לוגיקה

שאלות ותשובות – איך להבחין בין שאלות מהחלל הפנוי לשאלות רגילות? ישנן שאלות ובעיות שאין אנו יודעים את פתרונן ואת התשובות עליהן מחמת חוסר ידע, אך ישנן שאלות ובעיות שאין להן תשובות בהיגיון, ואי אפשר למצוא להן תשובה עקב מניעה הגיונית ושכלית. הטיפוס הראשון נובע מחוסר ידע, והשני – ממגבלה לוגית. השאלה היא: כאשר ניצבת […]

התבוננות על המחשבה: האם אני חייב לחשוב את מה שאני חושב, ואיך התבוננות זו משפיעה על המחשבה? כאשר אני רואה אנשים אחרים חושבים אחרת ממני, ואני חושב אחרת מהם, אני שואל את עצמי: האם אני חייב לחשוב כפי שאני חושב ולא כפי שאחרים חושבים?   התשובה לכך דורשת להגדיר מהו “מה אני חושב”, ולהגדיר מהו

סיבתיות – כיצד לזהות ולבדוק קשר סיבתי? כיצד מזהים קשר סיבתי? כיצד בודקים קשר סיבתי? כיצד ניתן לבדוק קשר בין חטא לעונשו? האם יש שכר ועונש בעולם הזה? כיצד פועל שכר ועונש במצוות? כיצד ניתן לבדוק קשר סיבתי בין שמירת מצוות לבין אריכות ימים? האם קיימת זיקה בין זהירות בקיום המצוות לבין שמירת החיים והצלה

משמעות, שלילה ופרדוקס: האם מציאות של דבר אחד בלבד היא אפשרית? מבוא: שאלת היחידות והפרדוקסליות האם לרעיון שקיים רק משהו אחד במציאות יש משמעות לוגית, או שמא מדובר ברעיון פרדוקסלי מטבעו? ניסוח אחר: אם רק הצבע הלבן קיים במציאות, או לחלופין רק הצבע השחור, האם עצם קיומם הבלעדי מבטל את היכולת שלהם להיות קיימים כמושגים

מיהו אלוהים? מהן הבעיות והפתרונות בהגדרות של אלוהים? אחד הנושאים החשובים ביותר שעוסקים בהם בהקשר של אלוהים הוא נושא שרבים נוטים להתעלם ממנו, אף על פי שהוא החשוב והיסודי ביותר: עצם ההגדרה של מיהו אלוהים. בגלל שהמושג “אלוהים” הוא מושג מופשט ואינו מוחשי, קשה לבני אדם להבין אותו ולהגדיר אותו במדויק. קושי זה מתעצם עוד

סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד? שאלת היסוד האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה

תגובה על המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“ בעקבות המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“, קיבלתי את התגובה הבאה: “רעיון זה נכון. בלי התורה שבעל פה לא היה לך שמץ של מושג אילו פרשיות לכתוב, כיצד לכתוב אותן, כיצד להכין את בתי התפילין והרצועות, וכיצד להניח תפילין. כל זה כלל אינו כתוב בתורה. האם אתה רוצה להיות

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה? ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי

סיבתיות ואקראיות – כיצד מושגי הקצה מתלכדים לדבר אחד? קיים רעיון הגורס כי לא ניתן להסביר את המציאות או לטעון כי היא מורכבת אך ורק מסיבתיות מוחלטת, או אך ורק מאקראיות מוחלטת. לפי רעיון זה, אם נטען שבמציאות קיימת רק אקראיות או רק סיבתיות – הרי ששני המושגים הללו יאבדו את משמעותם ויחדלו מלהתקיים. כאשר

מחלוקת והסכמה – למה רק אם מבינים למה צודקים, מבינים שטועים? הרבה פעמים כאשר אנו רוצים להסביר למישהו שהוא טועה, אנו מסבירים לו למה הוא טועה, למה מה שהוא חושב זה לא נכון וכולי. אך לפעמים כדאי לנסות שיטה אחרת, והיא: להסביר לו למה הוא צודק. רק אם מסבירים לו למה הוא צודק, והוא יבין

