לוגיקה

השכל – למה השכל הוא מלך נוכל שקרן ואכזר? השכל מעניק לאדם הבנה ותחכום; האדם אינו זז ללא השכל, וכל צעד ושעל שהוא עושה מבוצע באמצעות השכל. השכל גם שואל שאלות ללא הרף, מטיל ספק ומברר את האמת. לכן האדם סוגד לשכל; הוא אומר לעצמו: הרי השכל הוא המברר מספר אחת של החוכמה והאמת, כיצד […]

האם יש הבדל בין פרדוקס של “יש ואין” לפרדוקסים אחרים? האם יש הבדל בין פרדוקס של “יש ואין” לבין סתם פרדוקסים אחרים? האם אפשר לומר ש”יש ואין” הוא פרדוקס מוחלט, בעוד שיתר הפרדוקסים אינם מוחלטים? או שמא פרדוקס הוא פרדוקס, ואין כל הבדל בין הפרדוקסים השונים? תשובה: ראשית, יש להגדיר מהו פרדוקס, ומתוך כך לשאול:

מוות וחיים – מה קורה אחרי המוות? ניתוח השאלה “מה קורה לאחר המוות?” אם נשאל: מה יקרה כאשר נגיע לעיר אחרת? נשיב: אינני יודע במדויק. מה יקרה כשתיכנס לרכב, האם אתה יודע? נשיב: אכנס ואשב. אך האם אנו יודעים בדיוק כיצד נשב ועד כמה יהיה לנו נוח? לא. האם אנו יודעים בדיוק מה יתרחש בכביש

שאלות ותשובות – איך להבחין בין שאלות מהחלל הפנוי לשאלות רגילות? ישנן שאלות ובעיות שאין אנו יודעים את פתרונן ואת התשובות עליהן מחמת חוסר ידע, אך ישנן שאלות ובעיות שאין להן תשובות בהיגיון, ואי אפשר למצוא להן תשובה עקב מניעה הגיונית ושכלית. הטיפוס הראשון נובע מחוסר ידע, והשני – ממגבלה לוגית. השאלה היא: כאשר ניצבת

התבוננות על המחשבה: האם אני חייב לחשוב את מה שאני חושב, ואיך התבוננות זו משפיעה על המחשבה? כאשר אני רואה אנשים אחרים חושבים אחרת ממני, ואני חושב אחרת מהם, אני שואל את עצמי: האם אני חייב לחשוב כפי שאני חושב ולא כפי שאחרים חושבים?   התשובה לכך דורשת להגדיר מהו “מה אני חושב”, ולהגדיר מהו

ניתוח סוגיות: איך ללמוד גמרא בצורה מעמיקה? כאשר לומדים סוגיה בגמרא, לא די לקרוא את המסקנה. אפשר להפוך את הלימוד לתהליך של חקירה, השוואה ובחינה, ובכך לפתח חשיבה עמוקה יותר ולהבין טוב יותר את דרכי החשיבה של חז”ל. השיטה מתאימה בעיקר לסוגיות המבוססות על היגיון וסברה (כגון דיני ממונות), ופחות לסוגיות המבוססות על גזירת הכתוב

משמעות, שלילה ופרדוקס: האם מציאות של דבר אחד בלבד היא אפשרית? מבוא: שאלת היחידות והפרדוקסליות האם לרעיון שקיים רק משהו אחד במציאות יש משמעות לוגית, או שמא מדובר ברעיון פרדוקסלי מטבעו? ניסוח אחר: אם רק הצבע הלבן קיים במציאות, או לחלופין רק הצבע השחור, האם עצם קיומם הבלעדי מבטל את היכולת שלהם להיות קיימים כמושגים

סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד? שאלת היסוד האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה? ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי

הסבר אחד או הרבה הסברים – תערו של אוקם: פשטות ונכונות אם יש לנו עשרה אירועים עם הסבר אחד או הסבר נפרד לכל אירוע ואירוע, יש רעיון שאומר עדיף ההסבר האחד על פני עשרה ההסברים, כי יש עיקרון שאומר עדיף הסבר אחד על פני עשרה הסברים. יש להבהיר את העניין: את ההסבר הפשוט או את

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

“הכול אחד והכול טוב” – האמנם? כולנו שומעים לפעמים את המשפט הרוחני הזה, אבל האם עצרנו פעם לחשוב מה זה באמת אומר? מהי בכלל “אחדות”, והאם היא באמת תמיד “טובה”? אם נפרק את זה פילוסופית, יש שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות שמבלבלים ביניהם. בואו נעשה סדר: האחדות השכלית (ההגיונית) כאן אין פרדוקסים. ההגדרה פשוטה:

