, ומי שעושה וחושב רע נחשב לאדם שאינו מוסרי. מידת מוסריותו של האדם נקבעת בהתאם למידת הטוב והרע שהוא עושה וחושב: ככל שמידת הטוב שהוא חושב ועושה גדולה יותר, כך הוא נחשב

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

מהי באמת אחדות, והאם היא בכלל דבר טוב? כשמדברים על הרעיון ש”הכל אחד”, הנטייה הטבעית היא לחשוב על חוויה חיובית והרמונית. אך כדי להבין לעומק את המושג הזה, חכם האמת מלמד  שיש להבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. האחדות השכלית היא מצב שבו השכל שלנו מסוגל לדון, לצייר ולדמיין.

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

השגחה וחוקי טבע ישנן שתי פרשיות בתורה שעל פניו אינן נראות קשורות זו לזו, אך חכמינו זיכרונם לברכה קושרים אותן בקשר הדוק. הפרשה האחת היא פרשת מלחמת עמלק, שבה נאמר: “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא). הפרשה השנייה היא פרשת נחש הנחושת, שניתן לעם בעקבות מגפת

מיהו אלוהים האמיתי? מהו פרדוקס מתן תורה, ומהו ההבדל בין אלוהים “מצידו” ל”מצידנו“? הדתות טוענות שלאלוהים יש רצונות, מצוות, ומושגים של טוב ורע. אבל איך זה ייתכן? איך שייכים אצל הבורא מושגים כאלו, וכיצד ייתכן שיש שכר ועונש? אחת התשובות המקובלות היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה שקיים “מצידנו”: מצידנו (מצד התפיסה שלנו):

מיהו אלוהים האמיתי? פרדוקס מתן תורה וההבדל בין “מצידו” ל”מצידנו” הדתות טוענות שיש לאלוהים מצוות, רצונות, ומושגים של טוב ורע. מכאן עולה השאלה: כיצד ייתכן שאצל אלוהים קיימים טוב ורע? איך שייכים אצלו מושגים אלו, וכיצד ייתכן שישנם שכר ועונש על עבירות ומצוות? אחת התשובות המקובלות בדת היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה

פרשת נשא – תאוות: איך להתמודד עם תאוות, ובפרט עם תאוות ניאוף? בפרשת נשא, כאשר התורה מתארת אישה הנואפת תחת בעלה, היא משתמשת במילה “תִּשְׂטֶה” (במדבר ה, יב). על כך אומרים חז”ל בגמרא: “אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר: ‘איש איש כי תשטה אשתו’ – תִּשְׂטֶה כתיב, אל תקרי

חידושי תורה – קללה או ברכה? מהם חידושי תורה? מהו הפרדוקס הטמון בהם? מהו המבחן האמיתי של חידוש תורה, וכיצד ניתן לחדש נכון? ומה בין חידושי חז”ל לחידושי הרפורמים? ישנם כמה סוגים של חידושי תורה: חידוש בידע: פירושו לדעת את מה שכתוב אך לא היה ידוע לך קודם לכן. במובן הזה, אדם שלא הכיר את

פרשת במדבר – תולדות הנפש: מי הוא אביו האמיתי של האדם? מיהו האדם? האם האדם הוא נפש או גוף? מהו עיקר האדם, הגוף או הנפש? בפרשת במדבר (פרק ג’, פסוק א’) נאמר: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, בְּיוֹם דִּבֶּר ה’ אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי.” על כך מובא בגמרא במסכת סנהדרין (דף י”ט, עמוד ב’): “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת

מאמר ליום ירושלים: האם זיהוי קדושת המקום הוא טבעי או על־טבעי? לכבוד יום ירושלים, נרצה לברר עניין של קדושת המקום. האם אפשר להבחין בין מקום קדוש למקום שאינו קדוש, ואם כן, כיצד אפשר להבחין בכך? ירושלים נחשבת קדושה, וארץ ישראל נחשבת קדושה. השאלה היא: האם זיהוי מקום קדוש הוא טבעי או על־טבעי? כלומר, אם נסתכל