הסבר אחד או הרבה הסברים – תערו של אוקם: פשטות ונכונות אם יש לנו עשרה אירועים עם הסבר אחד או הסבר נפרד לכל אירוע ואירוע, יש רעיון שאומר עדיף ההסבר האחד על פני עשרה ההסברים, כי יש עיקרון שאומר עדיף הסבר אחד על פני עשרה הסברים. יש להבהיר את העניין: את ההסבר הפשוט או את

שיגעון וחכמה – כיצד יש להתייחס לשיגעון? ראשית לכל, הגדרת דבר מה כשיגעון או כחכמה תלויה במידה רבה בעיני המתבונן, שכן תופעה מסוימת בעיני האחד יכולה להיחשב כחכמה עמוקה, ובעיני השני כטירוף ושיגעון. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב של שיגעון אמיתי מצד עצמו, אשר הבריות כולן יחשבו בטעות שהוא חכמה גדולה. כפי שכתב רבי

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

מוסר: מהו מוסר? האם יש מוסר אובייקטיבי, ומהו המקור שלו? המוסר מבוסס ביסודו על מושגי הטוב והרע. מי שחושב ועושה טוב נחשב לאדם מוסרי, ומי שעושה וחושב רע נחשב לאדם שאינו מוסרי. מידת מוסריותו של האדם נקבעת בהתאם למידת הטוב והרע שהוא עושה וחושב: ככל שמידת הטוב שהוא חושב ועושה גדולה יותר, כך הוא נחשב

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

מהי באמת אחדות, והאם היא בכלל דבר טוב? כשמדברים על הרעיון ש”הכל אחד”, הנטייה הטבעית היא לחשוב על חוויה חיובית והרמונית. אך כדי להבין לעומק את המושג הזה, חכם האמת מלמד  שיש להבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. האחדות השכלית היא מצב שבו השכל שלנו מסוגל לדון, לצייר ולדמיין.

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

פרדוקסים — “אני חושב, משמע אין סתירה”: על בסיס הידיעה האנושית הנחת היסוד הבסיסית של המחשבה האנושית היא שלא יכול להיות פרדוקס במציאות. בכל מחשבה ומחשבה שאדם חושב, הוא מניח מראש שאין פרדוקס, שכן מה שמאפשר לנו לדעת משהו הוא המחשבה שלא תיתכן סתירה. כי אם הידיעה לא שוללת את היפוכה, לא ניתן לדעת האם

ניתוח שאלות פרדוקסליות – מהי החוליה החלשה? שאלה פרדוקסלית מורכבת משלוש ידיעות: שתי ידיעות שנראות לנו נכונות, וידיעה שלישית לפיה הן סותרות זו את זו. אם נתאר זאת כנוסחה כללית, מבנה של שאלה פרדוקסלית הוא: A נכון. B נכון. A ו-B סותרים. כאן נשאלת השאלה: מה ודאי לנו יותר? מבין שלוש הידיעות הללו, האם הידיעה

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

אלוהים – מהי ההוכחה לקיומו? נקודת המוצא שלנו פשוטה: אני קיים, והעולם קיים. מתוך קיום זה עולה השאלה המתבקשת – מה מניע את העולם? האם המציאות פועלת מכוח עצמה, או שמא היא מונהגת על ידי כוח חיצוני לה? כשאנו מתבוננים בעולם, אנו מבחינים במאפיין יסודי אחד: השינוי. עובדה היא שדברים קיימים, ועובדה היא שהם משתנים

השגחה פרטית: הגדרות, משמעויות ובחינה לוגית המושג “השגחה פרטית” שגור מאוד בשפה, אך קיימות לו הגדרות ופרשנויות רבות. במאמר זה נסקור את המובנים העיקריים של המושג ונבחן את אחד מהם בראי ההיגיון. שלוש רמות של השגחה פרטית ניתן לחלק את מושג ההשגחה לשלוש גישות מרכזיות: השגחה טוטאלית על הפרטים: אלוהים משגיח על כל פרט ופרט

