אמת

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה […]

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

קבלה מול פילוסופיה: שתי דרכים להבנת המציאות – מבט לל”ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא – דבר שמקבלים. כלומר, ידע על המציאות שבא בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת כך: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״ (שמות ל״א, ג׳). רש״י שם מפרש: חכמה – ״מה שאדם שומע

קבלה ופילוסופיה – מה בין קבלה לפילוסופיה? ל״ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא, דבר שמקבלים. ידע על המציאות שמגיע בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, תבונה ודעת: ״חכמה – מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד. דעת – רוח הקודש״. רש״י, שמות ל״א, ג׳. לפי תפיסת

טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו. השאלה היא האם זה באמת נכון. כלומר, האם נכון שהחלטות

אדם עשוי להרגיש משועבד כאשר אומרים לו מה לעשות. לעיתים הוא מגיב לכך דווקא בסירוב, מתוך רצון לברוח מתחושת השעבוד. אך לא פעם, גם כאשר הוא מסרב, מתוך רצונו שלא לעשות את מה שנאמר לו, הוא עדיין ממשיך להרגיש משועבד. כלומר, בשני המצבים הוא חווה שעבוד: כאשר הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא מרגיש

אדם רוצה להיות חופשי ולכן הוא לא עושה מה שאומרים לו. אבל אז הוא מגלה שגם הרצון שלו לא לציית משעבד אותו. כלומר, או שהוא משועבד לאחרים, או שהוא משועבד לעצמו. אבל אולי הבעיה עמוקה יותר: לא מי שולט בו, אלא עצם זה שיש בו רצון שמפעיל אותו. כי גם כאשר הוא עושה את רצונו,

השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון. ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון? אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה? מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון? ואולי כלל אין חובה כזו? לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב. אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב

רגע לפני ששואלים למה אנשים לא חושבים בהיגיון, צריך לשאול שאלה פשוטה יותר: מי אמר שהם צריכים לחשוב בהיגיון? ואולי בכלל מדויק יותר לשאול: לא למה הם לא חושבים בהיגיון, אלא למה הם לא חושבים כמו שנראה לי הגיוני. אבל גם כאן עולה שאלה: מי אמר שהם צריכים לחשוב כמוני? האמת הפשוטה היא שגם אני

יש מצבים שאדם אינו רוצה בהם, אך כאשר הוא מבין שהם מחויבים — הוא לומד להכיל אותם, לקבל אותם, ולהפחית את ההתנגדות אליהם. כך למשל, אדם שחלה במחלה שאינו רוצה בה, אך ככל שהוא מבין שהיא הכרחית או בלתי ניתנת לשינוי, הוא מתחיל להכיל אותה ולהתנגד לה פחות. כך גם כאשר אדם מפסיד כסף: בתחילה

כשקורה משהו שלא רצינו, מחלה, הפסד, מצב נתון עם הזמן, אם מבינים שזה מחויב, מתחילים לקבל ולהתנגד פחות. אבל מה עם הרצון עצמו? נניח: אתה רוצה משהו ואין אותו. יש כאן שני סוגי סבל: גם מהחוסר עצמו, וגם מהרצון שלא יהיה לך את הרצון הזה. כלומר לא רק המציאות מכאיבה, אלא גם הרצון. אז מה

אם תמיד חייב להיות סבל — כיצד ייתכן מצב הפוך? ואם זה אינו מתיישב עם דברים אחרים — האם זו בכלל בעיה? ייתכן שהשאלה עצמה שגויה. במקום לשאול “איך זה מסתדר עם משהו אחר”, נכון יותר לשאול: מי אמר שזה נכון? ולפני כן — מה זה בכלל אומר? לא כל טענה חייבת להתיישב עם טענות

זו אחת השאלות המטלטלות ביותר — אך גם אחת המוטעות ביותר, כאשר אינה נבחנת עד היסוד. השאלה הזו נשענת על הנחה סמויה: שאלוהים מובן דרך הקטגוריות האנושיות שלנו. האדם מדמה את האל מתוך עצמו — ואז שופט אותו לפי אותם דימויים. אם יש לאדם רגשות — הוא מניח שגם לאלוהים יש רגשות. אם הוא חש

יש דברים שהידיעה שלהם וההשגה שלהם הן אחת. כלומר, עצם הידיעה היא כבר ההשגה. אם כן, לא ניתן לדעת אותם מבחוץ, ולא ניתן לצייר אותם מבלי להיות כבר בתוכם. אם ניישם זאת על ימות המשיח, מתקבלת סתירה חריפה: מצד אחד – כדי לצפות, צריך לצייר. מצד שני – אם הציור אמיתי, הרי שכבר השגת; ואם

לכל אחד יש ציור של ימות המשיח, כיד הדמיון הטובה עליו או כיד השכל הטוב עליו. אך לא נדע באמת איך יהיו עד שיהיו. הרבה אנשים מדמים את ימות המשיח כשינוי המצב הנוכחי ושיפור מצבם למשהו אחר, שנראה להם שיהיה טוב יותר. אך אילו היו מתבוננים מעט, היו מבינים מיד שאין באותם ציורים וציפיות שלמות

וודאות מוחלטת – מה בטוח נכון? האם חווית הקיום היא ודאית? חווית הקיום אינה ודאית, כי ייתכן שזו אשליה. כמו שבחלום אדם יכול לחשוב שהוא קיים, אף על פי שהוא לא קיים באמת. כלומר, העובדה שאדם חווה שהוא קיים, לא בהכרח אומרת שהוא אכן קיים. אבל, יש לזכור: הדמות בחלום, שחשבה שהיא קיימת – למעשה

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 2: איך לעשות את ההבחנה אם הטלת ספק היא באמינותו של מקור המידע או בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע? אם הטלת הספק היא כללית, אז השאלה היא כללית ולא ספציפית. לכן, אם אכן השאלה הייתה על אמינות החושים עצמם, השאלה הייתה כללית – האם

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 1: מה הם שני סוגים של הטלת ספק? הטלת ספק באמינותו של מקור המידע (האם הוא צודק/אמין). הטלת ספק בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע הספציפי הזה. מה הם שני סוגים של שאלות? שאלה לגבי התוכן שהתקבל: “מה הוא אמר/הראה?”. שאלה לגבי תקפות התוכן: “האם

חקר וגילוי האמת או בעצם חקר וגילוי השקר? האם חקר האמת הוא באמת חקר האמת – או שאולי מדובר למעשה בחקר השקר? כלומר, האם תהליך של הטלת ספק וחיפוש האמת אינו אלא תהליך של חיפוש השקר וזיהויו? ניקח לדוגמה מצב שבו מתעוררת בעיה ואנו מנסים לפתור אותה באמצעות חקירה ובירור האמת. האם אפשר לראות את

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

על מה ראוי לשמוח? האם ראוי לשמוח על חתונה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו, עלינו לברר תחילה מה פירוש המילה ראוי. ואם נאמר שראוי פירושו “כדאי” – עדיין החלפנו מושג במושג, אך לא פירשנו באמת מהי המשמעות של “ראוי”. לעיתים, כשמנסים להבין שאלה לעומק, משנים את הניסוח ושואלים אותה מחדש במילים אחרות. אך יש לדעת:

מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית? מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות? יש הרבה תאוריות לגבי המניע

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

אמת אמיתית ואמת מדומה – מעשה “יין הונגרי“ באחד מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מסופר על עגלון שהוביל יין הונגרי מקורי. העגלון ביקש לטעום מבעל היין את אותו יין, ובעל היין נתן לו לטעום. כאשר הגיע העגלון לפונדק והגישו להם יין, כולם שתו ושיבחו את היין, ואמרו שהוא יין הונגרי. אך העגלון, שכבר טעם את

סוגי שאלות – מה היתרונות והחסרונות בשאלה “למה”? לעיתים שואלים: למה דבר מסוים הוא נכון? השאלה הזו יכולה לעזור להבין הרבה דברים, אך לעיתים יש בה גם חיסרון בבירור האמת. מדוע? משום שהיא מניחה מראש שהדבר אכן נכון, ורק נותר לברר למה הוא נכון – בעוד שבפועל ייתכן שהדבר כלל לא נכון, ואז ממילא אין

הטלת ספק מלא וחלקי – כמה היא טובה ויעילה? כאשר אנו עוסקים בהטלת ספק, ישנם שני סוגים: הטלת ספק מלא והטלת ספק חלקי. השאלה היא – האם, וכמה, מועילה הטלת ספק חלקי? בשביל להשיב על כך, ראשית עלינו להגדיר מהי הטלת ספק מלא, ומהי הטלת ספק חלקי. העניין יתבהר בהתאם להגדרות. הטלת ספק מלא היא