פרשת בהר – תכלית השמיטה: זכירת היחס הנכון לארץ ישראל מצוות השמיטה המופיעה בפרשת בהר כוללת טעמים רבים. יש לה טעמים אגרונומיים, ויש לה גם טעמים חברתיים, כגון ערך השוויון החברתי ודאגה לחלש. אך אפשר להסביר טעם נוסף למצוות השמיטה על פי הפסוק הבא המופיע בפרשה: “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

אלוהים – מהי ההוכחה לקיומו? נקודת המוצא שלנו פשוטה: אני קיים, והעולם קיים. מתוך קיום זה עולה השאלה המתבקשת – מה מניע את העולם? האם המציאות פועלת מכוח עצמה, או שמא היא מונהגת על ידי כוח חיצוני לה? כשאנו מתבוננים בעולם, אנו מבחינים במאפיין יסודי אחד: השינוי. עובדה היא שדברים קיימים, ועובדה היא שהם משתנים

השגחה פרטית: הגדרות, משמעויות ובחינה לוגית המושג “השגחה פרטית” שגור מאוד בשפה, אך קיימות לו הגדרות ופרשנויות רבות. במאמר זה נסקור את המובנים העיקריים של המושג ונבחן את אחד מהם בראי ההיגיון. שלוש רמות של השגחה פרטית ניתן לחלק את מושג ההשגחה לשלוש גישות מרכזיות: השגחה טוטאלית על הפרטים: אלוהים משגיח על כל פרט ופרט

השגחה פרטית – מהי השגחה פרטית והאם ישנה? ישנו שימוש רווח במושג “השגחה פרטית”, אך צריך לדעת שיכולות להיות לו הגדרות ומשמעויות רבות. במאמר זה נציג את המובנים העיקריים של המושג, ולאחר מכן נבחן אחד מהם ונשאל האם הוא קיים או איננו. משמעות אחת של השגחה פרטית היא שעל כל דבר ודבר אלוהים משגיח. כלומר,

קבלה מול פילוסופיה: שתי דרכים להבנת המציאות – מבט לל”ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא – דבר שמקבלים. כלומר, ידע על המציאות שבא בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת כך: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״ (שמות ל״א, ג׳). רש״י שם מפרש: חכמה – ״מה שאדם שומע

פרשת אמור: שלוש נקודות מבט על אובדן ואבלות בתחילת פרשת אמור, התורה מציגה מערכת דינים מורכבת בנוגע לטומאת מת ואבלות, המחלקת את החברה לשלוש דרגות. הדין בפרשה כהן הדיוט: מותר לו להיטמא ולהתאבל רק על ששת קרוביו הראשונים: אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו ואחותו הבתולה. חז”ל למדו מהמילה “לשארו” כי עליו להתאבל גם על אשתו.

זו אחת השאלות המטלטלות ביותר — אך גם אחת המוטעות ביותר, כאשר אינה נבחנת עד היסוד. השאלה הזו נשענת על הנחה סמויה: שאלוהים מובן דרך הקטגוריות האנושיות שלנו. האדם מדמה את האל מתוך עצמו — ואז שופט אותו לפי אותם דימויים. אם יש לאדם רגשות — הוא מניח שגם לאלוהים יש רגשות. אם הוא חש

נס וטבע – האם יש הבדל בין מי שתופס את כל המציאות כטבע לבין מי שתופס את המציאות כנס? האם ניתן לדעת את העתיד? עסקנו במקום אחר בתפיסה הסבורה שכל המציאות הטבעית היא כולה נס, ואין כלל חוקי טבע. מנגד, קיימת שיטה הגורסת שהכול פועל אך ורק על פי חוקי הטבע, ואין שום נס בכלל.