השגחה פרטית – מהי השגחה פרטית והאם ישנה? ישנו שימוש רווח במושג “השגחה פרטית”, אך צריך לדעת שיכולות להיות לו הגדרות ומשמעויות רבות. במאמר זה נציג את המובנים העיקריים של המושג, ולאחר מכן נבחן אחד מהם ונשאל האם הוא קיים או איננו. משמעות אחת של השגחה פרטית היא שעל כל דבר ודבר אלוהים משגיח. כלומר,

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

אם תמיד חייב להיות סבל — כיצד ייתכן מצב הפוך? ואם זה אינו מתיישב עם דברים אחרים — האם זו בכלל בעיה? ייתכן שהשאלה עצמה שגויה. במקום לשאול “איך זה מסתדר עם משהו אחר”, נכון יותר לשאול: מי אמר שזה נכון? ולפני כן — מה זה בכלל אומר? לא כל טענה חייבת להתיישב עם טענות

שאלות – איך ניסוח מדויק חושף את התשובה לפעמים אדם מנסה לנסח את השאלה בצורה טובה יותר; ניסוח משופר של שאלה הוא חלק מתהליך מציאת התשובה. אם מנסחים היטב את השאלה, לעתים כבר מוצאים בתוכה את התשובה. לכן, אם רוצים לשאול שאלה כדי לערוך דיון וליצור עניין – אין צורך לנסח את השאלה בצורה משופרת,

שאלות – האבסורד בשאלה “האם יש הבדל בין דבר אחד למשנהו?” כאשר התשובה כבר טמונה בניסוח השאלה נכון שלשאול שאלות יש בזה הרבה מאוד מעלות, אך בשאלות יש גם איכויות שונות וסוגים שונים של שאלות. יש שאלות חכמות יותר, ויש שאלות שפחות חכמות. אחת מסוגי השאלות – שלפחות בהקשרים מסוימים אינן חכמות – היא סוג

חקר וגילוי האמת או בעצם חקר וגילוי השקר? האם חקר האמת הוא באמת חקר האמת – או שאולי מדובר למעשה בחקר השקר? כלומר, האם תהליך של הטלת ספק וחיפוש האמת אינו אלא תהליך של חיפוש השקר וזיהויו? ניקח לדוגמה מצב שבו מתעוררת בעיה ואנו מנסים לפתור אותה באמצעות חקירה ובירור האמת. האם אפשר לראות את

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

אמת יחסית ואמת מוחלטת – האם יש אחת בלי השנייה? האם ייתכן קיומה של אמת יחסית מבלי שתהיה אמת מוחלטת? או, בניסוח אחר: האם המושג “אמת יחסית” תלוי מראש בהנחת קיומה של אמת מוחלטת? נראה כי כל דיון באפשרות של אמת יחסית מחייב בירור מוקדם: מהי בכלל “אמת יחסית”? מה משמעותה? כיצד היא מובחנת מאמת

האם, איך, ועד כמה אפשר לסמוך על מקורות המידע – הפנימיים והחיצוניים?   בכל מקרה, כל המידע תלוי באדם עצמו – האם ועד כמה הוא חושב שניתן לסמוך על מקור מידע כלשהו, בין אם מדובר במקורות מידע פנימיים ובין אם מדובר במקורות מידע חיצוניים. מקורות מידע פנימיים כוללים את המוח, הלב, הרגש והאינטואיציה. ומקורות מידע

האם יש דבר כזה סתירה במציאות? ואם כן – מה זה אומר? בואו נחשוב רגע: האם ייתכן שבמציאות יש דברים שהם סותרים? למשל – שדבר אחד יהיה גם קיים וגם לא קיים באותו זמן ובאותו מקום? ניקח דוגמה פשוטה: מישהו אומר שיש לו כסף בכף היד, ובאותו רגע גם אין לו כסף שם. זה נשמע