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

אמת יחסית ואמת מוחלטת – האם יש אחת בלי השנייה? האם ייתכן קיומה של אמת יחסית מבלי שתהיה אמת מוחלטת? או, בניסוח אחר: האם המושג “אמת יחסית” תלוי מראש בהנחת קיומה של אמת מוחלטת? נראה כי כל דיון באפשרות של אמת יחסית מחייב בירור מוקדם: מהי בכלל “אמת יחסית”? מה משמעותה? כיצד היא מובחנת מאמת

טוב יחסי וטוב המוחלט האם ייתכן טוב יחסי ללא הנחת קיומו של טוב מוחלט? שאלה זו, על פניה פשוטה, טומנת בחובה הבחנה עמוקה בין שני מובנים שונים של המונח “טוב יחסי”. כל ניסיון להשיב עליה מחייב תחילה בירור מדויק של מושגי היסוד שבהם אנו עושים שימוש – מהו טוב יחסי, ומהו טוב מוחלט. טוב יחסי

שקר ואמת: מה באמת מלמד אותנו תהליך החקירה? האם תהליך של שינוי מחשבות על ידי חקירה של מהי האמת זהה לתהליך של שינוי מחשבות באמצעות בירור מהו השקר? כאשר אדם עובר תהליך שבו הוא מטיל ספק בדעותיו הקודמות, חוקר ובודק את אמיתותן, אנו נוטים לראות בתהליך זה מאמץ כן להגיע אל האמת. אך האם תהליך

האם, איך, ועד כמה אפשר לסמוך על מקורות המידע – הפנימיים והחיצוניים?   בכל מקרה, כל המידע תלוי באדם עצמו – האם ועד כמה הוא חושב שניתן לסמוך על מקור מידע כלשהו, בין אם מדובר במקורות מידע פנימיים ובין אם מדובר במקורות מידע חיצוניים. מקורות מידע פנימיים כוללים את המוח, הלב, הרגש והאינטואיציה. ומקורות מידע

האם יש דבר כזה סתירה במציאות? ואם כן – מה זה אומר? בואו נחשוב רגע: האם ייתכן שבמציאות יש דברים שהם סותרים? למשל – שדבר אחד יהיה גם קיים וגם לא קיים באותו זמן ובאותו מקום? ניקח דוגמה פשוטה: מישהו אומר שיש לו כסף בכף היד, ובאותו רגע גם אין לו כסף שם. זה נשמע

עדות – האם יש עדות שחייבת להיות אמת? אמת, שקר והפרדוקס שביניהם                                     טיעון: אם אנשים מספרים על אירוע בלתי אפשרי בעליל, סימן שהוא אכן קרה באמת. האם טיעון זה נכון? במאמר זה ננסה להסביר מדוע טיעון זה נכון, ומדוע הוא אינו נכון. הסבר התומך בנכונות הטיעון: אנשים לא ישקרו על אירועים בלתי אפשריים בעליל, כי

האם ייתכנו סתירות במציאות? גבולות הידיעה והכרת ההפכים ההנחה הבסיסית היא שהסתירה אינה אפשרית במציאות – לא קיימת סתירה מוחלטת בשום מציאות. זו הנחת יסוד מהבסיסיות ביותר של התפיסה השכלית. מה שמאפשר למוח לתפוס מציאות כלשהי הוא היכולת להבחין בין שני דברים, והמשמעות של “שניים” היא שדבר אחד אינו השני. כדי לדעת דבר מה, יש

         הרמוניה רעיונית: כיצד רעיונות לא בהכרח סותרים                יישוב סתירות באמצעות הבנה שהרעיונות אינם סותרים כאשר מופיעה סתירה בין שני דברים, ניתן ליישב אותה באחת משלוש דרכים: לדחות את אחד הצדדים – כלומר לקבוע שאחד מהם אינו נכון. לדחות את הצד השני – כלומר לקבוע שהשני הוא השגוי. להבין

האם אהבת האמת היא כמו אהבת דבר אחר? מבנה השאלה הוא: האם X דומה ל-Y? אם כן, יש לפרק את X לחלקיו, וכן את Y לחלקיו, ולבחון האם חלקיהם זהים או שונים. במקרה שלנו: האם אהבת האמת דומה לאהבת בננה? יש לפרק את המושג “אהבת האמת” ואת המושג “אהבת בננה”, ולבחון את הדמיון והשוני ביניהם.

דמוקרטיה או דיקטטורה – מה עדיף? המסקנה הסופית היא שלכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות. היתרון שבדמוקרטיה הוא שלא נותנים את הסמכות לאדם אחד בלבד, שהרי מי יודע מהם האינטרסים שלו? ייתכן שאכפת לו רק מעצמו, והוא יפעל בניגוד לאינטרס הציבורי. מן הצד השני, אם נלך לפי השיטה הדמוקרטית – שלטון העם או שלטון הרוב

אמת – האם אהבת האמת היא כמו כל אהבה אחרת? אדם אוהב כל מיני דברים במציאות – אוהב פיצה, אוהב טיולים, וכדומה. השאלה היא: האם לאהוב את האמת דומה לאהוב את שאר הדברים הללו, מבחינת היתכנות? כלומר, האם ההיגיון שבאהבת האמת זהה להיגיון שבאהבת כל דבר אחר, או שמא אהבת האמת שונה מהם באופן מהותי?

חיפוש האמת – האם הטלת ספק יכולה להרחיק מהאמת? אם אדם מחפש את האמת, ומה שחשוב לו זו רק האמת, האם החשש שהטלת ספק תרחיק אותו מהאמת הוא מוצדק? תלוי איזו אמת הוא מחפש: אם הוא מחפש את האמת האישית שלו או את האמת הכללית. אם הוא רוצה להיצמד לאמת שלו, למה שהוא חושב שהיא

שאלות ותשובות ופרשנויות על ספרים בדיוניים – כלי להבנה או מכשול לאמת? יש אנשים הקוראים ספרים בדיוניים, שואלים שאלות רבות עליהם, ומציעים תשובות והסברים מגוונים לאותן שאלות, תוך בניית מערכות שלמות של פרשנויות. השאלה היא האם תהליך זה מחכים את האדם ומקרב אותו לאמת, או שמא מדובר ב”טחינת מים” שאינה מקדמת אותו להכרת האמת? לצורך

שכל ואמונה: האם קיים דבר שמעבר ללוגיקה? למושג “אמונה” שני מובנים עיקריים. המובן הראשון מתייחס למצב שבו אדם מקבל משהו כעובדה נכונה מבלי לבדוק או להבין את ההיגיון שמאחוריה. כלומר, אדם יודע משהו, אך לא תמיד מסוגל להסביר את הבסיס הרציונלי של הידע או האמונה שלו. במובן זה, האמונה היא סוג של “שכל” שמבוסס על

מתי נכון לסמוך על מישהו בלי לבדוק את מה שהוא אומר? מתי כדאי להסתכל על הקנקן ולא על מה שיש בו? ומתי אפשר לקבל את דברי אדם מבלי לבדוק אותם? אפשר לסמוך על מישהו בלי שנבדוק את מה שהוא אומר, יש מקרים שבהם אנחנו עשויים להסתמך על הקנקן (האמירה עצמה) ולא על תוכן הדברים. זה

  הגדרת ישויות, חלוקתן והשפעת הזמן והמקום על זהותן – האם יכול להיות שאני מפעיל את עצמי?   כדי להשיב על שאלה זו, ראשית יש להבין מהו “אני”. האם ה”אני” מורכב או שאינו מורכב? אם ה”אני” אינו מורכב, קשה לראות כיצד הוא יכול לשנות את עצמו. האם ישות שאינה מורכבת יכולה להיות בעלת רצון? יתרה

האם אחדות מחויבת היא אחדות שווה או לא שווה? איך להגיע לאחדות מחויבת? לפעמים אדם זוכה להארה רוחנית שמאפשרת לו להסתכל על החיים מבחוץ, אך תודעת האחדות היא רק אפשרית, ולא תמיד מחויבת. לפיכך, היא עשויה להופיע רק ברגעים מסוימים. בחלק מהזמן, אור האמת עשוי להימלט ממנו, והוא עשוי לא לדעת כלל שהוא חווה אותו.

מהי ההגדרה של חכם וטיפש? מה הקשר בין שכל ואמת? מי נחשב לחכם ומי לטיפש? אחת ההגדרות האפשריות לחכם היא אדם שיודע את כל הדברים שניתן לדעת. אך הגדרה זו אינה מדויקת, משום שלא כל ידיעה היא בהכרח אמיתית. קיימות דעות, השקפות ואמונות שאינן נכונות, ולכן חכם אינו מי שיודע את כל הדברים, אלא מי