הרמב”ן, בסוף פרשת בא, פורס את משנתו וכותב שכל העולם הוא נס ואין בו שום טבע. לדעתו, עיקר ושורש האמונה הוא להכיר שכל העולם וחוקיו מתנהלים בצורה ניסית לחלוטין על ידי הרצון החופשי של אלוהים; ברצונו החוקים ייקבעו וברצונו החוקים יתמידו כפי שהם. וכך לשונו של הרמב”ן (שמות י”ג, ט”ז): “ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם

מה תוקף חיוב תעניות בזמננו? מה תוקף חיוב תענית עשרה בטבת וי”ז בתמוז? האם הם ימי אבלות או תשובה? תענית עשרה בטבת נקבעה בעקבות המצור על ירושלים, כפי שמפורש בדברי הנביא: “בעצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים” (יחזקאל כד, ב), וכן מבואר בגמרא במסכת ראש השנה (יח ע״ב) ובמסכת תענית. וכן תענית י״ז

חנוכה ויום העצמאות – חג אחד או שניים? יש הטוענים כי חנוכה הוא חג התקומה הלאומית של עם ישראל בימי הבית השני. לכבוד התקומה הלאומית, השלטון העצמאי וחידוש השליטה על בית המקדש, נקבע חג החנוכה. בגלות נחגג החג לזכר אותה תקומה לאומית ולזכר העצמאות שהייתה לעם ישראל בארצו. אלא שכעת, כאשר עם ישראל שב לארצו

חנוכה – מה באמת קרה בנס פך השמן? נס פך השמן של חנוכה הוא סיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף כא). לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, כאשר חזרו לחנוך את בית המקדש, מסופר שמצאו רק כד אחד של שמן טהור, שבימים רגילים היה בו כדי לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס, ובמקום שידלוק יום

אמונה באלוהים ובמצוות – האם יש דבר כזה “אגנוסטיקן דתי”? “בעיניי, כל דיון על הוכחות לקיום האל מגיע לבעיית ההגדרה… ולכן היעדר הגדרה הופך את הדיון לבלתי ניתן להכרעה. עמדתי כיום היא אגנוסטית, אבל עדיין אני דתי… האם יש דרך ליישב עמדה כזו בתוך המסגרת ההלכתית והאמונית, או שלדעתך היא סותרת את הבסיס?” רב אחד

פרשת וישלח: אמונה באלוהים והשתחוויה לרשע יעקב אבינו בפרשת וישלח קורא לעשיו “אדוני”, שנאמר: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב… וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים” (בראשית ל”ג, ה’-ו’), והוא משתחווה לו מספר פעמים, כפי שנאמר: “וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים”. גם דואג לכך שכל משפחתו תשתחווה לעשיו, שנאמר: “וַתַּגֵּשֶׁן הַשִּׁפְחוֹת… וַתִּשְׁתַּחוּן” (בראשית ל”ג, ו’-ז’). נשאלת השאלה: האם אין גבול

מסורת – מהו היחס הנכון בין מסורת עדתית למסורת כללית? ומהו היחס הנכון לחג הסיגד? תורת אלוהים נמסרה למשה ועם ישראל בסיני, ומשה מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וכולי. כך תורת אלוהים נשמרה במסורת על ידי עם ישראל מדור לדור, עד שעם ישראל יצא לגלות. ועם ישראל יצא לכל הגלויות. התחלק לעדות בכל ארצות הגולה, וכל

פרשת ויצא: איזו ברכה גדולה יותר — ילדים או התכלית האמיתית שמאחוריהם? כולנו יודעים עד כמה חזקה כמיהת האימהות לילדים בתורה. אצל כל האימהות אנו רואים שהדבר החשוב ביותר עבורן הוא זכות ההולדה. רחל זועקת: “הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי“ (בראשית ל’, א). שרה אומרת: “הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה’ מִלֶּדֶת; בֹּא נָא אֶל־שִׁפְחָתִי — אוּלַי