עדות – האם יש עדות שחייבת להיות אמת? אמת, שקר והפרדוקס שביניהם                                     טיעון: אם אנשים מספרים על אירוע בלתי אפשרי בעליל, סימן שהוא אכן קרה באמת. האם טיעון זה נכון? במאמר זה ננסה להסביר מדוע טיעון זה נכון, ומדוע הוא אינו נכון. הסבר התומך בנכונות הטיעון: אנשים לא ישקרו על אירועים בלתי אפשריים בעליל, כי

האם ייתכנו סתירות במציאות? גבולות הידיעה והכרת ההפכים ההנחה הבסיסית היא שהסתירה אינה אפשרית במציאות – לא קיימת סתירה מוחלטת בשום מציאות. זו הנחת יסוד מהבסיסיות ביותר של התפיסה השכלית. מה שמאפשר למוח לתפוס מציאות כלשהי הוא היכולת להבחין בין שני דברים, והמשמעות של “שניים” היא שדבר אחד אינו השני. כדי לדעת דבר מה, יש

         הרמוניה רעיונית: כיצד רעיונות לא בהכרח סותרים                יישוב סתירות באמצעות הבנה שהרעיונות אינם סותרים כאשר מופיעה סתירה בין שני דברים, ניתן ליישב אותה באחת משלוש דרכים: לדחות את אחד הצדדים – כלומר לקבוע שאחד מהם אינו נכון. לדחות את הצד השני – כלומר לקבוע שהשני הוא השגוי. להבין

מבנה בירור שאלת “מתי” עד שורשה כאשר ניצבת בפנינו השאלה מתי לעשות דבר מה מסוים – נניח פעולה, החלטה או בחירה – עולה מתוך כך הנחה סמויה: שיש לעשות את אותו דבר. השאלה “מתי לעשות?” מניחה כבר מראש שיש הכרח או צורך בעשייה. אך האם עצם ההנחה הזאת נכונה? ייתכן שבכלל לא צריך לעשות. כלומר,

דברים שאינם ניתנים לתפיסה מחשבתית קיימים שני סוגים עיקריים של דברים שהשכל האנושי מתקשה לעכל: דברים הסותרים את חוקי הלוגיקה אלה הם דברים שקיומם בלתי אפשרי מבחינה לוגית. מבחינת אפשרות קיום לוגית, הם בלתי אפשריים לחלוטין. לא רק שאין לנו את היכולת לתפוס אותם מחשבתית, אלא אף לא ניתן לדמיין אותם. דוגמה קלאסית לכך היא

האם מחלוקת חייבת להוביל לשנאה? אדם שונא מישהו כאשר הוא חושב שאירע לו רע בגלל אותו אדם. לכן, כדי לשנוא את מי שחולק עליו, הוא צריך להאמין שאכן אירע דבר רע, ושהרע הזה נגרם בעטיו של האדם שחלק עליו. ככל שהוא מאמין שנעשה לו רע גדול יותר, וככל שהוא משייך את הסיבה לרע הזה לאדם

שכל ואמונה: האם קיים דבר שמעבר ללוגיקה? למושג “אמונה” שני מובנים עיקריים. המובן הראשון מתייחס למצב שבו אדם מקבל משהו כעובדה נכונה מבלי לבדוק או להבין את ההיגיון שמאחוריה. כלומר, אדם יודע משהו, אך לא תמיד מסוגל להסביר את הבסיס הרציונלי של הידע או האמונה שלו. במובן זה, האמונה היא סוג של “שכל” שמבוסס על

מהו תנאי הכרחי? מהו תנאי מספיק? מהו תנאי הכרחי ומספיק? עיסוק בתנאים מצביע על קיומן של לפחות שתי ישויות, והתנאים השונים מסבירים את היחסים בין הישויות. אם יש קשר כלשהו בין שני גורמים. מה יכול ללמד גורם אחד על זולתו. תנאי הכרחי משמעותו כדי שיקרה Y מוכרח שיקרה X לפניו. ואם לא יקרה X לא