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

מוסר: מהו מוסר? האם יש מוסר אובייקטיבי, ומהו המקור שלו? המוסר מבוסס ביסודו על מושגי הטוב והרע. מי שחושב ועושה טוב נחשב לאדם מוסרי, ומי שעושה וחושב רע נחשב לאדם שאינו מוסרי. מידת מוסריותו של האדם נקבעת בהתאם למידת הטוב והרע שהוא עושה וחושב: ככל שמידת הטוב שהוא חושב ועושה גדולה יותר, כך הוא נחשב

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

השגחה וחוקי טבע ישנן שתי פרשיות בתורה שעל פניו אינן נראות קשורות זו לזו, אך חכמינו זיכרונם לברכה קושרים אותן בקשר הדוק. הפרשה האחת היא פרשת מלחמת עמלק, שבה נאמר: “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא). הפרשה השנייה היא פרשת נחש הנחושת, שניתן לעם בעקבות מגפת

מיהו אלוהים האמיתי? מהו פרדוקס מתן תורה, ומהו ההבדל בין אלוהים “מצידו” ל”מצידנו“? הדתות טוענות שלאלוהים יש רצונות, מצוות, ומושגים של טוב ורע. אבל איך זה ייתכן? איך שייכים אצל הבורא מושגים כאלו, וכיצד ייתכן שיש שכר ועונש? אחת התשובות המקובלות היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה שקיים “מצידנו”: מצידנו (מצד התפיסה שלנו):

מיהו אלוהים האמיתי? פרדוקס מתן תורה וההבדל בין “מצידו” ל”מצידנו” הדתות טוענות שיש לאלוהים מצוות, רצונות, ומושגים של טוב ורע. מכאן עולה השאלה: כיצד ייתכן שאצל אלוהים קיימים טוב ורע? איך שייכים אצלו מושגים אלו, וכיצד ייתכן שישנם שכר ועונש על עבירות ומצוות? אחת התשובות המקובלות בדת היא ההבחנה בין מה שקיים “מצידו” לבין מה

האם לאלוהים יש גוף או דמות הגוף? המושג “אלוהים” הוא המושג הבסיסי והיסודי ביותר, אך מצד שני, הוא גם המושג הנעלם והנסתר מכול. כפי שכותב בעל ספר “מסילת ישרים” (רמח”ל, בפתיחה) על עניין יראת השמים: הכול יסכימו שזהו המושג החשוב ביותר בדת, אך בפועל, הוא הפחות מוכר, הידוע והמושקע יחסית להלכות, למצוות וליתר ענייני הדת.

פרדוקסים — “אני חושב, משמע אין סתירה”: על בסיס הידיעה האנושית הנחת היסוד הבסיסית של המחשבה האנושית היא שלא יכול להיות פרדוקס במציאות. בכל מחשבה ומחשבה שאדם חושב, הוא מניח מראש שאין פרדוקס, שכן מה שמאפשר לנו לדעת משהו הוא המחשבה שלא תיתכן סתירה. כי אם הידיעה לא שוללת את היפוכה, לא ניתן לדעת האם

ניתוח שאלות פרדוקסליות – מה קורה לנו בראש כשנוצרת סתירה? כאשר ישנן שאלות של סתירה ושאלות פרדוקסליות, יש להבין את המצב שאליו נקלע האדם בעקבות השאלה: מהו המצב הפרדוקסלי, ומהו השלב שבו שרוי האדם לאחר שמצא פרדוקס? לדוגמה, אדם יודע את הידיעות הבאות ונקלע למצב פרדוקסלי: ידיעה ראשונה: A נכון. ידיעה שנייה: B נכון. ידיעה

ניתוח שאלות פרדוקסליות – מהי החוליה החלשה? שאלה פרדוקסלית מורכבת משלוש ידיעות: שתי ידיעות שנראות לנו נכונות, וידיעה שלישית לפיה הן סותרות זו את זו. אם נתאר זאת כנוסחה כללית, מבנה של שאלה פרדוקסלית הוא: A נכון. B נכון. A ו-B סותרים. כאן נשאלת השאלה: מה ודאי לנו יותר? מבין שלוש הידיעות הללו, האם הידיעה