אמיתות תורה שבעל-פה – האם אפשר להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבעל-פה? יש הטוענים להוכחת אמיתות תורה שבעל-פה באמצעות פסוקים רבים וציוויים שבתורה, שאינם מובנים לנו – כיצד ומה הכוונה בהם, וכיצד עלינו לקיימם. לטענתם, אם בקריאת הפסוקים שבתורה שבכתב איננו מבינים את פירושם המדויק ואת דרך קיומם, הרי זו הוכחה שניתנה גם תורה

למה אנחנו בובות בתיאטרון של אלוהים? אדם הוא בובה של אלוהים. אלוהים מתכנת אותו אם לחשוב או לא לחשוב, מה לחשוב וכמה לחשוב, אם לרצות או לא לרצות, ומה לרצות וכמה לרצות. מתי להיוולד, מתי למות, איפה להיוולד, באיזו ארץ, לאיזו משפחה, לאיזו אמונה ולאיזו תרבות, ובאיזו תקופה. אם ראובן היה נולד בתקופת האבן, היו

למה אנשים חושבים שהחיים רעים? בפרשת שלח לך מסופר שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ונשאלת השאלה: אם הארץ היא טובה, איך המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה? הארץ מצד עצמה היא טובה, ואין בה שום חיסרון, אך אדם מוציא דיבת הארץ רעה מצד התפיסה שלו את הארץ. כלומר, יכול להיות הבדל בין מה שאדם חושב שזו

ביטחון והשתדלות –  כיצד יש לנהל את איזון בין ביטחון להשתדלות? יש הרבה בלבול בנושא של ביטחון והשתדלות. הרבה אנשים מסתבכים עם שני מושגים אלה. אז איך נכון להתייחס לצמד המושגים ביטחון והשתדלות? ראשית כל, יש להבין שאלה שני מושגים שיכולים להיות מנוגדים זה לזה. כלומר, ביטחון הוא מצב של חוסר עשייה, ותלות מוחלטת בחסדי

האם יש סיבה לקיום העולם? כל דבר יש לו סיבה, וכאשר חוקרים את השאלה מהי הסיבה של כל הסיבות, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שלכל סיבה יש סיבה אחרת הקודמת לה, עד אין-סוף. המשמעות של אפשרות זו היא שבעצם אין סיבה לעולם, משום שאין סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה כעל הסיבה הראשונית –

האם ההבחנה בין דברים מחייבת את חוויית הבחירה? האם ייתכן שאדם ידע להבחין בין דברים – ולא תחול בו כלל חוויית בחירה? ראשית, עלינו להגדיר: מהי “חוויית בחירה”? הגדרה פשוטה: חוויית בחירה היא התחושה שאדם מרגיש שהוא בוחר או אינו בוחר. השאלה היא – האם הכוונה שלא תהיה חוויית בחירה במאה אחוז או רק באופן

למה השלטון באיראן כל כך שונא את ישראל? האם הדתות מובילות למלחמה או לשלום? יש הרבה תשובות לשאלה הזאת, ואני רוצה להציע אחת: הדת. הדת – כל דת – לעיתים מכבה את התבונה האנושית ומכניסה את האדם לעיוורון מוחלט. לא משנה איזו דת – יהדות, נצרות או אסלאם – כל דת עלולה להפוך לעיוורון מוחלט,

מה עושים כשבעל חושד שאשתו בוגדת בו? מהו הפתרון שכתוב בתורה, ומה עדיף יותר? דרך ההתמודדות עם חשד לבגידה שמציעה לנו התורה מתוארת בפרשת נשא בספר במדבר, בפרשה הנקראת סוטה. פרשת סוטה עוסקת בדין של התורה לגבי אשה החשודה בבגידה על ידי בעלה. הדרך שכתובה בתורה היא, שלוקחים את האישה לבית המקדש ומשקים אותה במי