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

השגחה פרטית – מהי השגחה פרטית והאם ישנה? ישנו שימוש רווח במושג “השגחה פרטית”, אך צריך לדעת שיכולות להיות לו הגדרות ומשמעויות רבות. במאמר זה נציג את המובנים העיקריים של המושג, ולאחר מכן נבחן אחד מהם ונשאל האם הוא קיים או איננו. משמעות אחת של השגחה פרטית היא שעל כל דבר ודבר אלוהים משגיח. כלומר,

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

מה בין יום העצמאות להשכלה, לקִדמה ולנאורות? היהודים שהיו מובילים בקִדמה, בנאורות ובהשכלה היו החלוצים שבחלוצים לתקומת המדינה. נכון, יסודות הדת היהודית היו קיימים, ולא רק היו קיימים אלא גם היוו השראה לחלוצים בעלי ההשכלה והקִדמה, כגון הבחירה בארץ ישראל ולא באוגנדה. אך הדת היהודית ונושאיה, בעיקר בשל חולשתם הרוחנית והחברתית, לא היו מן החלוצים

השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון. ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון? אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה? מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון? ואולי כלל אין חובה כזו? לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב. אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב

רגע לפני ששואלים למה אנשים לא חושבים בהיגיון, צריך לשאול שאלה פשוטה יותר: מי אמר שהם צריכים לחשוב בהיגיון? ואולי בכלל מדויק יותר לשאול: לא למה הם לא חושבים בהיגיון, אלא למה הם לא חושבים כמו שנראה לי הגיוני. אבל גם כאן עולה שאלה: מי אמר שהם צריכים לחשוב כמוני? האמת הפשוטה היא שגם אני

מצד אחד נאמר שלא ללמוד “קרעים קרעים”, אלא ברצף; ומצד שני נאמר: “אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה”. משמע, שגם אם הלימוד יהיה מקוטע – עדיף ללמוד מעט מאשר לא ללמוד כלל. אם האלטרנטיבה ללימוד “קרעים קרעים” היא לא ללמוד כלל – ייתכן שעדיף ללמוד כך. אך אם האלטרנטיבה היא ללמוד ברצף או ללמוד

יש דברים שהידיעה שלהם וההשגה שלהם הן אחת. כלומר, עצם הידיעה היא כבר ההשגה. אם כן, לא ניתן לדעת אותם מבחוץ, ולא ניתן לצייר אותם מבלי להיות כבר בתוכם. אם ניישם זאת על ימות המשיח, מתקבלת סתירה חריפה: מצד אחד – כדי לצפות, צריך לצייר. מצד שני – אם הציור אמיתי, הרי שכבר השגת; ואם

קיימים שני מצבים מרכזיים.המצב הראשון הוא להיות עם שכל – לדעת, להבין ולהיות חכם באמצעות החשיבה. לשכל יש דרגות ורמות שונות.המצב השני הוא העדר שכל – חוסר יכולת להבין ולדעת את הדברים המתרחשים בחיים. השאלה היא: מה קשה יותר לאדם – להיות חסר שכל, או להיות בעל שכל? התשובה היא: תלוי.אם מדובר בהפחתה מסוימת של

הבנה והסברה – איך להסביר נכון? איך להסביר כאשר יש קושי להסביר לעצמנו או לאחרים? מה עושים כאשר יש אי הבנה? כאשר איננו מבינים את עצמנו, מה צריך לעשות? לפעמים, כאשר קיימת אי הבנה בשיח עצמי או בשיח עם אחרים, חוזרים שוב ושוב על הטענות ולא מתקדמים. מה שצריך לעשות במצבים כאלה כדי להתקדם ולהגיע

וודאות בקיום העצמי – האם היא קיימת? יש הסבורים כי הדבר היחיד שוודאי במציאות הוא הקיום העצמי. מנגד, יש הטוענים כי דעה זו שגויה, שכן כדי להכיר בקיום העצמי, חייבת להתקיים הכרה בישות שאינה “אני” (ה”אחר”) ובישות “מקיפה” המכילה את האני ואת השונה ממנו. לפי גישה זו, אדם אינו יכול לדעת שהוא קיים מבלי לדעת

וודאות מוחלטת – מה בטוח נכון? האם חווית הקיום היא ודאית? חווית הקיום אינה ודאית, כי ייתכן שזו אשליה. כמו שבחלום אדם יכול לחשוב שהוא קיים, אף על פי שהוא לא קיים באמת. כלומר, העובדה שאדם חווה שהוא קיים, לא בהכרח אומרת שהוא אכן קיים. אבל, יש לזכור: הדמות בחלום, שחשבה שהיא קיימת – למעשה

חנוכה – מה באמת קרה בנס פך השמן? נס פך השמן של חנוכה הוא סיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף כא). לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, כאשר חזרו לחנוך את בית המקדש, מסופר שמצאו רק כד אחד של שמן טהור, שבימים רגילים היה בו כדי לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס, ובמקום שידלוק יום

הבנה והסברה – איך להסביר נכון? איך להסביר כאשר יש קושי להסביר לעצמנו או לאחרים? מה עושים כאשר יש אי הבנה? כאשר איננו מבינים את עצמנו, מה צריך לעשות? לפעמים, כאשר קיימת אי הבנה בשיח עצמי או בשיח עם אחרים, חוזרים שוב ושוב על הטענות ולא מתקדמים. מה שצריך לעשות במצבים כאלה כדי להתקדם ולהגיע

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 2: איך לעשות את ההבחנה אם הטלת ספק היא באמינותו של מקור המידע או בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע? אם הטלת הספק היא כללית, אז השאלה היא כללית ולא ספציפית. לכן, אם אכן השאלה הייתה על אמינות החושים עצמם, השאלה הייתה כללית – האם

שאלות וספקות – סוגים של שאלות וספקות, חלק 1: מה הם שני סוגים של הטלת ספק? הטלת ספק באמינותו של מקור המידע (האם הוא צודק/אמין). הטלת ספק בשאלה האם מקור המידע אכן אמר/העביר את המידע הספציפי הזה. מה הם שני סוגים של שאלות? שאלה לגבי התוכן שהתקבל: “מה הוא אמר/הראה?”. שאלה לגבי תקפות התוכן: “האם

שאלות – איך ניסוח מדויק חושף את התשובה לפעמים אדם מנסה לנסח את השאלה בצורה טובה יותר; ניסוח משופר של שאלה הוא חלק מתהליך מציאת התשובה. אם מנסחים היטב את השאלה, לעתים כבר מוצאים בתוכה את התשובה. לכן, אם רוצים לשאול שאלה כדי לערוך דיון וליצור עניין – אין צורך לנסח את השאלה בצורה משופרת,

בחירה חופשית – מי לא יכול להסיר אחריות ולומר שלא הוא בחר לעשות? הראשון הוא אלוהים, כיון שהוא הראשון ואין מישהו לפניו, לא יוכל לומר שזה לא הוא. איך בכל זאת הראשון, אלוהים, יכול להסיר אחריות ולומר שזה לא הוא עשה? אם אלוהים לא רוצה לקחת אחריות, איך בכל זאת הוא יכול להסיר אחריות? אולי

במה אני בטוח? במה אני בטוח ב־100%? חקר על אמת אובייקטיבית ואמת סובייקטיבית האם קיימת אמת אובייקטיבית? מהי אמת אובייקטיבית? האם קיימת גם אמת סובייקטיבית־אובייקטיבית? ומהי אמת סובייקטיבית בכלל? יש להבחין בין שתי שאלות עקרוניות: במה אני בטוח? במה אני בטוח ב־100%?   בהבחנה בין “בטוח” ל-“בטוח ב־100%“ לשאלה הראשונה, במה אני בטוח?, יש תשובות

פרדוקס העלמת האגו יש פרדוקס בנוגע ליכולת להעלים את האגו, כי כל העלמות של האגו נעשית על ידי האגו ותלויה באגו. לכן, אי אפשר להעלים את האגו על ידי האגו באופן אובייקטיבי. מי ששולט בהעלמות האגו הוא האגו עצמו, ולכן כל העלמות של האגו היא משחק עצמי של האגו. כל עוד האגו נעלם מכוח האגו

חקר וגילוי האמת או בעצם חקר וגילוי השקר? האם חקר האמת הוא באמת חקר האמת – או שאולי מדובר למעשה בחקר השקר? כלומר, האם תהליך של הטלת ספק וחיפוש האמת אינו אלא תהליך של חיפוש השקר וזיהויו? ניקח לדוגמה מצב שבו מתעוררת בעיה ואנו מנסים לפתור אותה באמצעות חקירה ובירור האמת. האם אפשר לראות את

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית? מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות? יש הרבה תאוריות לגבי המניע

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים